"אתה לא תאמין, אבל יום לפני שאחי הגיבור נהרג, הרגשתי שמשהו רע קורה", סיפרה היום (רביעי) בבכי תמר, אחותו התאומה של רב-סרן גיא נזרי (25), שמת לאחר שנפצע באורח קשה בקרב בצפון רצועת עזה ב-19 באוקטובר. "יום לפני שהוא נפצע התעוררתי בבהלה, ירדתי למטה, לסלון, ואמרתי לאמא 'את לא מאמינה, חלמתי שגיא מת'. אמא ואבא ניסו להרגיע אותי, אבל הרגשתי שמשהו רע קורה לו. ככה זה, כנראה שזה הקשר החזק שלי איתו, קשר של תאומים", אמרה.
בסלון המשפחה בעתלית, גוללה תמר את היממה שקדמה לפציעתו של אחיה התאום. "זה מטורף, בשישי חלמתי שגיא נהרג, והתעוררתי בבהלה, ובשבת הוא נפצע באורח קשה. התפללתי בשבילו ובשביל כולנו שהוא יצא מזה, אבל כל העת זכרתי שחלמתי שהוא מת בקרב", ציינה.
תמר סיפרה על הגעגועים הרבים לאחיה. "תבין, גיא הוא אח תאום נדיר – הוא דאג לי מאוד, כתב לי, הקליט לי אינספור הודעות, היינו מדברים על הכול. היו לנו חברים משותפים, המון קשרים. כמה הוא דאג לי, בדק מי זה החבר שאני יוצאת איתו, שהכול בסדר איתי".
האחים התאומים יחד בקורס קצינים בבה"ד 1. "הוא כל הזמן אמר לי 'תמיד תזכרי, נגיע לצבא, נעשה שליחות ונהיה קצינים'. גיא היה מפקד פלוגה, אני קצינה בחיל חינוך. כל הזמן הוא דיבר על ערכים שיש להנחיל לחיילים – על אהבת המולדת, לתת, לתרום. כשהתגייסנו חייכנו שנינו בתעודת החוגר הצה"לית. גם אז, הוא דאג לי כל הזמן – גונן עליי, בדק שהכול בסדר איתי, אפילו שהוא מפקד, מוביל חיילים עם הפלוגה שלו בעזה", אמרה. "אני זוכרת שכשהיינו צוערים בבה"ד 1, בימי הקורונה, הוא כל הזמן היה מסנג'ר אותי. הוא היה צועק לי שם 'תמר, תעשי לי כביסה, תקני לי בשק"ם משהו'".
רס"ן נזרי בחתונה של אחותו התאומה תמר, לפני כשנה וחצי
(צילום: באדיבות המשפחה)
תמר סיפרה על ההתמודדות עם פציעתו של אחיה: "כל כך דאגתי לו, ואז הגיע הסיוט. הייתי חרדה לשלומו כל העת, ידעתי שהוא חזק, שהוא יצא מזה, אבל אז הייתה הסתבכות רפואית. הרופאים ניסו הכול, אבל אני זכרתי מה חלמתי – שאחי התאום מת. חלף רק יום, ואני כל הזמן מתגעגעת אליו. הייתי מתייעצת איתו על כל דבר קטן. הכי אהבתי אותו בעולם, הוא היה קשוב, ערכי, דואג, איכותי ואכפתי לכולם".
נזרי נפגע באורח קשה מירי טיל נ"ט בקרב בג'באליה, ושלשום, כאמור, נקבע מותו. אתמול, בשעות הצהריים, הוא הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בעתלית. תמר ספדה לו בכאב: "עשרה ימים שאנחנו עומדים מחוץ לחדר הטיפול הנמרץ, ממלמלים תפילות ושרים לך. היית מפקד רציני ואדיר, אוהב אדם, רגיש, תמיד שם בשביל החיילים שלך. חיבקת כל חייל ומשפחה, וכולם אהבו אותך. הובלת דורות של חיילים קדימה והשארת חותם ענקי בעולם הזה. היום אנחנו כאן במסר ברור לאויבינו בכל הגזרות – לא תנצחו אותנו".
היא הוסיפה: "נולדנו יחד, צמד משוגעים שרק רוצים לטרוף את העולם, חיים חיים שמחים ואמיתיים. הענקת לנו עשרה ימי חסד להיפרד ממך, לדבר אליך, להסתכל עליך, לתת לך אהבה. עטפת אותנו כי ידעת שהשבר הזה גדול עלינו, שאנחנו צריכים זמן להיפרד, זמן להתאחד ולאהוב. אחי האהוב, עד אחרי הנצח ניפגש. תנוח, תחזיק לי את היד ותלך איתי את הדרך הזאת. תשמור על אבא, על אמא, על יובי, על צ'ופי. תשמור על עם ישראל ותן לנו שלווה ושלום".
"כתבתי לו 'תאמין בחברים שלידך, הם האנשים שעליהם אתה יכול לסמוך'"
הבוקר, ביום הראשון של השבעה, הגיעו מאות אנשים לנחם את בני המשפחה האבלים. האם יעל, האב מייק, האחות תמר והאח יובל פרסו על שולחן גדול את תמונותיו של נזרי. נועה, זוגתו של נזרי, סיפרה: "הייתי בטוחה כמו כולם שגיא שלי, הגיבור, יצא מזה, שהוא יתגבר. אבל המצב הידרדר וגיא שלי לא איתנו, לצערי. הוא היה גיבור באמת, אחד שידע מה כל חייל שלו רצה והיה צריך. זו פשוט אבידה גדולה לכולנו. אני מתקשה לעכל שהגבר שלי, החייכן, שתמיד דאג לכולם, לא ישוב עוד – לוחם מאושר, פטריוטי, שאהב מאוד את המדינה. הוא חתם עוד 10 שנים בצבא, חלם על קריירה צבאית, לתת ולתרום. כל החיילים והמפקדים אהבו אותו מאוד".
