זהו הטקסט הפומבי הקשה ביותר שאי פעם כתבתי. כולי תקווה שלא אכתוב משהו קשה יותר ממנו לעולם. ב-20 השנים האחרונות אני מתגוררת בלוס אנג'לס ונלחמת על דמותה של ישראל הן באופן פרטי והן כמייצגת רשמית של המדינה כשאני מתבקשת. כתבתי ספר על ישראל שנמכר בעשרות אלפי עותקים, תורגם לשבע שפות והומלץ על ידי מובילי דעה, עיתונאים ומשפיענים כגון בן שפירו (הימני), ביל מאהר (הליברלי) וחברי קונגרס משני צדי המפה הפוליטית. אני מוזמנת להרצאות ברחבי ארה"ב והעולם, מדבררת אותנו לכל מי שמעוניין לשמוע, וברשתות החברתיות גם למי שלא – ע"ע משפחת חדיד. אני מציינת את כל זה כעובדות כדי שיהיה ברור לכל מי שלא עקב, שאינני עוכרת ישראל סמולנית קיצונית הממומנת מכסף זר. נכון, מרכז חיי אינו בישראל ועל כך אתם בהחלט יכולים לבקר אותי, אבל בדיוק בגלל זה אני כותבת את המילים הללו. מנקודת הראות הייחודית שלי.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• אימת השטעטל המתעורר
• ישראל פוצלה במשבר זהות. נשארו לה שתי אפשרויות
• רוצים דמוקרטיה! (אבל רק בקו הירוק)
• מה רוצים משרה נתניהו?
ביותר מ-20 השנים האחרונות לא התבטאתי נגד אף צעד שעשתה אף ממשלה. אם היה לי מה להגיד, אמרתי בדלתיים סגורות, בעברית, ולמי שצריך בלבד. כבר יותר מ-20 שנה שאני מדבררת את ישראל לעולם, וזו הפעם הראשונה שאני מרגישה צורך בהול לדברר את העולם לישראל.
אגיד את זה בצורה החדה והבהירה ביותר: יהדות התפוצות ותומכי ישראל בעולם מזועזעים. הם בהלם. בכאב רב הם מביטים ורואים איך המדינה שהם הגנו עליה בחירוף נפש - בקונגרס, בתקשורת, ברשתות או מול ממשלות זרות - משנה את פניה. והעולם לא יבוא לעזרתה של ישראל. כשמדינה דמוקרטית רוצה לחסל את עצמה מבפנים, העולם עומד מנגד ומושך בכתפיו. הלוא לכל דמוקרטיה יש זכות מלאה להפוך למשהו אחר.
אבל יהדות התפוצות בחרדה אמיתית. חלק מהקוראים יחשבו עכשיו: "למי אכפת מה היורדים או הגולים האלו חושבים עלינו?". זו טעות איומה. בין יהדות העולם לבין ישראל יש ברית בלתי כתובה שנכרתה שנים לפני קום המדינה, עוד כשמנהיגי היישוב נסעו למסעות גיוסי כספים, "לשנורר" את יהודי העולם כדי לעזור בהגשמת הציונות. אלה התגייסו בהמוניהם ובהתלהבות השקיעו את ליבם ואת כספם, גם אם החליטו שלא לעשות עלייה. הגיוסים הללו ממשיכים עד היום ומדובר, דה-פקטו, במאות מיליארדי דולרים לאורך השנים. זה לא רק הסיוע הביטחוני שמתקבל הודות לתמיכה והפעילות של יהדות ארה"ב. כמעט כל אגף חדש בבית חולים, פארק שעשועים שכונתי שהילדים שלכם משחקים בו, ממ"דים לתושבי הדרום, חדר אוכל חדש בבסיס צבאי - כולם ממומנים על ידי תורמים יהודים מהעולם.
תוציאו את הראש החוצה דרך החלון ותראו משהו שנתרם מיהודי באיזה מקום בעולם. מגיוסי הענק של מאות מיליונים ועד קופות הפח הקטנות של הקרן הקיימת שאוספות דולר לדולר בבתי כנסת - יהדות העולם מושקעת בישראל ברמה הרגשית, הלאומית והכלכלית. ועכשיו הם רואים שהמדינה שהם תומכים בה עומדת לעבור הפיכה משטרית ולהפוך למשהו אחר. הם המומים, אובדי עצות ולא לעולם חוסן. אני שומעת השכם וערב כמה התמיכה בישראל תרד. הפומבית, האישית, הכלכלית. זו אינה רפורמה - זו הפיכה. וההפיכה הזאת היא סכנה לביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
היות ובענייני ארה"ב עסקינן, הרשו לי גם לנטרל הדהוד שמנסה להשתרש על ידי תומכי ההפיכה המשטרית. "זה כמו באמריקה", יאמרו לכם אלו שהודרכו על ידי פורום קהלת (הממומן מכסף זר). אז לא. זה לא כמו באמריקה. אפילו לא קצת. השיטה בדמוקרטיה ליברלית כמו ארה"ב מלאה בחסמים, איזונים ובלמים שמטרתם להגן על המיעוטים במטרה למנוע את עריצות הרוב. "משילות", לעומת זאת, היא מילה שעריצים מאוד אוהבים.
