הרשת עמוסה בימים אלה בתגובות, שליליות ברובן, לרפורמת הבגרויות שמובילה שרת החינוך יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה). היא ואני בוגרים של תיכון דנציגר בקריית שמונה - היא למדה שני מחזורים מעליי - אבל למען הסר ספק והגילוי הנאות המתבקש אציין שאנחנו מחזיקים בעמדות פוליטיות ומדיניות שונות, לשון המעטה, ושהסיכוי שאצביע למפלגה שלה אפסי. לעצם העניין, בשל מיעוט האינפורמציה הרשמית טרם גיבשתי עמדה בנוגע לרפורמה שעוררה את הסערה, אך בכל הקשור לכמה מהטענות העולות כנגדה גיבשתי גם גיבשתי.
טורים נוספים של ד"ר תמיר הוד:
• "נכדתו של נאצי": על הלבנת העבר האפל בליטא
• רק קדושים הלכו בגזים? 20 שנה ל"שואה שלנו"
• הקורבן כאידיאולוגיה: עלייתם ונפילתם של המסעות לפולין
הופתעתי מכך שכמה וכמה קולגות שלי הביעו בפומבי ביקורת קשה על המהלך המתוכנן, באמצעות אמירות שמצביעות על ניתוק כמעט מכוון מהמתרחש בשטח. מאחר שהפורמט דורש לתמצת, אתייחס לכמה ביקורות עיקריות על הרפורמה מתוך הרשימה הארוכה:
1. הרפורמה של השרה "מובילה את התלמידים לבורות": באמת? למדנו ולימדנו באותה מערכת ב-30 השנים האחרונות? בזכות בחינות הבגרות כל תלמידינו (ואנחנו) הפכנו ידעני-על בתנ"ך, היסטוריה וספרות? למעשה, ייתכן שההיפך הוא הנכון. שנים ספורות בלבד אחרי הבגרות והרוב בקושי זוכרים את "מבצע ברברוסה", "הסכם ריבנטרופ-מולוטוב" ואולי עוד כמה אנקדוטות (לא אתם, אחרים, בבתי ספר באזור אחר. אתם זכרתם הכל).
היום אני פוגש את החבר'ה הצעירים "מעבר לכביש", כלומר באקדמיה, אחרי השירות הצבאי והטיול, ואחד הנושאים העולים בישיבות הסגל הוא שיש לשים דגש על כך שאין לקבל כל ידע כמובן מאליו אלא להבהיר כל נושא ומושג. מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, שמואל אבואב, אמר למצלמה שכתוצאה מהרפורמה תקום בעוד 4-3 שנים ועדה שתבדוק "מהיכן הבורות?". אני אחסוך לו את עלויות הוועדה ואתן תשובה כבר כעת - לא בגלל הרפורמה של שרת החינוך. מצד שני, מה היינו עושים במדינה הזאת בלי ועדות.
כל הקנים מכוונים למוקד אחד? מה לגבי אחריותם של בעלי תפקידים במקצועות השונים (מפקחים, מדריכים ועוד) שמכהנים שנים רבות? כמה פשוט להשליך בעיות שהצטברו על כוכבת אחת
2. "מאחר שלא יהיו בחינות בגרות, מנהלים יעבירו שעות מהיסטוריה וספרות למתמטיקה ואנגלית". ע"ע סעיף 1: האם עבדנו באותה מערכת? כבר כיום יש בתי ספר שעושים זאת מתוך תפיסה שמתמטיקה חשובה יותר מהיסטוריה. יש גם מנהלות ומנהלים שבוחרים לא לוותר על שעות ההומניסטיקה לטובת המדעים, ויש גם כאלה שמורידים שעות - ובצדק - מכלל המקצועות לטובת הפקות תיאטרון, רדיו ועוד (מי שמלווה מהצד הפקות אלה יודע מה תרומתם למשתתפים ולמשתתפות).
