הפגנת להפעלת הרכבת הקלה בשבת
(צילום: TM, שב״פ )
הרכבת הקלה יצאה לדרכה. חגיגה, אבל לא מלאה. הספין של המחאה כבר הנמיך את גודל ההישג בהחדרת נושא השבת לשיח. במילים אחרות, זה לא מספיק טוב. צריך שהרכבת תיסע אבסולוטית, גם בסופ"ש. מה הקשר בין שמיטה להר סיני ? אין קשר.
עד עתה לא ראינו במסגרת המחאה טענה בנושא התחבורה הציבורית הכללית ודרישה דומה בהקשר לתנועת האוטובוסים של אגד או דן. אבל אחרי הכישלון למוטט את הכלכלה, המהלך שתכליתו לפורר את הצבא, לגרום להתפטרויות של בכירים במערכת הציבורית, הניסיון לשתק את נמל התעופה הלאומי ולשבש את חיי היומיום - נמשך החיפוש הנואש אחר זרדים נוספים לקושש למדורה.
הקרש התורן הוא הרכבת הקלה בשבת. זה כבר לא קשור לבית המשפט, לדמוקרטיה, לצמצום עילת הסבירות ובטח לא לסוגיית הוועדה למינוי שופטים. פעם נוספת האמת הקטנה והערומה מבצבצת בצורה שאי אפשר לטשטש. זה קשור לזהות הממשלה, ולא פחות חשוב מכך - לזהותה של המדינה.
ובהקשר הזה יש כאן מי ששייכותו למקום או לתרבות שממנה נבט הקולקטיב היהודי רופפת למדי עד בלתי קיימת. אפשר להבין מה התרחש פה. אחרי שנים של אידיאולוגיה כלכלית ניאו-ליברלית שקידשה את הכאן ואת העכשיו, ובעיקר את החומר על הרוח, נמחקו מהתודעה הישראלית-ציונית שנים חשובות של אידיאולוגיה ותרבות יהודית. בשמה של קוסמופוליטית חילונית ו"נורמליות ישראלית" נולדה הדחייה של כל מה שיש לו ניחוח של מדינה יהודית.
מה שבאמת מטריד זו הפניית העורף לתרבות הפוליטית היהודית ולא רק ליהדות עצמה במשמעותה האמונית-דתית. התרבות הפוליטית היהודית תמיד התאפיינה ביכולת להלך בין הטיפות ולמצוא את התווך שבין הקצוות. היא לעולם ידעה ללכת בין מרחבי התייחסות שונים ולקרוא מציאויות באופן מורכב ולא דרך ממד אחד. לכן התרבות היהודית הייתה אפריורית תרבות פלורליסטית ודמוקרטית בנשמתה. תרבות של "גם וגם" בניגוד לתרבות של "או או" שמקורה בתיאולוגיה הנוצרית.
זה סוד כוחם של היהודים באלפי השנים שעברו וגם סוד הישרדותם. וזה ממש הפוך מהמקום שמנסים היום חלק מאנשי המחאה להוביל אותנו: מקום של הכרעות חד-ערכיות, חד-משמעיות, מוחלטות, נטולות מרחבי גמישות, אידיאולוגיות של משחק סכום אפס. רוצה לומר, או חילונית למהדרין או אורתודוקסית מוחלטת. אז להיות יהודי זה לא זה ולא זה. זה מעט מכל דבר באופן היוצר מערכת פלורליסטית ורבת גוונים הארוגים אלה בתוך אלה כמו שטיח פרסי שההרמוניה מתקיימת בו נוכח עומס הניגודים.
ד"ר דורון מצאסוגיית התחבורה הציבורית בשבת ניתנת לפתרון. האמת, ישראל התקדמה בעניין הזה לא מעט. גורמים מוניציפליים מפעילים תחבורה כזו בסופי שבוע. זה קורה בשקט, ללא הצהרות בומבסטיות ובאופן שנותן לחילוני פתרון מבלי לרמוס את הקביעה הפורמלית לגבי אי-הפעלת תחבורה בשבת מטעם המדינה. בדיוק כפי שנתב"ג פתוח בשבת ו"אל על" כחברה לאומית לא טסה, אבל חברות הבת שלה טסות גם טסות. והנה, זה נהנה וזה לא חסר. התרבות הפוליטית היהודית היא חכמה, מורכבת, עדינה ופרקטית. את הגנטיקה הזו צריך לשמר ולא להרוס בשם מסע הצלב והמחאה נגד הממשלה.
אבל מכיוון שמדובר במסע צלב, מתקיים הספק אם מישהו יעצור פה לפני חומות ירושלים. למעשה, אין מוסכמה, נורמה, כלל, הבנה או מסורת שלא הופרה ונרמסה תחת גלגלי המאבק הפוליטי הזה. אפשר כבר לדמיין את יום הכיפורים בחודש הבא, שעלול להפוך, כמו ערב יום הזיכרון הקודם לחללי מערכות ישראל, לאירוע של קונפליקט, הפעם במסגרת המחאה החילונית. יהיו מבין לוחמי הקודש שירצו אולי להמשיך במסע האידיאולוגי גם דרך ערעור על הנוהג שמתקיים בהסכמה וללא חקיקה כבר הרבה שנים לגבי דמות היום היהודי הקדוש הזה. כי במסע צלב לא לוקחים שבויים. העיקר הניצחון.
- ד"ר דורון מצא הוא מזרחן, מרצה במכללת אחוה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