אז נכון, בארה"ב השופטים ממונים על ידי הפוליטיקאים, אבל בזה נגמר הדימיון. השופטים האמריקנים נשבעים אמונים להגן על החוקה, לא על הנשיא או הממשלה שמינו אותם. וכמו שראינו עם דונלד טראמפ, הם גם פוסקים נגדו כשצריך. ההשוואה לארה"ב מבלבלת את הציבור. היא שקרית ומסוכנת, אז בואו נעשה סדר: בארה"ב יש חמישה חסמים ובלמים - בית הנבחרים, הסנאט, הנשיא, בית המשפט העליון והחוקה. בארץ, רק הממשלה ובית המשפט. ההפיכה שמובילה הקואליציה בימים אלה מבטלת הלכה למעשה את בית המשפט ונותנת יד חופשית לממשלה. מצב שבמסגרתו היא יכולה לבטל החלטה של בית המשפט העליון לא יעלה על הדעת בארה"ב.
אני לא איזו גיבורה גדולה להביע את דעתי עכשיו. אני רק מצטרפת לכל ראשי המל"ל, ראשי שירותי הביטחון לשעבר, שופטים ועורכי דין, הייטקיסטים, מנהלי בנקים, מילואימניקים, טייסים, מאות אלפי אזרחים ישראלים מודאגים, נשיא המדינה שלנו, ארגון האומות המאוחדות כולו וג'ו ביידן אחד. כל מיליוני האזרחים שהצביעו לממשלה הנוכחית חייבים לפחות להסכים שאין שום דבר שיריב לוין ושמחה רוטמן יודעים טוב יותר מכל הרשימה הנכבדה הזאת. שום דבר.
יותר מההפיכה המשטרית עצמה, הבעיה תהיה בחוקים שיחוקקו בעקבותיה. כי אחרי ההפיכה לא יהיה בית משפט עליון שיוכל לעצור חוקים שהכנסת תעביר גם אם הם יהיו בסתירה לחוק הבינלאומי או לשמירה על זכויות אדם בסיסיות. ובל נתבלבל: היום זה חוק החמץ, מחר זה חוק החולצה. ואני אוהבת ללבוש איזו חולצה שבא לי.
לעומת הממשלה הימנית והדתית ביותר שישראל ידעה, שמעוררת חשש רב בארה"ב (להלן ההזמנה לבית הלבן שמבוששת לבוא), ההפגנות נגד ההפיכה מעוררות פה השראה והערכה רבה. זוהי דוגמא מושלמת לעולם לאיך עובדת דמוקרטיה מוצלחת. ההתבטאויות הגסות נגד המפגינים (בוגדים, אנרכיסטים, הזויים) מתקבלות פה בבחילה. האמריקנים, שדוגלים בחופש הביטוי כזכות אנושית בסיסית, לא מצליחים להבין איך אדם שלא גויס לצה"ל והורשע בטרור, קורא בשמות גנאי למפגינים דמוקרטים ואנשי צבא המשמיעים את דעתם. אין שום דרך לדברר את זה בצורה הגיונית.
הפגנה בתל אביב נגד הרפורמה המשפטית
(צילום: נדב אבס, satview, הראל בן נון)
בשנה שעברה מוניתי על ידי שר החוץ דאז יאיר לפיד להיות שליחה מיוחדת לענייני אנטישמיות ודה-לגיטימציה של ישראל. על תפקיד זה אני לא מקבלת שכר. המשכתי בעבודתי כרגיל ומדי פעם התבקשתי לייצג את ישראל בפורומים שונים ועשיתי זאת בגאווה רבה. בתפקיד זה היה לי הכבוד לייצג את ישראל בין השאר מול הקונגרס האמריקני, שם נאמתי על האנטישמיות החדשה - שנאת ישראל היוקדת ברשת. אני גאה לייצג את המדינה שלי ואמשיך לעשות את התפקיד הרשמי בגאווה ככל שיידרש ממני. אבל בימים שכאלה לא אוכל לשבת מנגד מבלי לנסות ולהסביר את רחשי יהדות התפוצות ותומכי ישראל (גם הלא יהודים) בעולם.
אני רוצה להביע את תמיכתי הבלתי מסויגת בנשיא יצחק הרצוג, בעצירה מיידית של החקיקה ובישיבה לשולחן הדיונים בתום לב. אם ההפיכה הזאת תעבור בתצורתה המקורית, כמו שאמר כבוד הנשיא: "אויבנו יחככו ידיהם בהנאה". יותר מ-20 שנה שאני נלחמת באויבינו מבחוץ. הם טוענים שאנחנו מדינת אפרטהייד, עריצה, חשוכה, קנאית, דתית פנאטית, לא דמוקרטית. אנחנו טוענים את ההפך ונותנים את בית המשפט העליון שלנו כדוגמה לדמוקרטיה ליברלית מעוררת השראה. ואני יודעת שאנחנו צודקים. עדיין. בואו לא ניתן לאויבינו להגיד "אמרנו לכם".
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 11:28, 10.03.23
