דבר אחד בטוח: לדניס דסיאטניק אין רגע משעמם. חייו מתנהלים בקצב והוא עשוי מהחומרים שבמאי קולנוע אוהבים. ואכן, הוא חי בסרט: עולה חדש שהפך ללוחם ביחידה מיוחדת, שומר ראשו של העבריין הבכיר עמיר מולנר – ובאחרונה חזר פצוע מאוקראינה, לשם המריא בתחילת המלחמה והקים כוח קומנדו מודיעיני שנלחם ברוסים.
דניס בן ה-45 עלה לישראל לפני 26 שנה מאוזבקיסטן. הוא שירת לדבריו 14 שנה במערכת הביטחון: בצה"ל, ביחידת המסתערבים של מג"ב בירושלים וביס"מ של משטרת תל אביב.
הוא נישא לישראלית ממוצא אוקראיני, הם גרים בחיפה ויש להם חמישה ילדים. בשלב מסוים עזב את המשטרה והפך להיות שומר ראשו של עמיר מולנר, הנחשב לאחד הפושעים המתוחכמים והמסוכנים בישראל. בין לבין עסק דניס באגרוף מקצועי, בהכנת צעירים לשירות קרבי בצה"ל – והוא מדריך ירי במקצועו.
הפרשן יאיר נבות על מצב המלחמה באוקראינה - וההדחות
(צילום: נויל האריס)
בפברואר, עם הפלישה הרוסית לאוקראינה, התקשרו אליו בני משפחתה של אשתו, סיפרו שהם חיים בפחד, לכודים בין הכוחות של פוטין – וביקשו שיסייע. דניס לא היסס ויצא לדרך: "אחזור בתוך שבוע", הבטיח לרעייתו.
אחרי שנחת וראה את המראות ידע שייאלץ להפר את הבטחתו. "הרוסים הרגו ילדים ואנסו נשים, היה לי קשה מאוד עם זה", אמר. הוא התנדב לדבריו ליחידה מודיעינית מיוחדת של צבא אוקראינה "שדומה לסיירת מטכ"ל", ולדבריו, קיבל חופש פעולה והקים כוח מקרב לוחמי היחידה ובו כמה ישראלים נוספים יוצאי אוקראינה: אחד יוצא מגלן, שני שריונרים וכן ישראלי-אמריקני שנלחם בעבר באפגניסטן.
דניס מספר שהוא ולוחמיו עסקו בעיקר בלוחמת גרילה: חדרו לשטחים בשליטה רוסית ופגעו בכוחות הצבא של פוטין. "הורדנו להם כמה טנקים, נגמ"שים, מסוק ומשאית צבאית – וניטרלנו מאות חיילים. ראינו להם את הלבן בעיניים, הקרבות היו קשים ואיבדנו 40 חברים", הוא אמר. באחד הקרבות נפגע מירי מקלע ברגלו, טופל, התגבר והמשיך להילחם פצוע.
לאחרונה, אחרי ארבעה חודשי לחימה, חזר לישראל, לאחר שהוא ולוחמיו קיבלו לדבריו מכתבי תודה מהממשל האוקראיני: "התגעגעתי מאוד לילדים ולאישה, וגם הייתי צריך להמשיך לפרנס אותם. באוקראינה לא קיבלתי שום שכר. הכל היה בהתנדבות".
לדבריו, קצינים אוקראינים מתקשרים אליו ומבקשים שיחזור. "אם ישלמו לי כדי שאוכל לפרנס את משפחתי – אחזור", אמר. בינתיים הוא חזר לעבודתו כמדריך ירי.
ומי ינצח? אין לו כמעט ספק: "אוקראינה, בגלל שרוח הלחימה גבוהה מזו של הרוסים. חסר להם ציוד, חסרים להם מפקדים מקצועיים, אבל בניגוד לרוסים הם נלחמים על הבית".
