"היינו בשיעור ספורט והייתה אזעקה. רצנו למקלט, אבל לא הספקנו ב-15 שניות, אז נשכבנו על הרצפה עם ידיים על הראש על שטיח חם מאוד. שמענו בומים, זה היה מלחיץ, אי אפשר להגיד שלא". כך סיפר הבוקר (שלישי) שניאור שחר, תלמיד כיתה ח' בבית הספר "אלון" בנהריה, אחרי שכטב"ם ששוגר אתמול מלבנון פגע בבניין רב קומות, שנמצא לא רחוק מאחד מבתי הספר בעיר.
המחאה מול בניין עיריית נהריה: "כמו ברווזים במטווח"
(צילום: אפי שריר)
שחר, שדיבר מול בניין עיריית נהריה - שם מחו תושבים על המצב הביטחוני בעיר - הציג סרטון של תלמידים בבית הספר רצים למקלט, והוסיף כי "שמענו מהמקלט שיש עוד ועוד אזעקות. לא נתנו לנו לצאת במשך חצי שעה-שעה, רק כדי לדאוג לביטחוננו. אחר כך אמא באה לקחת אותנו ומנהלת בית הספר אמרה שלא, שאנחנו צריכים להישאר".
שחר ציין כי הוא לא מרגיש מוגן בבית הספר. "להגיע למקלט ב-15 שניות, ועוד בריצה, זה לקחת סיכון שאולי אפול, אולי לא, זה מפחיד", שיתף. "יש לי בכיתה ילדה עם אפילפסיה, ובאמצע האזעקה היא נפלה והתחילה לפרכס. הזמינו לה מד"א, היא התעלפה לנו. זו לא מציאות הגיונית לילדים כי לחיות במלחמה זה די מפחיד. זה הקול שאני משמיע של הילדים שלנו".
בינתיים, גם פחדי ההורים התעוררו מחדש ערב פתיחת שנת הלימודים לאחר שחיזבאללה הרחיב את הירי גם לעבר היישובים הלא מפונים ברצועת הגבול, שהפכה ל"רצועת נסיגה" שנמצאת באופן תדיר תחת אש, וזמן ההתרעה הוא שניות בודדות. בפיקוד העורף החלו כבר בחודש מרץ להיערך לקראת פתיחת שנת הלימודים, שהחלה בשבוע שעבר, וביקשו להעמיד מערך של בתי ספר ארעיים חדשים שהוקמו לבתי הספר שבחזית, ושבהם תהיה מערכת לימודים מלאה של חמישה ימים בשבוע.
אחת מדיירי הבניין שנפגע: "תחושה שהחיים שלנו שווים פחות"
(צילום: ירון ברנר)
הפגיעה הישירה בבניין בעיר
ביחד עם פיקוד הצפון נערכו אנשי פקע"ר לעיבוי ההגנה בדרכים מהיישובים לבתי הספר באמצעות כיסוי הרמטי יותר של כיפת ברזל והצבת מיגוניות בתחנות ההסעה. מנגד, בערים הגדולות המרוחקות יחסית מהגבול כמו נהריה ועכו נערכו סיורים בכל בתי הספר והועברו הנחיות כיצד להמשיך בשגרה תחת מדיניות "הכי מוגן שיש", שההורים חוששים ממנה מאחר שאינה מספקת הגנה ודאית הרמטית. עם זאת, התלמידים בכל בתי הספר תורגלו כמה פעמים בירידה למקלטים ובריצה למרחבים המוגנים. בכל יום מתקיימת בפיקוד הצפון הערכת מצב לאור ההערכות המודיעיניות, ולא אחת הונחו גם התלמידים להישאר בבתי הספר או לצאת מהם מוקדם יותר בשל התרעות ירי.
