בליל הבחירות שר השיכון יצחק גולדקנופף יצא מירושלים דרומה. היעד – העיר ערד, שם הודח ראש העיר המכהן ניסן בן חמו. מערכת הבחירות הקודמת בעיר הייתה רוויית יצרים בין בן-חמו, שרץ מטעם יש עתיד, לבין הקהילה החרדית בעיר – שהרגישה בשנים האחרונות שלא קיבלה מענה לצרכים שלה. לכן, לא כל כך מפתיע שהם חגגו את הניצחון של מועמד הליכוד, יאיר מעיין.
"המגדלור הליברלי האחרון בנגב כבה. כמה סימלי זה היה שבייגה שוחט ז"ל, מייסד ערד, החזיר נשמתו לבורא בדיוק באותו יום", כתב בן חמו ברשתות החברתיות לאחר ההפסד. גם הזמן שעבר מאז לא הקהה את האכזבה: "ערד היא עיר קטנה בפוליטיקה הארצית, לכאורה חסרת חשיבות, אבל היא סימלה את כל מה שהשלטון הזה מנסה להרוס. בעל כורחנו, בהובלה שלי, היא הפכה לסמל למאבק של צדק חברתי וליברליות".
"האור הזה שהפצנו הפריע, ערד הפכה למטרה, וברגע שאתה הופך למטרה בכל מחיר – קשה לנצח", טען בן חמו. "אני הובלתי את הקמפיין, ובסוף הפער בינינו היה 813 קולות. כמעט 10 אלף איש, רובם חילונים ומסורתיים, לא יצאו להצביע. אני מקווה מאוד שראש העיר הנבחר ישכיל להבין את אופי העיר, את מה שהיא צריכה ואת ה-DNA העירוני שלה. אחד הדברים הקשים הוא שהעיר עוברת לידיים של מישהו שלא חי פה בכלל".
10 צפייה בגלריה
ראש העיר הנבחר יאיר מעיין. "מי שהצביעו עבורי אלה הליברלים שרוצים משהו חדש, ניסן לא סיפק את הסחורה"
(צילום: הרצל יוסף)
בזמן שבן חמו טוען למהפכה שמרנית בעיר, ראש העיר הנבחר מעיין טוען בדיוק ההפך. "דווקא השמרנים הם אלה שהצביעו עבור ניסן. מי שהצביעו עבורי אלה הליברלים שרוצים משהו חדש. ותיקי העיר הצביעו לו, האנשים המבוגרים והצעירים יותר הצביעו לי. הוא לא סיפק את הסחורה".
"הנושא שהכי כאב למרבית התושבים פה הוא המחסור בתעסוקה והעובדה שהצעירים עוזבים את העיר. אין פה מקומות בילוי, אין פה כלום. גם נושא הביטחון האישי הוא נושא בוער, והעובדה שהייתי מג"ד במלחמה נתנה לתושבים ביטחון", הוסיף מעיין.
הוא גם דוחה את הטענה של בן חמו שהעיר בתקופתו הייתה סמל של ליברליות. "ערד כבר התחרדה, עם ראש עיר של יש עתיד המספרים שלהם גדלו פי שלושה. אנחנו נעשה את מה שעשו שאר הערים בנגב, כמו נתיבות, דימונה ואופקים. הן בנו אלפי יחידות דיור ומשכו אליהן את הציבור החילוני והציונות הדתית. חוששים שהעיר מתחרדת, אבל למעשה העירייה נקטה במדיניות של אפליה כלפי הציבור הזה".
כשמדברים עם בן חמו, נראה שלשיטתו מדובר בתופעה שעברה על כל הנגב. "בירוחם ובמצפה רמון המצב דומה, אבל כל עיר היא שונה. ירוחם היא יותר מסורתית-דתית. ומצפה רמון? אני מכיר את וינטר (אליה וינטר – א"ק). הגופים שדחפו אותו לניצחון מייצגים שמרנות. זו שמרנות ואדיקות מול הכלה וליברליות. המהפך הושלם בכל הנגב".
המחסור במנהיגים ליברלים והמועמד שעורר סערה
התחנה הבאה היא מצפה רמון, שם הציב המחנה הליברלי בראשו את פלורה שושן, מי שכיהנה בעבר כראש המועצה, ולא זכתה להערכה רבה. הבחירה בה מעידה יותר מכל על המחסור החמור במנהיגים מקומיים שנחשבים לליברלים.
