דרמה פוליטית התרחשה היום (ב') בלבנון כאשר ראש הממשלה לשעבר וראש זרם אל-מוסתקבל, סעד אל-חרירי, הודיע שהוא מפסיק את פעילותו הפוליטית ולא יתמודד בבחירות לפרלמנט.
בנאום בביירות סיפר אל-חרירי על הסיבה שבגללה החליט להיכנס לפוליטיקה: אביו רפיק – ראש הממשלה לשעבר, שנרצח ב-2005 על-ידי אנשי חיזבאללה. ״לאחר החיסול של רפיק אל-חרירי בחרתי להמשיך את דרכו הפוליטית: כדי שתוכניתו תמשיך - לא בשביל שמשפחת אל-חרירי תישאר בפוליטיקה - כדי למנוע מלחמת אזרחים בלבנון וכדי לאפשר ללבנונים חיים טובים יותר".
לאחר מכן התייחס אל-חרירי למצבה הנוכחי של לבנון, כשהבהיר שהוא היה היחיד שלקח אחריות כשהתפטר מראשות הממשלה לאחר מחאת הענק בשנת 2019. לטענתו הוא גם היה היחיד שניסה להביא לשינוי אחרי אסון הפיצוץ שאירע ב-4 באוגוסט 2020 בנמל ביירות - שינוי שהיה מתבטא בהקמת ממשלת טכנוקרטים שתוציא את האינטרסים העדתיים מהפוליטיקה הלבנונית.
״הלבנונים יודעים מה הייתה התוצאה בשני המקרים. אני משוכנע שאין מקום לשום אפשרות חיובית עבור לבנון לאור ההשפעה האיראנית והבלבול בזירה הפנימית והבינלאומית״, הוסיף אל-חרירי.
בדבריו על ההשפעה האיראנית על הזירה הלבנונית כיוון אל-חרירי את האצבע המאשימה לזרוע של איראן במדינה - חיזבאללה, ארגון הטרור שמשבש כבר שנים את שיתופי הפעולה של לבנון עם ידידותיה במזרח התיכון ובעולם. דוגמא לכך היא השבתת פעילות הממשלה על-ידי חיזבאללה במשך שלושת החודשים האחרונים, בשל דרישת הארגון להדיח את השופט שעומד בראש ועדת החקירה של אסון הפיצוץ בנמל ביירות. ההשבתה, שהסתיימה רק היום, גרמה לעיכובים משמעותיים במגעים של לבנון עם ארגונים בינלאומיים על סיוע כלכלי.
פרישתו של אל-חרירי היא דרמה פוליטית נוספת בלבנון, שסובלת ממשברים פוליטיים רבים ומחוסר יציבות. מה שמונע את פתרון המשברים הפוליטיים הוא הוויכוח האינסופי בין שני המחנות הבולטים בלבנון: מחנה חיזבאללה (ה-8 במרץ) ביחד עם תנועת אמל השיעית ומפלגות נוספות, ומהצד השני – מחנה ה-14 במרץ בהובלת זרם אל-מוסתקבל של אל-חרירי, בו חברות מפלגות סוניות ונוצריות. זהו גוש המתנגד לחיזבאללה והוקם בעבר כקואליציית התנועות המתנגדות למעורבות הסורית בלבנון.
כעת, עם עזיבתו של אל-חרירי נוצר ואקום אדיר בפוליטיקה הפנים-לבנונית ובעיקר במחנה המוסלמי-סוני, שאל-מוסתקבל היא התנועה המובילה בו. עדיין לא ניתן לזהות מי יירש את מקומו של אל-חרירי וימלא את הוואקום הפוליטי. לא מן הנמנע שאל-חרירי ישוב בעתיד לפוליטיקה, כפי שעשה בעבר - לאחר שהיה נראה שדרכו הפוליטית הגיעה למבוי סתום.
עיני כל הגורמים הפוליטיים בלבנון נישאות לעבר הבחירות לפרלמנט שצפויות להיערך בחודש מאי, אירוע שיכול לשנות את המצב או לפחות להכריע לאיזה כיוון תלך לבנון – לעבר שיתוף פעולה עם מדינות המערב בראשות ארה״ב וצרפת, ועם מדינות הציר הסוני בהובלת סעודיה, או שמא לעבר הכיוון אליו דוחפים בחיזבאללה - הפיכתה של לבנון לחלק מהציר הרדיקלי השיעי בראשות איראן.
ראש ממשלת לבנון, נג׳יב מיקאתי, אמר כי הודעת הפרישה של אל-חרירי עצובה ברמה הלאומית וגם לו באופן אישי. המנהיג הדרוזי הוותיק, ווליד ג׳ונבלאט, סימן בתגובתו את האיום הנשקף מפרישתו של אל-חרירי ואמר לסוכנות הידיעות רויטרס כי החלטתו שלא לרוץ בבחירות הקרובות לפרלמנט והשעיית פעילותו הפוליטית משמעותן ״מתן יד חופשית לחיזבאללה ולאיראנים״.
ברקע למשבר הפוליטי, וכנראה שגם כתוצאה ממנו, לבנון נגררה בחודשים האחרונים למשבר כלכלי חסר תקדים. ערך המטבע המקומי קורס אל מול שער הדולר, ומחירי הסחורות בשווקים במדינה עולים ללא הפסקה. המחסור בדלק מעורר חיכוכים ואירועי אלימות בתחנות הדלק, ואף מאיים להותיר את לבנון בחשיכה וללא חשמל. בבתי המרקחת ובמרפאות מדווחים על מחסור משמעותי בתרופות, והצבא נאלץ לגייס כספים ממדינות זרות כדי להמשיך ולתפקד. נכון לשלב זה, הקהילה הבינלאומית טרם הודיעה על סיוע רציני ומקיף ללבנון.
