שנים ארוכות חלמו במפלגת מרצ להיכנס לקואליציה ולהיות חלק מהממשלה. ב-20 שנה במדבר האופוזיציוני הם הפכו לפוליטיקאים שיכולים רק לחלום על לשכת שר, על קבלת החלטות בישיבת ממשלה, על הכוח שבשליטה על תקציב משמעותי ועל אפשרויות לחלק ג'ובים. ב-20 השנים הללו ניהלה מרצ מאבקים חשובים בנושאים של שוויון על רקע זהות מינית ומגדר, איכות הסביבה, חלוקת משאבים צודקת בין שכבות האוכלוסייה, הפרדת דת ומדינה ועוד. אולם מעל כל אלה חרטה מרצ על דגלה מאבק אחד שתמיד היה ראשון בין שווים: מאבק בלתי מתפשר נגד הכיבוש הישראלי בגדה המערבית וברצועת עזה. כעת ניכר שמשהו במפלגה השתנה.
מאז פרישתה של זהבה גלאון ממרצ התנהל מאבק בין אלה שביקשו להמשיך את דרכם של שולמית אלוני ז"ל, יוסי שריד ז"ל וגלאון תבדל"א, לבין אלה שביקשו – משיקולים שיווקיים - לכונן סדר יום חדש שיהפוך את מרצ ליותר חברתית וסביבתית ופחות לזו שמניפה את דגל המאבק בכיבוש.
כיום, חצי שנה מאז נכנסה מרצ לממשלה, ברור שהמאבק הוכרע. סיסמת קמפיין המפלגה האחרון אמרה את זה בפה מלא: "הכי חברתית, הכי סביבתית". את המלחמה הפנימית ניצח הפלג שביקש לעסוק בנושאים פנים-ישראליים ולהניח למאבק בכיבוש. תמכתי בכניסתה של מרצ לממשלה וחשבתי שנכון למפלגה להשפיע מבפנים, ובטח נכון למדינת ישראל להיחלץ משלטונו הרע של בנימין נתניהו, אולם מאז קיפלו שרי מרצ את דגל המאבק בכיבוש.
תנועת ההתנחלויות ממשיכה לשגשג גם בממשלה שבה חברים הורוביץ, פריג' וזנדברג. לא מתקיים שיח על פינוי התנחלויות ואין באופק תהליך שלום. יוסי שריד ושולמית אלוני משקיפים מלמעלה באכזבה
לזכותו של היו"ר ניצן הורוביץ ייאמר שהוא מעולם לא התיימר לעסוק יותר מדי בכיבוש. מאז ומתמיד המיקוד שלו היה בנושאים חברתיים. כך גם תמר זנדברג ואפילו עיסאווי פריג' (שלושתם שרים טובים שממלאים את תפקידם הרבה יותר טוב מקודמיהם בממשלות האחרונות). אבל בשם שלמות הממשלה והמשך חייה נרמסה ונדחקה לפינה ציפור נפשה של מרצ מאז הקמתה, והתוצאה היא שכיום אין אף מפלגה בכנסת ישראל שעוסקת קודם כל בסיום השליטה הצבאית בשטחים ובקידום השלום.
נכון, יש ח"כים ממרצ שעוסקים בכך באופן אישי (מוסי רז, גבי לסקי ומיכל רוזין), אולם כוחם בקואליציה דומה מאוד לכוח שהיה להם באופוזיציה. קל וחומר כשעל צווארם מונחת חרב החוק הנורווגי שמעקרת מהם בפועל את היכולת להתנגד לממשלה (לסקי ורוזין נכנסו לכנסת בזכות החוק). הם יכולים לארגן כנסים, להפגין ולצייץ, אבל בישיבות הממשלה ימשיכו שרי מרצ לתת את קולם להמשך הכיבוש בשם המשמעת הקואליציונית.
ניר אבישי כהן צילום: אוהד רומנובחצי השנה האחרונה גברה אלימות של מתנחלים בשטחים, התקבלו החלטות ממשלה על הרחבת התנחלויות ולא פונה אפילו מאחז בלתי חוקי אחד. בשם "רק לא ביבי" הקריבה מרצ את הפלסטינים והפכה להיות עוד מפלגה ככל המפלגות, בדיוק כפי שחלמו מי שהיום אוחזים בהגה הספינה.
תפקודה בממשלה היא ניצחונם הגדול של שלושת שריה והפסדם הצורב של אנשי המאבק נגד הכיבוש. הממשלה הנוכחית מגלמת את ניצחונה הגדול של תנועת ההתנחלויות. היא ממשיכה לשגשג גם בממשלה שבה חברים הורוביץ, פריג' וזנדברג. לא מתקיים שיח על פינוי התנחלויות, אין באופק תהליך שלום ומדינה פלסטינית הס מלהזכיר. יוסי שריד ושולמית אלוני משקיפים מלמעלה באכזבה על המפלגה שהקימו.
- ניר אבישי כהן הוא פעיל זכויות אדם וקידום השלום. בעבר חבר הנהלת מרצ ולשעבר דובר ארגון שוברים שתיקה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