ליד השולחן הגדול שבכניסה לבית משפחת נזרי, נתלו תמונותיו של הלוחם מתקופות שונות בחייו – בצבא, בטיולים. מרים פרץ, השרה לשעבר יפעת שאשא ביטון וראש המועצה האזורית חוף הכרמל אסיף איזק עצרו והתבוננו שוב ושוב בקצין החייכן והנערץ שהיה סמל דוגמה ומופת בפלוגה שעליה פיקד.
אביו סיפר בבכי על התכתבות עם בנו במהלך המלחמה. "כתבתי לו 'בובוש, אני יודע שהימים לחוצים ולא תמיד פשוטים. זכינו לראות אותך הערב בשיחה עם הרמטכ"ל. אתם לקראת ימים קשים, לחימה ככל הנראה בתוך מקום שחשבנו שלא נראה יותר מבפנים. זו העבודה שאליה התאמנת חודשים רבים. אל תאמין למה שמספרים לך – האנשים שמובילים את המדיניות היום הם אותם אלה שהובילו אותנו למצב הנוכחי. הם לא שולחים את ילדיהם להגן על הבית אלא ילדים של אחרים.
'תאמין בחברים שלידך, הם האנשים שעליהם אתה יכול לסמוך. אני בטוח, כפי שהם יכולים לסמוך עליך. לוחמים יודעים מה נכון לעשות, אני בטוח שאתה תעשה את העבודה על הצד הטוב ביותר. אני רוצה שתדע שאנחנו כולנו מלאי הערצה אליך, מאמינים בך ומחזקים אותך. אנחנו חרדים למה שיהיה. תזכור את המשימה החשובה מכולן – לחזור הביתה בשלום! אתה חזק ואנחנו מתחזקים ממך, אומרים את זה כל שבת, אבל היום יותר מתמיד – כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם. אוהבים אותך מאוד-מאוד'. גיא ענה לי: 'אני אוהב אותך'".
האב הוסיף: "היה לנו בן מדהים שדאג, עם החיוך הגדול שלו, קודם כל לחיילים שלו. הם היו בראש מעייניו כל העת. חייכן, נמרץ, תמיד בראש. הוא עוד הספיק לצלצל אליי מבית החולים הדסה כשהגיע פצוע, ואמר לי 'אבא, נפצעתי ואני בסדר'". הייתי בכלל בטיול אופניים. נסענו כולם לבית החולים, המצב הידרדר. גיא הגיבור נאבק עשרה ימים, ושלשום נקבע מותו. החברים שלו מספרים שהוא היה גיבור, מלח הארץ".
"בבית החולים הוא אמר לרופאים 'אנחנו לא נפסיק להילחם, ננצח אותם'. הרופא אמר לו שהם מרדימים אותו, הוא ענה 'לא נורא, אני צריך לישון קצת'"
אימו של נזרי ציינה: "הפגזים של הטנק שהתלקחו גרמו לאסון הכבד. תבין שבאירוע נהרגו שני חיילים שלו, והוא נכנס פנימה כדי לנסות להציל את הצוות שלו בתוך הטנק. כשהוא ראה שהוא לא מצליח, הוא קיבל כוויות קשות מאוד, ועדיין המשיך לתפעל את האירוע. הוא הגיע לבית החולים בהכרה אחרי שרץ רחוב שלם בעזה. זה החומר שממנו עשוי גיא".
לדבריה, "בבית החולים הוא אמר לרופאים 'אנחנו לא נפסיק להילחם, ננצח אותם'. הרופא אמר לו שהם מרדימים אותו, והוא ענה 'לא נורא, אני צריך לישון קצת'. אמרו לנו מההתחלה שהוא נמצא בסכנת חיים, אבל הוא נלחם קשה. הוא עבר ניתוח ובתוכו קרס ועבר החייאה". האם סיפרה כי יומיים לפני אירוע הנ"ט, גיא נפצע מרסיסים. היא ביקשה ממנו שיפסיק, אך הוא אמר לה שהוא "חייב להמשיך להילחם". כחצי שנה לפני שנפל, אמר לאימו שיכול להיות שימות בעזה או בלבנון, ואמר בכל עת כי יש מחירים במלחמה.
"היה לגיא החתיך, הקצין שלנו, שכולם התאהבו בו, סוג של מנהג קבוע – כל בוקר הוא היה פותח במסדר חיוך לפקודיו במשך שתי דקות של צחוקים. אחרי שתי הדקות, הוא היה מחזיר אותם למציאות", סיפרה האם. "אתם לא מבינים איזה אדם מדהים הוא היה – חייכן תמידי, קצין שדאג תמיד לחייליו, משפיען, מגייס חיילים שניסו לא להגיע לצה"ל, תורם בסתר לחיילים שהיו זקוקים, בעל ערכים מאוד גבוהים. הוא האמין בכל חייל וחייל, ליטש את החיילים, אמר שהם כמו יהלומים שחייבים שיעזרו להם. הרגיש שהוא בשליטה כל העת ובשליחות גדולה למען עם ישראל, הוא האמין בזה מאוד".
האח יובל סיכם: "אני האח הקטן, אבל גיא כל כך דאג לי, כל כך סייע לי. איבדנו אח בעל ערכים גבוהים, תומך, מסייע. האבידה הגדולה קשה לכולנו. תראה כמה מנחמים הגיעו, ומתקשים לעכל איתנו את האסון הכבד".
