גמאל סאדאת, בנו של הנשיא אנואר סאדאת, יושב באולפן טלוויזיה בקהיר כדי לדבר על אביו. הוא פותח ביחסים החמים בתוך המשפחה, עובר למצב הפנימי במצרים, ואז הוא מגיע ליציאה למלחמת ששת הימים, ומתעכב בהרחבה על "התיקון" במלחמת אוקטובר, היא מלחמת יום הכיפורים ב-1973. אי אפשר לנתק את הקשר: המלחמה ההיא פרצה ב-6 באוקטובר וסאדאת נרצח באותו התאריך בדיוק, ב-1981, מיריות כנופיית טרור של בני עמו במצעד צבאי לציון האירוע.
הופעה של סאדאת הבן מול המצלמות נדירה. הפעם היה חשוב לו להתחשבן, בשם המשפחה, עם שני נשיאים: חוסני מובארק ומוחמד מורסי, "שהזמין אותנו לטקס לזכרו של אבי, שבו נכחו גם שולחי רוצחיו".
40 שנים בדיוק חלפו מאז רצח סאדאת. ג'יהאן, רעייתו השנייה, נקברה השנה בסמוך אליו, והנשיא הנוכחי עבד אל-פתאח א-סיסי נכח בהלוויה. ארון קבורתה נכרך בדגל מצרים ואנשי המשמר ירו באוויר. בבת אחת זוכה סאדאת לכבוד עצום. א-סיסי מתנדב לספר עכשיו איך סאדאת נקרה בחלומו, להודיע לו שבאחד הימים יהפוך להיות נשיא מצרים. הבן גמאל חשף את היחס הטוב שהוא זוכה לו בארמון הנשיאות.
מסתמן ניסיון מצרי לחמם קצת יותר את היחסים. זה לא יהיה פשוט לא-סיסי אחרי עשרות שנות צינון מודרך במישור האזרחי. כדי להעלות את מפלס הנורמליזציה, צריך להכין את העם
"חי למען השלום ומת למען העקרונות", דרש סאדאת שיכתבו על מצבתו. כמעט כל מי שהיו שותפים לחלום השלום של סאדאת בצד המצרי, וגם בצד הישראלי, כבר אינם איתנו. ד"ר אוסאמה אל-באז, היועץ המדיני שמת לפני שמונה שנים, סיפר לי בגילוי לב מפתיע איך סאדאת גילה למקורביו, והוא ביניהם, על יוזמת השלום שלו. "היינו בטוחים שהנשיא השתגע", אמר. הוא נכח גם בנאומו של סאדאת בפרלמנט המצרי, שבמהלכו הדהים את שומעיו כשדיבר על רצונו להגיע "אפילו עד ירושלים". איש לא ידע אז על המגעים החשאיים שהתנהלו במרוקו בין משה דיין לבין יועץ הסתרים המצרי חסן תוהאמי ובהם סוכמה, לפרטי-פרטיה, הנסיגה הישראלית המלאה מסיני.
כשסאדאת דיבר בפרלמנט על הביקור בירושלים הזדרזו עורכי העיתונים המצריים להשמיט את המשפט, ניקו והעיפו כל אזכור ליוזמת השלום. גם בישראל לא פרסמו, כאילו הייתה זאת מעידת לשון. לימים, בראיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי, לגלג סאדאת באוזניי על "העיתונאים שחושבים שהם יודעים הכל", וטען, כשחיוך רחב מתפשט על פניו: "סידרתי את כולכם".
סמדר פריתומריקועכשיו מסתמן ניסיון מצרי לחמם קצת יותר את היחסים. זה לא יהיה פשוט לא-סיסי אחרי עשרות שנות צינון מודרך במישור האזרחי. יש שיתוף פעולה צבאי בסיני, ישנם שליחים ישראלים שמגיעים לקהיר ונבלעים במשרדי המודיעין, ואין שיתופי פעולה כלכליים – אף שיש מה להציע. כדי להעלות את מפלס הנורמליזציה, אם אכן מסתמנת נטייה כזאת, צריך להכין את העם. אלא שבינתיים יש קורונה, וישנה משלחת פלסטינית רמת דרג שנמצאת שם ממש עכשיו. שר המודיעין המצרי, עבאס כאמל, צריך לגשר בין עזה לישראל, בין עזה לרמאללה, בין רמאללה לישראל. הנורמליזציה תמתין.
האמת היא שאין כיום התנגדות אמיתית במצרים ליחסים עם ישראל או לשיתופי פעולה. ישנה אדישות. הקורונה סגרה את הגבולות, אבל א-סיסי החזיר את קו התעופה הלאומי, איג'יפטאייר, לטיסות לישראל. עכשיו צריך לעקוב אחרי המשא ומתן בניצוחה של מצרים. קיים סיכוי גדל והולך שאם תושג הפעם הצלחה אמיתית, המחסומים המצריים יוסרו ונתקדם לשיתופי פעולה כלכליים. זה לא יילך בקלות, ועין אחת תהיה פקוחה לרווחה כל הזמן, לכיוונה של וושינגטון.
- סמדר פרי היא פרשנית העולם הערבי של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
