אתמול (שישי) בצהריים, כשבוע אחרי תחילת הפעילות הקרקעית של צה"ל בעזה במסגרת מלחמת חרבות ברזל, הצטרפתי לכוח החטיבתי שמכתר את העיר עזה מדרום, וחלקו שוהה בכפר שממנו יצאו מחבלים לנחל עוז ובארי בטבח 7 באוקטובר. הכתבה המלאה תתפרסם ב-ynet ב-20:00.
כשהגענו, הדלת האחורית של נגמ"ש הנמ"ר נפתחה ואנחנו רצנו החוצה. מסביב נשמעו מפעם לפעם צרורות של נשק קל ורצף של פצצות מרגמה מקו הבתים שממול. "זה שלנו", הרגיע המח"ט י' כשעמדנו גג מבנה שבאופן חריג נשאר פחות או יותר שלם. המעוז הזה של חמאס הוחרב. חיל האוויר לא השאיר בו אבן על אבן עוד לפני שהכוח הרגלי נכנס. ביניהן נבר דחפור D9 ענק שחושף פירים של מנהרות לחימה של חמאס. אחר כך יטפל בהן כוח מיוחד של הנדסה.
המבחן הגדול לכוחות צה"ל יהיה כשחמאס יתאושש מההלם, יזהה את הלוחמים ואז יהיה לו יותר לפגוע בהם. שלב השהייה הנייחת בשטח אחרי קרב ההבקעה הוא תמיד המסוכן ביותר וצריך לעשות הכול כדי לשמור על ביטחון הכוחות. חזרתי בהרגשה שהמפקדים וגם הלוחמים מודעים לכך.