הבוקר (ראשון) הייתה אמורה רוני אשל ז"ל (19) לסיים את שירותה הצבאי ולהשתחרר מצה"ל. "היום רוני הייתה אמורה לגזור את כרטיס החוגר שלה בבקו"ם, ולצערנו הרב זה לא יקרה", אמר אביה אייל אשל. "אנחנו מתמודדים עם הרבה מאוד עצב שגדל מיום ליום, מתוך הבנה שהיא לא תחזור אלינו יותר. כל יום כזה שאנחנו עוברים זו תחנה. תחנה מזעזעת במסע המטורף שאנחנו עוברים בעל כורחנו".
בתמונות מיום הגיוס שלה בבקו"ם, נראית רוני מחייכת ונרגשת. "כולנו התרגשנו", שחזר אשל והתקשה לעצור את הדמעות. "היא לא התגייסה להיות חיילת קרבית, וכשאמרו לה ללכת להיות תצפיתנית היא קיבלה את זה בהבנה ובהמון הכלה. במהלך השירות שלה היא הכירה את שאר הבנות הנהדרות שהיו איתה יחד באותה שבת. היא נכנסה לאותו סבב שלהן, וזה אותו סבב שנעלם, התאדה מהעולם. רוני אהבה את השירות שלה, היא אהבה להיות איתן, והן אהבו אחת את השנייה".
הוא הוסיף כי היא "תכננה ביום השחרור לטוס לטייל באנגליה, ולאחר מכן להמשיך לניו יורק וללמוד בישול. במקום זה אנחנו מציינים את יום השחרור שלה בלעדיה".
לצד האבל והאובדן, כבר כמעט עשרה חודשים שאשל נאבק כדי לקבל תשובות: "כבר בימים הראשונים של המלחמה ראיתי שאף אחד מצה"ל לא מתקשר לעדכן אותנו מה קורה, והבנתי שאני שם לבד במערכה, צריך לנהל בעצמי את החקירה כדי להבין מה היה פה באותה שבת. המצב הזה ממשיך לאורך כל עשרת חודשים האחרונים – בסופו של דבר כולנו לבד, כי הדרג המדיני והצבאי מתעסקים בשטויות ובנושאים לא מעניינים, במקום להתמקד בעשייה, לרבות הניסיון להחזרת החטופים".
אשל הוא חלק מפורום "הקול שלהן", פורום של משפחות התצפיתניות שנפלו במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר, שהתאגדו במטרה לחשוף את המחדלים שקרו באותו יום ולמען הקמת ועדת חקירה ממלכתית. בנוסף הוא פועל במסגרת ועדת החקירה האזרחית שעל הקמתה הוכרז בחודש שעבר, שמטרתה לחקור את המחדלים שהובילו לאסון.
"תסתכלו לרוני בעיניים, בעיניים הנוצצות האלה", ביקש ממקבלי ההחלטות. "תראו כמה היא הייתה מאושרת באותו יום. תסתכלו עליה ותסבירו לי, איך הגענו למצב הזה? כי אף אחד עדיין לא נתן הסבר שיניח את הדעת על השאלה הזאת. איפה הייתם? איפה הייתם חודשים אחורה? איפה הייתם באותה שבת?"
הוא סיכם: "אנחנו קבוצה של אזרחים שלקחו לידיהם את המושכות, פשוט התחלנו לעשות את העבודה במקומם. אני מדגיש את המילה 'במקומם', כי זה משהו שהיה אמור לקום מהיום הראשון מתוך מדינת ישראל, מתוך ההנהגה. אבל בלית ברירה לקחנו את זה על עצמנו. החיוך של רוני נותן לנו הרבה מאוד כוח להמשיך, והיא אומרת לי כל ערב בשיחות הפרטיות שלנו – 'אבא, תמשיך'. וזה מה שמשאיר אותי עם הרגליים על הקרקע, כי אחרת הייתי נרקב כבר מזמן".
