זמן קצר לפני שנרצח עוד הספיק רועי עידן (43), צלם ynet ו"ידיעות אחרונות", לתעד מי שיתברר בקרוב כמחבל חמאס, מתקרב לקיבוצו כפר עזה על גבי גלשן רוח. הוא שלח את התמונה לכתב האזורי מתן צורי וביקש ממנו לבדוק במה מדובר. בדיעבד, היה זה כנראה התיעוד הראשון של המתקפה שהובילה לטבח 7 באוקטובר. זמן קצר אחר כך נורה עידן למוות ליד ביתו בקיבוץ, שם נרצחה גם אשתו סמדר (40). בתם הקטנה אביגיל בת 3 נחטפה לעזה עם שכניהם. שני ילדיהם האחרים של רועי וסמדר - מיכאל (9) ועמליה (6) - התחבאו בארונות הבית וניצלו.
במשך 11 יום נחשב עידן נעדר, עד שאתמול (רביעי) קיבלה משפחתו את ההודעה שגופתו זוהתה. הוא וסמדר יובאו למנוחות מחר (שישי) ב-11:00 בבית העלמין במושב כפר הרי"ף שבמועצה האזורית יואב.
(צילום: ירון שרון, כתב: אסף קמר)
אפילו בין כל העדויות לזוועה שהתרחשה באותו יום, בלטה הקלטת שיחת הטלפון המצמררת בין הילד מיכאל לסבו כרמל וסבתו ליזה. "סבא", אמר, "מחבלים הרגו את אבא מחוץ לבית, הרגו את אמא ואביגיל בתוך הבית. אני לבד עם עמליה".
אתמול סיפר הסב כרמל עידן: "רועי נורה מחוץ לבית עם אביגיל על הידיים ונפל עליה. היא הצליחה להשתחרר ממנו. ילדה בת 3 מסתובבת לבד במשק. אביחי השכן משך אותה אליו הביתה והלך להביא נשק. כשהוא חזר אחרי חמש דקות כל המשפחה שלו וגם הנכדה שלנו נחטפו לעזה".
לקראת מוצאי שבת הצליח עמית, אחיו הבכור של רועי, ליצור קשר עם לוחמים בקיבוץ וכיוון אותם לבית, אבל מיכאל ועמליה המפוחדים סירבו לפתוח. כרמל: "הכתבת של ynet ו'ידיעות אחרונות' אילנה קוריאל, שצריכה לקבל צל"ש, יצרה קשר עם המחלצים וחיכתה להם תחת אש תופת בשער הקיבוץ, במרחק 200 מטר מהבית. היא לקחה את שני הנכדים שלי למקום מבטחים. התעוררתי לסיוט. 11 יום היינו בחוסר ודאות והציפייה התרסקה. הנכדים שלי הסתתרו בתוך ארון במשך 14 שעות. אין לי חלומות ונגמרו לי הדמעות, אני גדלתי בבית של יוצאי שואה - וחזרנו לשואה".
"הוא היה צלם חזית"
רועי עידן גדל במושב כפר הרי"ף בין קריית מלאכי לגדרה. הוא הבן השני במשפחה - אח לעמית הבכור, גלעד ודפנה. לפני כ-17 שנים הוא הגיע לנחל עוז כמדריך בנעורים, שם גר עד שבנה עם סמדר את ביתם בקיבוץ שלה, כפר עזה. הוא היה צלם-עיתונאי בכל רמ"ח אבריו, מקצוען חמוש בעדשות מאז היה תלמיד בית ספר תיכון וער לכל תרחיש בשטח, בוודאי כזה בגזרת עוטף עזה, שאותה אהב וחרף הקשיים הביטחוניים מעולם לא התכוון לנטוש. "כבר בתיכון הוא למד במגמת צילום ומאז נשאר לו החיידק הזה", סיפרה האחות דפנה. "הוא גם לימד צילום בקאמרה אובסקורה וגם אהב את העבודה בשטח".
לצד הסיקור השוטף שלו את דרום הארץ ואת האירועים הביטחוניים, אהב עידן לצלם את הטבע. לפני שלוש שנים הוא השלים פרויקט מרהיב שבמסגרתו עקב במשך ארבעה ימים אחרי מעוף להקות ענק של זרזירים מצויים שעברו בנדידתן בנגב המערבי.
"הוא היה צלם חזית", מגדירה אותו שרון שלמון אסמן, סמנכ"לית ב-ynet. "הוא היה לוחם ואיש שטח שהביא לגולשים ולקוראים קולות ותמונות מכל זירה ומכל אירוע. הוא אהב את הדרום ואהב את העבודה כצלם. אנחנו המומים וכואבים".