שושן היא אחותו של שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ, וכיהנה בעבר כראש מועצת מצפה רמון מיד אחרי בעלה, סמי שושן. אחרי הכהונה של שניהם בתפקיד, הוועדה לחיוב אישי במשרד הפנים קבעה שבני הזוג צריכים לשלם עשרות אלפי שקלים לקופת המועצה. בין היתר בעקבות שיפוץ של לשכת ראש המועצה כשמצבה הכלכלי היה בכי רע. בשימוע שעשה לה מנכ"ל משרד הפנים דאז רם בלינקוב, פלורה הסבירה כי שני ראשי המועצה הקודמים, בהם בעלה, היו "גדולי ממדים" ו"שום דבר לא התאים לי".
בלינקוב שאל את פלורה גם על כך שהעסיקה נהג פרטי: "אני לא מצליח להבין כיצד מועצה שיש לה קשיים כלכליים כאלה גדולים הולכת לחברה הכלכלית, עוקפת את מגבלות משרד הפנים, ושוכרת נהג לראש המועצה?". פלורה השיבה: "אני ראש המועצה, כאישה, מרגישה שזאת פגיעה. עד היום כל הגברים קיבלו נהג, למה שאני לא אקבל?". המנכ"ל דאז השיב לה: "כמו שאין זכויות יתר לנשים, אין גם חובות יתר".
בינתיים, המועצה המקומית הגישה באפריל 2022 תביעה נגד פלורה ובעלה בסך 65 אלף שקלים. בכתב ההגנה של השניים נטען שמדובר בחיוב בלתי מוצדק, וכי נפלו פגמים חמורים בהליכים שהביאו להטלת החיוב האישי עליהם.
מול פלורה התמודד אליה וינטר, לשעבר גזבר המועצה המקומית, שעורר לא מעט סערה. מאז שהפכו אירועי הגאווה במועצה השקטה והמבודדת למוקד של חיכוכים, הפך וינטר למזוהה עם הרב צבי קוסטינר, ראש הישיבה המקומית שמתנגד לאורח החיים הלהט"בים. הזיהוי עם הרב קוסטינר גרמה לציבור החילוני במועצה לרתיעה מווינטר. ב-2021 פרסם וינטר מכתב שבו הצהיר: "אינני מכיר בדגל הלהט"ב, ואינני מוכן לכנות אותם קהילה".
באחד מסרטוני הבחירות שהפיץ התחייב וינטר לשמור על הגיוון האנושי במצפה רמון, גם אם האידיאולוגיות לא תואמות את שלו. "אנשי המדבר, כמו המדבר, הם אנשים חזקים ואידיאליסטים, שעמדתם ודעתם חשובות להם מאוד. אולי זו הסיבה למתחים המופיעים מדי פעם בין האוכלוסיות". הוא התחייב שלא תהיה כל כפייה דתית, אבל זה לא ממש הרגיע את החששות של חברי הקהילה הלהט"בית במועצה.
10 צפייה בגלריה
אליה וינטר. מזוהה עם הישיבה החרד"לית במועצה, אבל הבטיח שלא תהיה כפייה דתית במצפה
(מתוך פייסבוק)
בין חברי הרשימה של וינטר - אלמוג ארלקי, שעבד בעבר בדואר במצפה רמון וביחידת הבקרה. בעבר הוא נתפס בגניבה של 400 שקלים מקופת סניף הדואר בתחנת הדלק מנטה במועצה. בית הדין של שירות המדינה התחשב בנסיבותיו האישיות, פיטר אותו ופסל אותו מעבודה ברשות הדואר לתקופה של שנה. ארלקי ביקש שלא להגיב לדברים, וינטר מסרב לדבר עם התקשורת.
עם זאת, סביב וינטר יש גם מצפאים מרשימים שמקבלים הערכה רבה מהתושבים. כך, למשל, מיטל ששון, מנהלת מפעל אורדן שנותן שירותים לתעשייה הביטחונית, ויחיאל ממן, מנהל במלונות רשת ישרוטל במצפה רמון.
לא קו שמרני, אלא עבודה של האופוזיציה
מהפך נוסף בדרום נרשם בירוחם – שם היה כמעט שידור חוזר לקרב ב-2018. ראש המועצה טל אוחנה, שהתמודדה בעבר מטעם כולנו, הפסידה בבחירות לעו"ד נילי אהרון, שעומדת בראש סניף הליכוד המקומי.