איה ידידיה, שהבניין שבו מתגוררת בעיר נפגע אתמול מכטב"ם, סיפרה ל-ynet כי "אני בתקופת לידה עם הקטנה שלי. אתמול ב-11 בבוקר היו אזעקות, נכנסנו לממ"ד ופתאום שמענו פיצוץ גדול יותר מהרגיל. לא ידעתי שזה אצלנו בבניין, אך הבנתי מסרטונים שזו פגיעה בבניין. יש תחושה שהחיים שלנו שווים פחות. לא היה דבר בחדשות אתמול כשהבניין נפגע. נהריה לא מפונה, אנחנו 80 אלף תושבים. אני לא חושבת שצריך לפנות אותנו, אבל תנהלו את המלחמה הזו ותגידו מה קורה. העירייה עושה את הכל בצורה הטובה ביותר וגם הגננות ידעו לנהל את האירוע, אבל יש הורים שלוקחים את הילדים. יש שתי סייעות על 35 ילדים".
לדברי גורם בפיקוד הצפון, "אנחנו נמצאים במציאות מלחמתית והיא מאתגרת וקשה, ואני מקווה שנצליח להחזיר את השקט, ובעיקר את הביטחון. בינתיים אנחנו צריכים להבטיח שבכל זאת התלמידים שלנו יוכלו ללמוד, לא רוצים לפגוע בעתיד על חשבון ההווה. זה לא הוגן לילדים ולתלמידים שלנו
רוית, תושבת העיר, התייחסה למלחמה ואמרה בהפגנה מול בניין העירייה כי "זה אבסורד, אבל זו המדיניות של 'הכל בסדר, תנו לצה"ל לנצח, אנחנו חזקים'. זה מה שקורה בעירייה הזאת". לאחר מכן התלוננה על כך מדיניות "הכי מוגן שיש" של פקע"ר. "בוא רגע נקרא לילד בשמו, זה לא באמת הכי מוגן, זה הכי מוגן שיש בנמצא", הסבירה. "זאת אומרת, זו ברירת המחדל שיש לנו, אבל ברירת המחדל הזו היא הברירה הכי רעה שיש כי אין באמת בעיה להוריד עכשיו מיגוניות. כאילו, זה עניין של תקצוב. זה עניין של כסף".
האזעקות בנהריה - ותיעוד הכטב"ם בשמי העיר
תושב אחר העיר: "זה לא עוצר, תוסיפו מיגון". אב לתלמידה בעיר השיב לו, ואמר כי "זה לא משנה. נגיד היא ב'וויצמן' קומה שנייה, כיתה אחרונה במסדרון, כיתה ג'. אין 'ויצמן' מוגן. 'ויצמן' מוגן זה מתחת לאדמה. היא לא יכולה לרוץ ב-15 שניות ולרדת, יש שם איזה חמש כיתות נראה לי בשורה, או ארבע כיתות. תכפיל את זה ב-36".
לאחר מכן הוסיפה רוית כי "צריך למצוא לא רק מיגוניות, כל מיני אפשרויות. הילדה שלי בכיתה א' נמצאת בבניין חדש, ולהם יש מקלטים, ממ"דים בכל קומה. אפשר גם שילדים מכיתות א', ב' ו-ג' שלומדים באותו בניין ילמדו שם שלושה ימים, והילדים האחרים ילמדו שם שלושה ימים, ויומיים ילמדו מהבית. אם בקורונה עשו את זה, כאילו טיל הוא פחות מפחיד?".
לדבריה, "ראיתי אתמול את הסרטונים של בית הספר של הבת שלי בחטיבה, כשהייתה אזעקה והם בחוץ, איך הילדים רצים. אני יכולה להגיד לך שאני כאמא שנמצאת פה, המשרד שלי נמצא פה, לי אין מרחב מוגן. אבל אני אומרת גם, אני לא מחפשת. אני אחפש רגע להיות ממוגנת כשהילדים שלי בלי מרחב מוגן? זה פשוט אבסורד, ושמו אותנו כמו ברווזים במטווח ולאף אחד לא באמת אכפת. המדיניות של העיר הפכה להיות מדיניות של 'אנחנו חזקים, אנחנו ננצח', ופתרונות אין".
בהמשך הוסיפו תושבים: "כמו שהיה שההסתדרות עשתה שביתה וראש העיר עמד על הרגליים האחוריות שנהריה לא שובתת, אז אותו הדבר - שיעמוד על הרגליים האחוריות שלו שהילדים לא הולכים לבתי הספר. עד שלא יהיה מיגון לא לומדים".
