משה לדור על תיקי האלפים, אתמול
(צילום: שבתרבות באר שבע )
משה לדור, לשעבר פרקליט המדינה, החליט להעניק עוד מתנה לבנימין נתניהו. השופטים, הוא טען ביומיים האחרונים, ביצעו פיגוע. אמון במערכת החוק? בשופטים? לא אצלו. מבחינתו, שופטים זכאים לאמון רק כאשר הם מצייתים לחבריו בפרקליטות. הרי הם רצו להיות גם החוקרים, גם התובעים וגם השופטים. לא כולם. אבל זו הרוח. הם שכחו שזה אמור לעבוד קצת אחרת. קוראים לזה הפרדת רשויות. לא רק בין הרשות המבצעת לרשות השופטת, אלא גם בין השופטים לבין התובעים.
הטענות של נתניהו ותומכיו מוכרות. גורמי אכיפת החוק, הם אומרים, ניהלו חקירות במשך שנים, לא כדי להשיג צדק, אלא כדי להגיש כתבי אישום מופרכים ולהדיח ראש ממשלה מכהן. לא כל הטענות שלהם מופרכות. הרי הדברים נחשפו גם במהלך החקירות וגם מאז החלו להישמע העדויות. הרי ההדלפות המגמתיות, שנועדו ליצור אווירה עוינת ומרשיעה, החלו בשלב שבו חומרי החקירה היו רק, ואך ורק, בידי גורמי אכיפת החוק. וזה המשיך בשיטות החקירה הפסולות, שנחשפו לפני המשפט ובמהלך המשפט.
החודשים עוברים. העדויות נשמעות. בתיק הדגל, שעוסק בעבירת השוחד, רוב עדי התביעה כבר עלו על הדוכן. השופטים שמעו אותם. והם, שיודעים קצת יותר מאחרים, הבינו שמשהו שם לא מסתדר. יהיה קשה, הם הבהירו לצדדים, לבסס את עבירת השוחד. אפשר היה להבין, אם רק רוצים, שיש להם עמדה שונה בנוגע לעבירות האחרות, כמו מרמה והפרת אמונים. אין כאן שום רווח והצלה לנתניהו. הרי גם בעבירות הקלות יותר יש אפשרות ריאלית לענישה שכוללת גם כלא וגם קלון. אבל מבחינה ציבורית - זו הייתה מכה קשה לפרקליטות. הנה, אומרים תומכי נתניהו, אמרנו שהאצבע על ההדק הייתה קלה מדי. והנה, זה בדיוק מה שמסתמן.
סיקור המשפט, מהרגע שנפתח, לוקה בהטיות שהן פועל יוצא של אג'נדה. אצל כתבים מסוימים כל עדות היא הוכחה להרשעה. אצל אחרים כל עדות היא הוכחה לקנוניה של הפרקליטות. אבל השופטים, ורק הם, יודעים בדיוק מה הם שומעים ורואים. והם, ורק הם, יודעים כבר בשלב הזה מה מסתמן. וזה מעניין, משום שלפני המשפט היו רבים וטובים, כולל פרופ' רות גביזון ז"ל, שטענה שנתניהו יתקשה לקבל משפט צדק. חשבתי כבר אז שהיא טועה. משום שפעם אחרי פעם הוכיחו שופטים שהם יודעים להתעלות.
ועכשיו זה פרקליט המדינה לשעבר, בכבודו ובעצמו, שמדבר גבוהה גבוהה על שופטים שביצעו "פיגוע". לא פחות. צריך להקשיב טוב להיגיון הפנימי של דבריו כדי להבין שהוא זה שמבצע פיגוע באמון הציבור בשופטים. "הם יודעים שמאחורי אישום השוחד מתייצבת המערכת על כל בכיריה, כולל היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה והחוקרים הבכירים", טעון לדור, "כולם חושבים שמדובר בפרשת שוחד". לשמוע ולא להאמין. וכי לא ידענו שזה מה שחשבו היועץ לשעבר, היועצת ובכירי הפרקליטות? ידענו. אבל לפי ההיגיון של לדור, זה בעצם מה שצריך להכריע את המשפט. איך מעזים השופטים להחציף פנים מול הבכירים? איך זה שהם לא מתכופפים לדעת גדולים מהם?
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזילדור אמר דברי הבל, משום שיש הלכה פסוקה בעניין. בדיוק לפני חמישה ימים פורסמה החלטה של העליון, מפי הנשיאה אסתר חיות, שלפיה "לא אחת נפסק כי אין מניעה שמותב יביע את התרשמותו מחולשת הראיות או הטענות של בעל דין מסוים". זה בדיוק מה שעשו השופטים. הם לא חרצו דין. הם הביעו עמדה בנוגע לחולשת הראיות. נכון, בנסיבות מסוימות עלולה הבעת דעה נחרצת מצד השופטים לגרום לפסילתם, אבל זה בוודאי לא המקרה במשפט נתניהו.
לדור שכח שתפקיד התביעה הוא לא הרשעה בכל מחיר. התפקיד שלה הוא לסייע בבירור הצדק. העוינות לנתניהו לא אמורה להעביר אנשים על דעתם. אצל לדור זה כנראה מה שקרה. למען שלטון החוק, צריך לקוות שלפחות בעניין הזה, לדור לא מייצג את היועצת ואת בכירי הפרקליטות.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
