בר קופרשטיין ציין אתמול (שני) בשבי חמאס בעזה את יום הולדתו ה-22. בר, שנחטף ממסיבת ה"נובה" בקיבוץ רעים שבה עבד כמאבטח ללא נשק, נהג לרוב להתאסף עם משפחתו בבית הסבא והסבתא שאצלם הוא חי בארבע השנים שקדמו לחטיפה, ולחגוג את יום ההולדת. "זה מאוד מקובל אצלנו במשפחה שכל יום הולדת כולם חוגגים ביחד", סיפרה דודתו אורה. "תמיד יש עוגה ומתנות, הפעם לא".
הדודה ציינה עוד כי תאריך יום ההולדת, 1 באפריל, הולם את האופי של בר: "הוא ילד שטותניק מאוד. אוהב לרכוב על אופנועים וטרקטורים, לבלות עם החברים שלו במסיבות. אין ספק שבתקופה האחרונה בגלל המצב הוא היה יותר אחראי אבל יש בו גם הרבה שטות".
טל, אביו של בר, הוזעק לפני כארבע שנים מתוקף תפקידו כחובש באיחוד הצלה לטפל בילדה בת 4 שנפצעה. בדרכו לזירה רכוב על אופנוע הוא נפצע קשה מפגיעת רכב בתאונת דרכים שהותירה אותו במצב סיעודי. אף על פי שטל מתקשה להתבטא, הוא מבין הכול.
לפי אחותו אורה, הרגש של טל עובד גם ככה שעות נוספות: "התקשרתי אליו בבוקר כדי לאחל מזל טוב לבר. התקופה הזאת מאוד קשה לו, הוא מבין ויודע הכול אבל לא יכול לתפקד. הוא חזק, גם בר חזק, אני בטוחה בזה. המשפחה שלנו עברה המון, יש לבר סבא-רבא שהיה בסיביר 10 שנים במלחמת העולם השנייה. אני מאמינה שגם לאחיין שלי יש את הכוחות והיכולות, והוא יחזור אלינו".
למרות החוזק, לבר ולשאר החטופים שנמצאים בשבי חמאס כבר 179 ימים לא נשאר הרבה זמן. "קיבלנו מזמן אות חיים, אנחנו יודעים שהוא חי אבל לא יודעים מעבר לזה שום דבר", סיפרה אורה. "היינו לא מזמן בפגישה עם ראש הממשלה ומאוד קשה לשמוע אותו, יצאתי עם תחושה שמצד אחד הוא אמפתי ומצד שני הוא אומר 'קודם כל המלחמה וקודם כל לנצח'. החטופים הם לא בסדר העדיפויות הראשון, ולנו כמשפחה זה קשה לשמוע את זה".
הדודה של בר הוסיפה: "אנחנו ביקשנו שזה יהיה קודם כל החטופים, אחרת הילדים שלנו יגיעו בארונות. כולנו חיים כאן במדינה, אני הדודה של בר אבל יש לי גם ילדים משלי, ב-3 באוקטובר נולד לי נכד, הברית הייתה ב-8 באוקטובר ויום למחרת הבן שלי, אבא טרי, כבר הצטרף ללחימה כי הוא רופא. אלה האנשים שמחזיקים את המדינה הזאת, ובלי שהחטופים יחזרו, בשביל מה אנחנו נלחמים? לא יהיה עתיד למדינה הזאת בלעדיהם".
