ג'ו ביידן לא היה סיפור הצלחה גדול בפוליטיקה האמריקנית. הוא ניסה פעמיים להתמודד על תפקיד הנשיא, בבחירות 1988 ו-2008, וכשל עוד בשלבים מוקדמים של הפריימריז במפלגה הדמוקרטית. הסיבות לכך היו היעדר כריזמה טלוויזיונית, יכולת רטורית בינונית ופליטות פה בעייתיות שהקנו לו דימוי של פוליטיקאי לא בשל. רק ב-2020 הסתדרו כל הכוכבים בשמיים לטובתו והביאו לניצחון בבחירות. המשקע הכבד של הדמוקרטים מארבע שנות הנשיאות של דונלד טראמפ, הפכו את האפרוריות של ביידן לנכס אלקטורלי. הסיסמה של "רק לא טראמפ" הציפה לפתע מועמד בן 78 באור יקרות.
כיום, כמעט שנה לאחר בחירתו, ביידן נמצא בהידרדרות מתמדת בסקרים. לפי סקר של אוניברסיטת קוויניפיאק שנערך לאחרונה, רק 36% מהנשאלים מרוצים מהתנהלותו כנשיא לעומת 53% שאינם מרוצים. לפי סקר שערכה רשת abc רק 31% סבורים שהוא מקיים את רוב הבטחותיו הגדולות בקמפיין. התוצאה, לפי הסקר, היא שאם בחירות אמצע הקדנציה (שיתקיימו בשנה הבאה) היו נערכות היום, 51% מהמצביעים הרשומים אמרו שיתמכו במועמד הרפובליקני במחוז הבחירה שלהם, ורק 41% יתמכו במועמד הדמוקרטי.
מהן הסיבות לאובדן האמון המהיר הזה, שמעטים כמוהו בהיסטוריה הפוליטית האמריקנית? קיים כמובן הפער הטבעי בין הבטחות מועמדים לפני הבחירות לבין היכולת לממש אותן. מומחי בחירות בארה"ב מונים סיבות נוספות: היציאה הבהולה של הצבא מאפגניסטן שגרמה להשתלטות הטליבאן על המדינה, האינפלציה הדוהרת ודעיכת ההישג הראשוני של המאבק בקורונה בעקבות התפרצות נגיף הדלתא (ועכשיו יש זן מידבק יותר בפתח).
המשימות שמחכות לממשלה - השפעה על הסכם הגרעין, הקורונה, יוקר המחיה, המצב בכבישים ומשבר הדיור - הן כבירות גם עבור קואליציה הומוגנית ויציבה, קל וחומר עבור ממשלת בנט-לפיד
מה הסיכויים של ביידן להיחלץ מן הבור התדמיתי הזה? יועצים אסטרטגיים בארה"ב טוענים שאין לו את היכולת האישית לעורר אמון מחודש בציבור האמריקני רק בזכות הופעותיו בתקשורת. האשראי שקיבל בזכות החלפת טראמפ כבר אזל והציפייה ממנו היא להוביל שינויים נדרשים בזכות עצמו. אחד החשובים שבהם הוא לחולל מעין נס שיבלום את ההידרדרות הכלכלה האמריקנית. על זה תקום או תיפול נשיאותו וגם המשך שלטונם של הדמוקרטים.
יש קווי דמיון לא מועטים בין עלייתו של ביידן לבין הקמתה של ממשלת בנט-לפיד בישראל. בארה"ב היה הנימוק המרכזי של הבוחרים היה "רק לא טראמפ" ובישראל "רק לא נתניהו". גם כאן, כמו שם, הפוליטיקאים שמרכיבים את הממשלה לא היו סיפורי הצלחה קודם לכן. רק מחאה ציבורית אפקטיבית שהובילו מפגיני בלפור הפכו אותם ליקירי השבט, לפחות זה של מחנה המרכז-שמאל או של מתנגדי נתניהו מימין.
גם בארץ הסקרים מלמדים שהמפלגות השותפות בקואליציה אינן ממריאות רק בזכות העובדה שהחליפו את נתניהו. ראש הממשלה נפתלי בנט לא עולה מעל לששת המנדטים שיש ל"ימינה" כיום בפועל. ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד לא מצליח להעביר את "יש עתיד" מעבר לתקרת הזכוכית של 20 המנדטים. בני גנץ, מרב מיכאלי, אביגדור ליברמן וניצן הורוביץ שומרים על מעמד מפלגותיהם בסקרים ו"תקווה חדשה" בראשות גדעון סער מתרסקת.
וזה קורה רק כמה חודשים לאחר הקמת הממשלה, מה שלא יכול לעודד אותה לקראת ההמשך. ככל שירחקו הימים מטקס הצגתה בבית הנשיא, כך יתרבו קולות המבקרים שידרשו להציג גיליון מעשים. בינתיים היא צברה מאזן שלילי בשל גודל הממשלה, הכספים הקואליציוניים וגם מינויים פוליטיים.
מה היכולת שלה לחולל שינוי גם בעתיד? כמו אצל ביידן יש לראשי המפלגות בממשלה הזו תדמית אפורה שאינה מאפשרת לה להיבנות מנאומים סוחפים. המבחן שלה יהיה ביכולת לחולל שינויים בתחום הביטחוני, הכלכלי, החברתי והבריאותי. התחום המדיני, יש להזכיר, חסום בשל האיסור שהטילה על עצמה הממשלה שלא לעסוק בנושא הזה. אז הנה רשימת מלאי של נושאים לטיפול הממשלה:
השפעה על הסכם הגרעין של המעצמות עם האיראנים, המאבק בזן החדש של הקורונה, בלימת העלייה ביוקר המחיה, חילוץ ישראל מן הפקק התחבורתי, לאפשר לזוגות צעירים לרכוש דיור ועוד. זוהי משימה כבירה גם עבור קואליציה הומוגנית ויציבה שישנה הסכמה רחבה בתוכה לגבי היעדים שעומדים בפניה. ממשלת בנט-לפיד לא ניחנת בתכונות האלה והרושם הוא שראשי המפלגות שמרכיבות אותה עושים הכול כדי להדגיש את ההבדלים ביניהן.
כמו שביידן מתחיל להבין שקמפיין השינוי שהוביל בבחירות 2020 איבד את תוקפו ביום תחילת כהונתו כנשיא, כך גם פג תוקפו של השם המפוקפק מלכתחילה של "ממשלת השינוי" בישראל. חייו של הנשיא האמריקני ילכו וייעשו קשים יותר ככול שיתקרבו הבחירות הבאות. כך גם גורלה של ממשלת בנט-לפיד.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com