לבי על שגריר ישראל בברלין, רון פרושאור. השבוע דווח שבצעד חריג למדי, בוודאי כלפי מדינה ידידה, הוא נשלח להתלונן אצל שרת החוץ של גרמניה על השגריר שלה בישראל, שטפן זייברט, כי ישב בדיון בבג"ץ בירושלים על עילת הסבירות. הטענה היא שמדובר בהתערבות בענייני פנים של ישראל. לפי הדיווחים בתקשורת, פרושאור נדרש על ידי שר החוץ אלי כהן להעביר את המסר.
במסגרת רוטציה עם ישראל כץ אמור כהן לסיים בקרוב את תפקידו, אך עדיין לא מאוחר ללמוד דברים חדשים על תפקידה של שגרירות. כל שגרירות. מדובר בתפקיד כפול: בראש ובראשונה, על עובדיה לפעול במדינה שאליה נשלחו כדי לייצר יחס חיובי כלפי המדינה ששלחה אותם ולשפר את היחסים בין שתי הבירות. ב"מדינה" הכוונה לא רק לממשלה, הגם שהיא מרכיב חשוב, אלא לכלל הציבור. יש לכך מגוון אמצעים, ובהם עידוד סחר, חילופי סטודנטים, הסכמי תעופה, תרבות ועוד. לפי הנסיבות ואופי המדינה המארחת, אולי יהיה גם סיוע בפיתוח, וכמובן שיחות עם גורמים רשמיים, ראיונות לתקשורת וביקורים הדדיים של אח"מים.
הפן השני של עבודת דיפלומט הוא לדווח לשולחיו על הנעשה במדינה שבה הוא משרת. ההיבט הזה הצטמצם עם מהפכת התקשורת. כבר לא נדרש משליחי ישראל לספר לירושלים מי המועמד המוביל בבחירות או לתאר מגמות בכלכלה. העובדות זמינות במידה שווה בכל פינה בעולם. עם זאת, נותרה חובה לספק למשרד החוץ הערכות על הנעשה שם. תקראו לזה רכילות, או פרשנות, או הסברים – בלעדיהם, במטה לא יבינו התפתחויות בחו"ל במידה מספקת כדי שיוכלו לקבל החלטות נבונות. נדרשות תשומות קבועות מהשליחים, שיודעים לנתח את המצב ולהצביע על מגמות, להמליץ על דרכי פעולה, להציע ממה להימנע וכו'. ההבנה של האנשים בשטח מספקת כלים למטה, ובמקביל היא הופכת אותם לשותפים בגיבוש המדיניות כלפי המדינה שבה הם משרתים.
ובכן, ואנחנו מגיעים לשגריר גרמניה בארץ. איך דיפלומטים יודעים מה קורה? מסתובבים, שואלים, מקשיבים. כמה? כמה שאפשר, איפה שאפשר, מתי שאפשר, וכל המרבה הרי זה משובח. פעם היה נהוג שמרבית המגעים היו עם גורמי שלטון, אבל הדיפלומטיה התפתחה והתרחבה, בוודאי כשהמדינה המארחת דמוקרטית ופתוחה. נדרש בין היתר לדבר עם ממשלה ואופוזיציה, לעקוב אחר תקשורת מכל הגוונים, לבנות קשרים מקצועיים ואישיים שיעמיקו את ההבנה על הנעשה מאחורי הקלעים, ולהשתתף באירועים העומדים במרכז העניין הציבורי. זה יכול להיות ועידות של מפלגות, דיונים בפרלמנט ואפילו אירועי ספורט או תרבות בעלי חשיבות מיוחדת. וכמובן דיון משפטי, שעומד במרכז תשומת הלב במדינה המארחת, ותוצאותיו ישפיעו על עתידה.
סביר שבשגרירות גרמניה יש יותר כוח אדם מהמקובל בנציגויות שלנו, והשגריר בר המזל יכול להתפנות כדי להיות נוכח בדיון בבג"ץ. נכון, הוא היה יכול לצפות בשידור החי, אבל ברור שתמונה המתקבלת בעקיפין, דרך מסך, תהיה פחות שלמה, ודיווחיו לבירתו ישקפו זאת. הוא היה יכול להתרחק עוד מהדיון, ולהטיל זאת על אחרים בצוות בעוד הוא מתרווח במשרדו ומאזין להם. ואפשר שהיה מסתפק בדיווחי תקשורת, ואותם מעביר לגרמניה. הוא בחר להיות נוכח.
טובה הרצלהעניין מעורר אצלי שאלות. ראשית, אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה אילו כשגרירה הייתי נדרשת להתלונן רשמית, רק כי מקבילי מילא את תפקידו למיטב הבנתו ובלי לחרוג מאף כלל. זו הוראה מגוחכת לכל הדעות המקצועיות. האם הייתי שותקת ומבצעת? מוחה אך מצייתת? מסכנת את פרנסתי ומתנגדת?
ובעיקר, לא ברורה לי עמדת השר כהן. מדוע הוא חושב שמדובר בהתערבות בענייני פנים? השגריר העלה סרטון ואמר (בעברית!) שקורים דברים חשובים לדמוקרטיה הישראלית, וגרמניה כחברה עוקבת בעניין רב. לפי כל קנה מידה, זו אמירה ניטרלית. מעניין שכהן, שאולי מבין את הנזק הבינלאומי הגלום במהלכי הממשלה שבה הוא שותף, כלל לא העלה על דעתו אפשרות שנוכחות השגריר בדיון יכולה לכאורה לבטא דווקא תמיכה בביטול עילת הסבירות, או סתם לשקף התעניינות מקצועית. כנראה הוא יודע למה.
- טובה הרצל הייתה השגרירה הראשונה במדינות הבלטיות לאחר התפרקות ברה"מ, כיהנה כשגרירה בדרום אפריקה ואחראית על הקשרים עם הקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
