"סיום מושב בין החיבורים", הגדיר אחד משרי הממשלה חובבי הכדורגל את שרשרת האירועים שהובילו לתוצאה יוצאת הדופן בבחירת נציגי הכנסת בוועדות לבחירת שופטים, דיינים וקאדים. מבחינת יריביו הפוליטיים של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, הושלם אתמול מהלך חשוב בדמות ניתוקו המוחלט ממערכת המשפט והשפעתו עליה, במעגלים רחבים יותר ופחות.
מבחינתם הסיפור פשוט: קודם ניתוקו מהשלטון, ממשרד המשפטים ומהמשרד לביטחון פנים; לאחר מכן ניתוקו מהשפעה על המינויים הרגישים הבאים - פרקליט המדינה ויועץ משפטי לממשלה; ולבסוף, נישול הליכוד מדריסת רגל בוועדה לבחירת שופטים, שהייתה מאז ומתמיד מוקד כוח מרכזי עבור המפלגה.
הבחירות לוועדה לבחירת שופטים, ובכלל הצבעות חשאיות בכנסת, הן הזדמנות פז לייצר סדקים בקואליציה. הן בעייתיות בהכרח לשלטון ובדרך כלל אף פעם לא לאופוזיציה. לכן ההצבעה הנוכחית הייתה כה חריגה: היא הדגישה את הסדקים באופוזיציה ואת הלכידות של הקואליציה.
ההתייצבות המלאה מאחורי המועמדים (אפרת רייטן, שירלי פינטו וניר אורבך) אינה רק תוצאה של ציפוף שורות מוצלח וניהול נכון של האירוע מצד הקואליציה, אלא גם - ואולי בעיקר - תוצר של ניהול שגוי באופוזיציה.
הטעות הראשונה הייתה סירוב עיקש של האופוזיציה לייצר דיל עם הקואליציה וללכת על מועמדים מוסכמים. הטעות השנייה היא התנהלותו של נתניהו, שקיים הצבעה סיעתית על מועמדת הליכוד לוועדה, והנחית את ח"כ קרן ברק. המהלך עורר מיד התנגדות מצד כל מי שניסה להוכיח לנתניהו שהנחתות, מקומן לא בבית ספרנו.
ציר ניר ברקת-יולי אדלשטיין-חיים כץ (יחד בתמונה שבציוץ) קרא תיגר על מועמדותה של ברק וקידם בכל הכוח מועמדת אחרת, ח"כ אורלי לוי-אבקסיס. כך יצא שההנחתה של נתניהו הובילה להצבעת מחאה, שבמסגרתה נבחרה חברת הכנסת היחידה שלא יכולה לפורר את המחנה השני ולהעביר משם קולות, בגלל משקעי העבר והתמודדותה ברשימת העבודה-מרצ, לפני שעברה לליכוד.
מה יצא בסוף? הליכוד, שהוועדה לבחירת שופטים חשובה לו ביותר, נשאר לראשונה זה שנים בלי נציג בה - וקיבל במקום ייצוג בוועדה לבחירת דיינים. ש"ס, שרצתה בכל מאודה נציג בוועדה לבחירת דיינים, נותרה בלי כלום - ונאלצה להתבונן בתחושת חמיצות איך הציונות הדתית משתלטת לה גם על המעוז הזה ומשלימה את המהלך של הפיכת הוועדה לפתוחה וליברלית יותר.