תחקיר ״המקור״, שבו נחשפה ההתנהלות של שרת התחבורה מירי רגב, מצביע לא על רק שחיתות שלטונית לכאורה - שרבים יעסקו בה, ובצדק רב. מה שמדאיג עוד יותר הוא ההבנה שטבלת ה״רמזור״ שלפיה מדרגת לכאורה השרה רגב את ראשי רשויות המקומיות בהתאם לתרומתם האלקטורלית לפריימריז שלה, היא בעלת משמעות נרחבת עוד יותר לחיים שלנו. לחיים, ולמוות.
רגב, על פי התחקיר, למעשה לוקחת את משאבי המדינה - קרי, התקציבים של כולנו - ומחלקת אותם באמצעות תשתיות, תפקידים ופרויקטים למי שמתגמל אותה בתמיכה. הפועל היוצא של זה הוא שרשויות המקורבות לרגב מקבלות לכאורה תשתיות תחבורה טובות יותר, וכך גם פחות מסכנות חיים. כשמועצה אזורית רמת הנגב מתריעה על כביש מסוכן, היא מתקשה לקבל לדבריה את תשומת הלב של המשרד אם איננה רשות של הליכוד.
לשחיתות הזאת לכאורה יש משמעות בחיי אדם: חיי אדם ברשות מקומית שאינה בעלת ערך אלקטורלי, לליכוד בכלל ולרגב בפרט, שווים פחות. נדמה שהמשרד צריך לעבור שינוי ולהיקרא מעתה משרד התחבורה והבטיחות בדרכים של מתפקדי הליכוד. התיעדוף נראה כפוליטי, אסור וציני. האם יתכן שחייו של אדם שמתגורר ביישוב שבו אין זיקה לליכוד והשרה שווים פחות?
ולמה אני בכלל מופתעת. הרי במלחמה הזאת למדנו על בשרנו שגם חייהם של ילדינו, כנראה, שווים פחות. השותפים הקואליציוניים של הליכוד שמחזיקים את ה-64, אותם שותפים טבעיים היסטוריים של נתניהו, כמעט לא במשחק. נתניהו וממשלתו מפעילים את כל הפעלולים שלהם כדי לדאוג שהם לא יגויסו. חלק נכבד משרי הממשלה מבין את מצוקת מערכת הביטחון, ובכל זאת הפוליטיקה גוברת. רבים בקואליציה מכירים וכואבים את האובדן הכבד שמשלמת מרבית החברה הישראלית, ובכל זאת הפוליטיקה תקבע מי לחיים ומי למוות גם כאן. האם יתכן שבשם שימור הקואליציה יאפשרו רק לחלק מהאוכלוסייה לשלם בדם בניו ובנותיו? גם כאן התשובה היא חיובית.
וזה מוביל להתמודדות הקשה מכל: סוגיית החטופים. זמן רב הצלחתי לנפנף את הטענות כי בסוגיית שחרור החטופים בצד הישראלי יש לא מעט פוליטיקה, אבל אין מנוס והגיעה העת להישיר לכך מבט. האם נכון החשש של חלק ממשפחות החטופים שהעובדה שזו אוכלוסייה שאינה נמנית עם האלקטורט הטבעי של נתניהו היא בעלת משקל בנכונות של ישראל ללכת על ויתורים משמעותיים? עד כמה שהמחשבה הזאת מעוררת פלצות, היא מתיישבת עם תפיסת העולם שחיי ״אנשינו״ שווים יותר.
מי שחושב שהציבור שתומך בממשלה ראוי לכבישים ותשתיות טובים יותר ושיגנו על חייו, לא מפתיע שיחשוב שחייהם של חטופים בני הקיבוצים שווים פחות
מי שחושב שהציבור שתומך בממשלה ראוי לכבישים ותשתיות טובים יותר ושיגנו על חייו, מי שנלחם על הדרישה של שותפיו לחמוק מעול המלחמה על אף המחיר הכבד הכואב יום יום של ילדנו – לא מפתיע שיחשוב שחייהם של חטופים בני הקיבוצים שווים פחות.
האנשים ששנים טענו שהם מתקני תקופת מפא״י והפנקס האדום , לא רק ששכללו את השיטה, לצערנו, כפי שלכאורה מתברר בימים אלה, אלא גם הפכו אותה מסידור עבודה, ג׳ובים וכסף, למספרי חיים ומוות.
