שר האוצר אביגדור ליברמן יודע להטיל אימה. זו תכונה, שיחד עם ניסיון פוליטי אדיר וקור רוח שגובל בשוויון נפש, הוא מגייס כעת בהצלחה יתרה לטובת חוק ההסדרים המונח לצד התקציב, כדי לנשוף "פו" על שרים וח"כים בקואליציה ולראות אותם עפים בבהלה לאחור. להכניע אותם בלא קרב עוד לפני שיבינו מה קורה להם. זה מחזה מכמיר לב ומקומם. לנגד עינינו עובר כעת חוק הסדרים חסר תקדים בהיקפו, גחמני ופוגעני.
בו בזמן, לראשונה בהיסטוריה של הכנסת, יש כאן מפגן אימפוטנטיות של שרים, יו"ר כנסת וח"כים – שפשוט לא יודעים להיאבק. בעיקר ניכר כאן מחסור רציני באומץ לב, תכונה נדרשת למי שמבקש להילחם בשביל הציבור, בעיקר בשביל ציבור מוחלש.
הדוגמה הבוטה לסעיף אכזרי היא הפרק הקרוי בחוק ההסדרים בשם האירוני "הגברת השוויון המגדרי", או בשמו הנפוץ יותר העלאת גיל הפרישה לנשים. מי כמו פקידי האוצר יודע שמדובר בשקר. שגם כיום נשים יכולות לעבוד עד גיל 67. שהמטרה האמיתית היא לחלוב את קצבת הזקנה מנשים שממילא כבר נפלטו משוק העבודה, וכעת יישארו בלי שכר, בלי פנסיה ובלי קצבה. או להתעלל, כי אפשר, בנשים קשות יום בעבודות שוחקות.
באגף התקציבים הניחו שכמו תמיד, כבר בהצבעה בממשלה, חלקים גדולים יעופו. כנהוג הם הכניסו כמה "עיזים". הפעם, לתדהמתם, הם נתקלו בשרים רופסים שנכנעו כמעט מייד
מי היה מאמין שדווקא בקואליציה שלראשונה חברות בה מפלגות "חברתיות" כביכול, החרפה הזאת תעבור כמו סכין בחמאה רכה, אחרי שבכנסות קודמות נהדפה שוב ושוב בידי ח"כיות מכל המפלגות, שאמרו - קודם תנו פתרון הולם למבוגרות העניות. עד אז – נעצור את זה בגופנו.
חוק ההסדרים הומצא ב-1985 כאקט חריג וחד-פעמי, כשהאינפלציה השתוללה. מאז, שרי אוצר ואנשי אגף התקציבים התאהבו בו, ודחסו אליו בקביעות מכל הבא ליד, וכדי להעביר אותו בבליץ בצמוד לתקציב, במסלול עוקף דמוקרטיה ועוקף כנסת. הפעם זה קיצוני במיוחד. כאילו צבא שלם פשט על מרתפי האוצר, ואסף מכל מגירה ומכל ערימה נשכחת שברי הזיות, פנטזיות ותוכניות זדוניות ושטחיות המכונות "רפורמות", ודחף אותן כלאחר יד אל חוק ההסדרים.
באגף התקציבים הניחו שכמו תמיד, כבר בהצבעה בממשלה, חלקים גדולים יעופו. כנהוג הם הכניסו כמה "עיזים". הפעם, לתדהמתם, הם נתקלו בשרים רופסים שנכנעו כמעט מייד, ואפילו העיזים לא חזרו אל הדיר. השרות והשרים כשלו. כעת כושלים בעקבותיהם גם חברות וחברי הכנסת.
"אי-אפשר להפריד בין חוק ההסדרים לתקציב כי זה משאיר את התקציב ללא מקור תקציבי", איים עליהם ליברמן. גם אם הבדיה המוחלטת הזאת הייתה נכונה, זה מזעזע שבעתיים: לפי זה, את כל תקציב המדינה האדיר יממנו נשים מבוגרות שתישלל מהן קצבת זקנה. שהרי לסעיפים האחרים שבמחלוקת - אין שום השפעה על התקציב.
שלי יחימוביץ'צילום: אלכס קולומויסקישנים, תמיד נמצאו ח"כים שהשכילו למזער את חוק ההסדרים. הם הבהירו שיצביעו נגדו אם סעיפים אכזריים כאלה יכללו בו. זה לא קורה כעת. במקום פשוט לפצל כמה סעיפים לחקיקה נפרדת – הם כבר מתדיינים על פשרות עלובות בתוך חוק ההסדרים. נופלות ונופלים כטרף קל לכל התרגילים שבספר: נכלאים מרצון לשעות ארוכות של התשה באוצר; שר האוצר מואיל לתחוב את ראשו לרגע בדלת ולהודיע שתכף יגיעו פיצות והם צוהלים; מאיימים עליהם איומי סרק שהממשלה תיפול בגללם – כאילו קיומה תלוי בכמה עיזים בחוק ההסדרים.
מבחנם האמיתי של פרלמנטרים הוא ברגעי הלחץ האדיר האלה. הרגעים המפחידים והשוחקים ביותר הם גם מבחן האומץ, שאותו יש לגלות כשאתה נלחם על משהו שאתה מאוד מאמין בו. בלי זה, אין ניצחונות אמיתיים ואין הישגים אמיתיים. התוצאות כרגע, מאכזבות ביותר.
- שלי יחימוביץ' היא עיתונאית התאגיד, לשעבר יו"ר מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