אוחנה הייתה ראש מועצה מוערכת, אבל התקשתה להפוך את ההערכה הזאת לתמיכה בקלפי. מנגד, נילי הייתה חברת אופוזיציה פעילה מאוד. עוד מוקדם להגיד איך תיראה המועצה בראשותה, בהתחשב בעובדה שנתמכה על ידי המפלגות החרדיות.
בינתיים, ראש המועצה המודחת דווקא מפרגנת למחליפתה, ולא ממש מתחברת לתרחישי האיוב של עמיתה מערד. "התוצאות בירוחם הן לא מהלך של הגברת קו שמרני. הן ביטוי להצלחה פוליטית שנילי אהרון, ראש המועצה הנכנסת, עבדה במהלך שנים ארוכות, והיא ראויה להערכה על כך".
"גם בקואליציה שלי, וגם בקואליציה שלה, יהיה ייצוג לכלל הקהילות בירוחם", הוסיפה אוחנה. "אני יודעת שניסן (ניסן בן חמו – א"ק), שהוא ראש עיר מוכשר ומסור, מתחרט שלא הצליח להגיע להסכמות רחבות יותר. העתיד של החברה הישראלית נמצא שם".
בין הנושאים הבוערים לכנסת
יש עוד אפשרות לנתח את התוצאות – לא מדובר בניצחון של השמרנים או החרדים, אלא בניצחון משמעותי של מפלגת השלטון. שלושת המנצחים במצפה רמון, ערד וירוחם קיבלו באופן רשמי תמיכה של מפלגת הליכוד.
ולא רק הם, בדרום יש שורה של ראשי מועצות וערים שהתמודדו מטעם הליכוד, רובם קיבלו גם תמיכה מהסיעות החרדיות המקומיות. כך, למשל, יחיאל זוהר ראש העיר נתיבות, איציק דנינו ראש העיר אופקים, שי חג'ג' ראש מועצת מרחבים ויו"ר מרכז המועצות האזוריות - שקיבל תמיכה של 90% מהבוחרים. גם ראש העיר דימונה, בני ביטון, התמודד מטעם הליכוד על ראשות העיר וניצח.
אבל למרות ההצלחה היחסית של הליכוד, לא בטוח שזאת הסיבה. "משנות ה-70, כשעברנו לבחירה הישירה בשלטון המקומי, בתוך זמן קצר לראשי רשויות שעמדו בראש רשימה עצמאית היה סיכוי גבוה יותר להיבחר מאשר אם התמודדו במסגרת מפלגה. הבחירה הישירה יצרה קשר בין ראש הרשות לתושבים, אני לא חושבת שזה השתנה", אמרה ד"ר רותם ברסלר-גונן, מנהלת תוכניות במרכז מנדל למנהיגות בנגב וראש התוכנית לראשי רשויות חדשים באוניברסיטה העברית.
"למרות שזה מרגיש כאילו הבחירות היו מפלגתיות, כשאני מסתכלת על המצעים ומה המועמדים הציעו – אני חושבת שמי שנבחר היו אלה שבעיקר דיברו את הנושאים המרכזיים שהיו על הפרק בנגב", הסבירה. "היו פה רצף של מועמדים שידעו להציג את הנושאים שבוערים עבור התושבים בנגב. אין ספק שהמלחמה השפיעה על הנושאים האלה. הפעם מדובר בביטחון האישי. למרות שהנגב שקט, אי אפשר לברוח מהנושא הזה".
את הטענות שהנגב מתחרד ולכן המועמדים שנתמכים על ידם מנצחים, היא מסבירה אחרת. "יש פה אוכלוסייה שמתלכדת סביב מועמד אחד, יש אוכלוסיות שאין הצבעה גורפת. אבל לכל רשות מקומית היה סיפור אחר, יש פה פערים בין המועמדים. ולמעשה, המועצות הפכו ליותר הטרוגניות ובחלקן נכנס המחנה הליברלי".
"יש מדינות שהבחירות המקומיות מנבאות את הבחירות הארציות, אבל זו טעות לחשוב שהבחירות האלה מנבאות בחירות ארציות, אזור הנגב המזרחי ממש שינה את פניו", מסכמת ד"ר ברסלר-גונן. למרות שעוד מוקדם לדעת לאן הנגב ילך, ואם הבחירות הללו מסמנות גם את מה שיקרה בכנסת, דבר אחד ברור -האחדות שעליה כולם מדברים נחוצה יותר מתמיד, גם כאן.
פורסם לראשונה: 22:16, 15.03.24