3. באחת ממסיבות העיתונאים לאחרונה מצולם יו"ר ארגון המורים רן ארז ומאחוריו כרזה שעליה כתוב: "יפעת ביטון שאשא הורסת את החינוך בישראל". אין לי מה לומר על זה.
4. כתבתי שאין לי מה לומר אבל אני לא יכול להתאפק. יש מושג שאני כן זוכר מלימודי ההיסטוריה בבית ספר, והוא נקרא "המצאת אויב משותף". כבר שנים מתנהל קרב פנימי במערכת החינוך בין ארגונים שונים ובין בעלי תפקידים כאלה ואחרים. כמה טוב שנפלה להם ד"ר שאשא ביטון לידיים. אם היא לא הייתה קיימת צריך היה להמציא אותה. כעת כולם מאוחדים ומגובשים במלחמת הקודש נגד "אויבת העם" הגדולה.
5. מעניין כיצד הגענו למצב שכל הקנים מכוונים למוקד אחד. מה לגבי אחריותם של בעלי תפקידים במקצועות השונים (מפקחים, מדריכים ועוד) שחלקם מכהנים בתפקידיהם עשר שנים ואף הרבה יותר מזה? בסבבי הבחירות האחרונים התפתח דיון בשאלה אם ראוי שראש ממשלה יכהן זמן רב כל כך, והדיון נכון לתפקידים רבים במרחב הציבורי. כמה פשוט להשליך בעיות שהצטברו במשך שנים כה רבות על כוכבת אחת (כאן גם יש לציין את המוסדות להכשרת מורים. פגשתי שם מרצות ומרצים מעולים אבל גם לא מעט כאלה שכף רגלם לא דרכה בכיתה עשרות שנים, אם בכלל).
6. "הרפורמה תביא לפיחות במעמד מקצועות ההומניסטיקה ותאדיר את המדעים": כאן מדובר בטיעון שבמידה מסוימת פוגע באגו המקצועי שלי. אני רוצה להתרכז בתחום שאני אמון עליו. לא מעניין אותי כעת מה עושה "הילד של אמא מתמטיקה ואבא פיזיקה". עלינו ליצור חשיבה פנימית על דרכים לתיקון המצב. קראתי תגובות של אנשי ונשות מקצוע שאני מעריך שטענו ש"אם מבטלים את הבגרות בהיסטוריה, ספרות וכו', אז שיבטלו את הבגרות בכלל המקצועות". ייתכן שזה רעיון טוב, אבל לא ממקום של "אם אני לא מקבל אז גם הוא לא" (אגב, יש רעיונות מעוררי השראה על אפשרויות לשלב בין כלל התחומים - הומניסטיקה ומדעים. במקומות מסוימים זה אפילו קורה).
(צילום: אבי חי)
7. משהו שקשור במעט, אבל אנצל את הבמה: הגיע הזמן להפסיק עם הפוסטים המהללים אנשי ונשות הייטק "שעזבו הכל"/"הקריבו הכל" ובאו לשדה הקרב של ההוראה. ראשית זה מחליש עוד יותר את מעמדו של המקצוע. שנית, סליחה שאני מנפץ את הבועה, יש ביניהם כאלה המוכנים להקריב הכנסה גבוהה תמורת האפשרות לראות את ילדיהם גדלים. מקצוע ההוראה הוא מהשוחקים שיש וכמובן השכר רחוק מלתגמל. יחד עם זאת, חופשת הקיץ, פסח ועוד מהווים שיקול בבחירת ההסבה המקצועית (כמובן שיש גם כאלה שבאים מתוך שליחות אמיתית. ככלל, הדברים הם לא שחור ולבן וטוב שנזכור זאת גם בתגובות לרפורמה).
