לא מעט דובר על היחסים העדינים שבין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר הביטחון יואב גלנט. יחסים שהגיעו לפיצוץ לפני כמעט שנה בדיוק, ב-26 במרץ 2023, אז פיטר נתניהו את גלנט מתפקידו כשר הביטחון.
השנה האחרונה הייתה מלאת תהפוכות. מצד אחד היא יצרה ביניהם משקעים גדולים, ומצד שני היו עשרות שעות של דיונים ענייניים ורגישים ונסיבות שכפו עליהם לשתף פעולה. כיום, מדובר באחת ממערכות היחסים הכי חשובות ומעניינות בפוליטיקה. לא רק בגלל האתגרים הגדולים שעומדים על הפרק, אלא גם משום שגלנט ונתניהו דוהרים במסלולים מקבילים, נבדלים, שלא בהכרח נפגשים.
הקרע הפומבי הראשון בין השניים החל עם תחילתה של המהפכה המשפטית שקידם הליכוד. במשך תקופה ארוכה יחסית שתק גלנט מול התוכניות של שר המשפטים יריב לוין. זאת למרות שראה את הרחובות גועשים ושמע יותר מפעם אחת שהתוכניות של לוין מחלחלות לצבא ועלולות לגרום לנזקים בלתי הפיכים.
גלנט התבשל לאט, והגיע לבסוף לרגע שבו החליט שהוא מפסיק לשתוק. במהלך שבמונחי הליכוד נתפס כמעט התאבדותי, הוא קורא לעצור את הרפורמה, שנחשבת באותם ימים ללב הפועם של חלקים גדולים מהימין בישראל. זה היה בדיוק לפני שנה, במרץ 2023.
כשהרחובות היו במצב נפץ, הוויכוח על הרפורמה המשפטית גלש גם לתוך הצבא. נתניהו זעם על גלנט וראה בו כמי שמלבה את האש. לשיטתו של נתניהו, גלנט היה צריך לדפוק על השולחן מול הקצונה הבכירה ולהבהיר שהדלת פתוחה בפני מי שלא מסוגל להישאר או מאיים במרד עם מדים.
זעמו של נתניהו היה כל כך גדול, והוא החליט בשלב מוקדם יחסית לפטר את גלנט, כמעט ללא המתנה. חלק מהצוות הקרוב של נתניהו חשב שזאת טעות קשה, שהיא תבעיר את הרחובות, אולם נתניהו לא השתכנע ובעודו נמצא בביקור מדיני מחוץ לישראל הוא הודיע על פיטורי גלנט.
התחזיות של אנשי הצוות התגשמו, ובאותו הלילה המונים יצאו לרחובות במהומות ענק שיצאו משליטה. הקרע בין השניים הולך ומתרחב, ובסופו של דבר נתניהו נאלץ לחזור בו, אבל הדבר לא משפר את היחסים, אולי אפילו מחמיר אותם.
שיא נוסף נרשם רגע לפני היציאה לפגרה, כשבליכוד החליטו להעביר בקריאה שנייה ושלישית סעיף אחד מהרפורמה – עילת הסבירות. מליאת הכנסת סיפקה אז תמונות נדירות ומרתקות. מצד אחד, גלנט מנסה בכל כוחו לדחוף להסכמות תוך כדי ההצבעה. מהצד השני, יריב לוין שדורש מנתניהו שלא להתקפל. עמדתו של גלנט לא התקבלה לבסוף, החוק אושר, והשניים המשיכו לתחזק מערכת יחסים קרירה, חשדנית ולא אופטימלית.
אסון 7 באוקטובר העלה שוב לסדר היום את היחסים הרעועים בין ראש הממשלה לשר הביטחון. נתניהו וגלנט נכנסו למשבר הזה כשהם בנקודת שפל ביחסים האישיים שלהם, ובהתחלה זה הורגש באופן משמעותי. חוסר האמון והחשדנות חלחלו לדיונים, אבל עד מהרה סיפרו גורמים שמעורים בפרטים, השניים הצליחו לבסס יחסי עבודה בריאים ולהישאר ענייניים. למרות זאת, נתניהו לא סלח לגלנט, וגלנט מעולם לא התחרט על מה שעשה, ועדיין סבור שמחובתו היה להתריע.
כמו שהוא סנדל את נתניהו במפתיע ברפורמה המשפטית, גלנט הפתיע שוב בוויכוח סביב חוק הגיוס הנפיץ.
בקואליציה דהרו לפתרון כלשהו שימסמס את חובת החרדים להתגייס. גלנט לא שתק וראה בזה אירוע עם פוטנציאל לא פחות נפיץ מאירועי הרפורמה. הוא כינס הצהרה מיוחדת והבהיר שיקדם את החקיקה של צורכי הצבא במלחמה רק אם תימצא לכך הסמכה רחבה. כל זאת בזמן שהוא יודע שגנץ מתנגד נחרצות לקידום החוק.
העברת כובד המשקל מהשותפים הקואליציוניים לגנץ, שקיבל למעשה זכות וטו, עוררה שוב את הזעם של נתניהו, וגם של בכירי הליכוד שביקרו אותו בזה אחר זה.
לגלנט זה לא הזיז הרבה. גורמים במערכת הפוליטית אומרים שגלנט מחפש את הבידול, מתרחק מהאגף השמרני והניצי של הליכוד ובונה אלטרנטיבה אחרת. הוא מסרב לחשוף את התוכניות שלו, אבל בשונה מיתר חברי הליכוד, גלנט כבר לא מתייצב אחרי נתניהו בשתיקה.
בליכוד ברור שהוא מכוון להנהגה, ואולי בשל כך הפיצו במכוון שמועות שהוא עומד לעזוב. גלנט הכחיש את הכל, ואמר בצורה ברורה בשיחות פתוחות וסגורות: "אני נשאר בליכוד".
ימים יגידו מה יהיה הקו המכריע במפלגת השלטון, זה של נתניהו או זה של גלנט. אבל אחרי השנה האחרונה יש דבר אחד ברור במיוחד – ההבדלים בין השניים גדולים מאוד, ומוקדם להגיד לאן הפיצול הזה יוביל.