התמונות מרצועת עזה מתארות את הסיפור הרגיל של המלחמות הללו: בעוד הצמרת המדינית והצבאית של חמאס מסתתרת במנהרות או בעיר התת-קרקעית, האזרחים הם אלה שמשלמים את המחיר הכבד. עוד ועוד גופות נערמות בכל רחבי עזה, עוד ועוד שכונות ובתים נהרסים. כמעט 1,400 בני אדם נהרגו נכון לאחר הצהריים (חמישי), עוד אלפים רבים פצועים, 300 אלף איש נמלטו מבתיהם, הספקת החשמל נעצרה והמים באיכות ירודה במיוחד. אולם למרבה הצער, המחיר ששולם עד כה רחוק מלגרום לחמאס להרים דגל לבן או לקרב את סיום המלחמה עם הישג ישראלי משמעותי.
חמאס ועזה כבר חוו סבבי הסלמה קשים יותר, עם יותר הרוגים, ובכל פעם מחדש דאגו לשיקום הרצועה במימון בינלאומי, כשמקביל הארגון גם גבה כספים מהתושבים והשקיע אותם בשיקום יכולותיו הצבאיות. חמאס מבשל את הדייסה ומי שאוכל אותה הם תושבי עזה.
אין צורך לייפות את המציאות - חלק גדול מתושבי הרצועה תומכים בחמאס ושמחו על תוצאות המתקפה שלו ביום שבת. לצד מאות מחבלי הנוח'בה, היחידה המובחרת של הארגון, נכנסו לישראל אלפים מתושבי הרצועה שאינם אנשי חמאס רשמיים. חלקם כנראה אפילו מחזיקים בחטופים. למשל נועה ארגמני שתועדה נלקחת על אופנוע ובן זוגה אבינתן אור שהוצעד לידה, נחטפו על ידי פלסטינים שאינם נראים כלוחמים אלא אספסוף, ערב רב שנכנס לשטח ישראל כדי להרוג, לבזוז, לשחוט ולאנוס. חלקם הסתפקו בלהחזיר עמם לרצועה צעצועים של ילדים. אחרים כרתו ראשים בין שאר פשעי המלחמה.
לדברי מקורות ישראלים שפועלים בשטח שנים רבות, מדובר בפלסטינים שתועדו היטב בשבועות האחרונים במצלמות הביטחון במסגרת העימותים האלימים ליד הגדר. בערבית הם זכו לכינוי "ווחדת אלארבאכ", יחידת השיבוש. בפועל מדובר באספסוף.
התשתית הצבאית של חמאס ניזוקה במידת מה מתקיפות חיל האוויר, אבל לא באופן שמאיים על קיומו של הארגון. אין בשלב זה פגיעה יוצאת דופן בבכירים או ביכולות. חמאס דילל את ניסיונות החדירה לישראל והפחית את ירי הרקטות, כשהמטרה החשובה ביותר מבחינתו כרגע היא לוודא את ההישרדות הצבאית שלו - כלומר להמשיך לירות בקצב מסוים ובמקביל לוודא שבכיריו ובראשם מוחמד דף ויחיא סינוואר לא ייפגעו. מבחינה תדמיתית ותקשורתית מול העולם, חמאס ממשיך בקמפיין דו-ראשי של קוזאק נגזל: מחד הוא לא מפסיק להתפאר בהישג הצבאי ובמכה שהנחית על ישראל, ומאידך מתלונן על פשעי מלחמה כלפיו.
אבי יששכרוףצילום: טל שחרכך או אחרת, נראה שפגיעה באוכלוסייה האזרחית לא תותיר על חמאס רושם, אלא אם היא תהיה כה קשה עד שתגרום לעזיבה המונית את הרצועה. במילים אחרות, הוא לא מתרשם מ"היג'רה" (המילה שבה משתמש ערוץ אל-ג'זירה כדי לתאר את הבריחה מהבתים), אלא מ"נכבה", אסון נוסח 1948. ללא נזק שכזה, משמעותי ובלתי הפיך, שלטון חמאס והזרוע הצבאית שלו ייצאו מהמלחמה הזו כשידם על העליונה.
ייתכן שבכירי הזרוע הצבאית תיאמו עם חיזבאללה ואיראן תגובה לתרחיש כזה. כלומר, כאשר סכנה של ממש תרחף מעל ראשו של שלטון חמאס ברצועה, יגיב חסן נסראללה באיום או בהצטרפות מעשית למלחמה. אך לעת עתה, ברקע התמיכה הבינלאומית הנרחבת בישראל וההתייצבות של ארה"ב לימינה, חיזבאללה לא ממהר להצטרף. ירי הנ"ט אתמול לערב אל-עראמשה "סגר חשבון" מול ישראל לאחר שצה"ל הרג חמישה מאנשיו. מאז עד כה, חיזבאללה לא ניסה לתקוף בשטח ישראל.