כתבת הרווחה הדר גיל-עד, שעבדה בצמוד לעידן, הצטרפה לקבוצת "ידיעות אחרונות" כמעט במקביל אליו. "הוא היה מסוג העיתונאים שאוהבים שטח", היא מספרת. "תחשבו כמה הסלמות ומבצעים היו בתקופה הזאת, ואת כולם לא רק שהוא סיקר תחת אש, אלא כשהמשפחה שלו גרה כאן. בכתבות שטח שהוא צילם היו עומק ורגישות. הוא הצליח לגעת בהרבה אנשים. אם סיקרנו אנשים שבהתחלה לא הרגישו בנוח מול המצלמה, הוא ידע לומר להם את המילים הנכונות ולפתוח להם את הלב. הייתה לו יכולת להתחבר לאנשים".
הסרטון האחרוון: רועי עידן צילם מחבל חמאס מתקרב לקיבוץ
(צילום: רועי עידן)
עידן וגיל-עד העבירו שעות וימים ארוכים יחד - מערבי בחירות בדרום ועד ליווי מתמחים בבית החולים ברזילי. "העברנו שם משמרת של 26 שעות", היא משחזרת. "ברמה הקולגיאלית הוא היה שותף מדהים. גם אפשר היה לסמוך עליו מקצועית וגם נעים להיות לידו שעות. ברובן הוא היה מדבר על הילדים שלו. כשהתחילו הדיווחים בשבת שעברה שלחתי לו הודעה ושאלתי אם הוא בסדר. כשהוא לא ענה הייתה לי תחושה רעה. רועי תמיד היה עונה.
"בכל השיחות בינינו הוא אף פעם לא הביע חשש להתגורר בקיבוץ על הגדר בעוטף עזה. הוא אהב את המקום והיה מחובר אליו. אפילו שאלתי אותו על זה פעם. הוא אמר - 'לא. אני אוהב לגור פה'. הלב שלי נקרע. אני לא מאמינה שהתעוררנו למציאות נוראה כזאת".
"בשום מצב רועי לא היה עוזב את העוטף"
מור פפירבלט, שהייתה רכזת צלמים ב-ynet, מגדירה את עידן "לוחם תקשורת עם מצלמה, קול שפוי בסיר לחץ". לדבריה, "הוא ידע תמיד להגיד את הדברים בצורה נעימה ומקצועית. אבל מעבר לזה רועי היה חבר שאפשר היה לדבר אתו על דברים מחוץ לעבודה. ואלה תמיד היו שיחות בנועם. הוא היה מסוג האנשים שתמיד ראה גם את הצד השני ותמיד ידע להכיל אותו.
לפני 5 שנים: רועי עידן מתעד את מחול הזרזירים
(רועי עידן)
"העיתונות בערה בו והניעה אותו. כל כך הרבה פעמים הוא הוקפץ ועזב את המשפחה ויצא לעבודה כי הוא האמין במה שהוא עושה, בשליחות. הייתה לו רק בקשה אחת: להתחיל בוקר אחד או שניים בשבוע בשחייה. זהו. חוץ מזה הוא עבד סביב השעון. אנחנו עדיין המומים. זה אובדן לעולם העיתונות".
נרי ברנר, כתב ynet בעבר, הוסיף: "רועי כצלם היה ציד מלחמות, אבל כאזרח הוא היה שוחר השלום הגדול ביותר. כמו בצילומי החדשות שאליהם היה יוצא, הוא תמיד זיהה איפה הסבל של האחר. הוא האיר לכתב על הנקודה שבה צריך להתמקד, איפה המדינה יכולה הייתה לעשות טוב יותר.
"היכולת של רועי לעבוד באותה הרצינות גם על כתבת צבע בסגנון 'מטיילים בחגים', גם ביציאה לאייטמים שספק גדול אם יתפרסמו אי-פעם, וכמובן באסונות ובסיקור לחימה - דחפה את כולנו שעבדנו סביבו לעשות יותר. הוא תמיד היה אומר: 'אנחנו כבר פה, אז בוא נוציא מזה משהו'".
גידו רן, עורך ynet: "כולנו במערכת מחבקים את המשפחה של רועי וסמדר ויחד איתם מתקשים לעכל. רועי היה חבר אהוב. הרוגע והשלווה שהקרין הילכו קסמים בכל פינה שבה נגע. איבדנו עיתונאי עם עין נדירה ורצון בלתי פוסק להגיע לסיפורים מקרוב. הוא יחסר לנו תמיד. יהי זכרו ברוך".