8. אפרופו המאבקים הפנימיים וסיבות אפשריות לאנשי ונשות הייטק להצטרף למערכת: זו הזדמנות טובה לבקש שוב שהציבור ייחשף לכלל הבעיות של מערכת החינוך ולסיבות לעזיבת מורים את המערכת. כחלק מהמאבק אנו רואים סרטונים ופוסטים של מורות ומורים המעדכנים שאין להם ברירה ובשל התנאים הם נאלצים לפרוש. כדאי להזכיר גם מחקרים שבדקו סיבות נוספות לפרישה, ומצאו שקרוב ל-20% מהמורים הצעירים עושים זאת כבר בשנתיים הראשונות בעקבות יחס בעייתי מצד מורות ומורים ותיקים. כשהתחלתי ללמד היו אנשי ונשות צוות ותיקים שאימצו אותי כמו בן, אבל היו גם כאלה שגרמו לי להצטער על הרגע שבחרתי ללמד.
לימדתי וחינכתי לא מעט שנים. מקצוע ההיסטוריה יקר לליבי ובכל זאת אומר כך: שאלת ה"כן בגרות לא בגרות" במקצועות ההומניסטיקה היא אחת הקטנות בבעיות של מערכת החינוך כרגע
9. התייחסותי כאן היא לנושא ספציפי בלבד. כמובן שיש להיאבק על תוספת שכר משמעותית למורות ולמורים, הקטנת מספר התלמידים בכיתות והתאמת המרחבים הלימודיים לתקופה שבה אנו חיים. רוב המורות והמורים שהכרתי עושים עבודה שאי אפשר להמעיט בחשיבותה ובמאמץ שהם משקיעים, והכל סביב השעון ובמחיר אישי לא קטן. תודה לכל אחד ואחת מכם.
10. סיימתי את דרכי במערכת לפני שנים מעטות. תלמידיי לשעבר, שכבר סיימו את לימודיהם ולשמחתי ממשיכים לשמור על קשר, שואלים אותי לא פעם אם אני לא מתגעגע. תשובתי לשאלתם לא משתנה: יש בי געגוע רב לעבודה עם הנערים והנערות, אבל קצת פחות מזה למערכת.
ארגון המורים יצא במאבק נגד השרה והוא כולל אמירות קשות כגון "שאשא ביטון רומסת את התלמידים בפריפריה"; "הופכת את התלמידים לרובוטים"; "הופכת את התלמידים לבורים", ואז לסיום "שאשא ביטון הורסת את החינוך בישראל". עשרות שנים של בעיות מתרחבות והולכות במערכת החינוך, והנה סוף סוף נמצאה רטרואקטיבית אם כל הבעיות, הרומסת וההורסת, יפעת שאשא ביטון. אבל הבעיות במערכת התחילו עוד לפני שהשרה הייתה מורה צעירה בבית ספר עינות ירדן בקיבוץ עמיר.
ייתכן שהרפורמה שלה לא טובה. ייתכן שכדאי היה לבחון את השינוי ב-3-2 בתי ספר (ראיתי ניסיון מוצלח כזה בביקור במחוז בגרמניה). אבל המרחק מכאן ועד האמירות הפופוליסטיות הנשמעות מכל עבר גדול מאוד, ואני מתפלא שרבים מחברותיי וחבריי המתנגדים לרפורמה לא משמיעים קול כנגד אופי המאבק בהחלטתה של השרה. ייתכן שהסגנון והשפה הם לבדם מצדיקים רפורמה מיידית וטלטלה במערכת.
לימדתי וחינכתי לא מעט שנים, בחינוך הבלתי פורמלי (פרויקט נעל"ה) ובחינוך הפורמלי. מקצוע ההיסטוריה יקר לליבי ובכל זאת אומר כך: שאלת ה"כן בגרות לא בגרות" במקצועות ההומניסטיקה היא אחת הקטנות בבעיות של מערכת החינוך כרגע.
- ד"ר תמיר הוד הוא היסטוריון ואיש חינוך, מרצה במכללת תל חי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
