מבחינה משפטית הבחירה באלוף אלי שרביט לתפקיד ראש השב"כ הבא מקטינה מאוד את הסיכוי שבג"ץ יעצור את פיטורי ראש השב"כ הנוכחי רונן בר. סיכוי שכבר מלכתחילה לא היה גבוה בשל לשון החוק הברורה והכישלון המוסכם על כל של רונן בר בתפקידו.
ראשית, עילת ניגוד העניינים - העילה היחידה שעוד סיפקה אפשרות לעצור את הפיטורים - נמוגה. כזכור, הטענה המרכזית למניעת פיטורי בר הייתה החשש שנתניהו רוצה למנות איש מטעמו שימנע את המשך חקירת "קטאר-גייט". מכל מה שפורסם מאז הבוקר – לרבות בהצהרות פומביות של רא"ל גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי), סגן הרמטכ"ל יאיר גולן (הדמוקרטים) וסגן ראש המוסד רם בן ברק (יש עתיד) – עולה ששרביט הוא האחרון שאפשר לחשוש שהוא יהיה "נאמן למלך" ולא "נאמן לממלכה". אליהם הצטרפו ליברמן ורבים אחרים מהאופוזיציה שטענו ששרביט "לא יכרע ולא ישתחווה".
את עצמאותו הוא הוכיח בשורת מעשים בעבר ובין היתר ביציאתו הפומבית נגד הרפורמה המשפטית (לאחר שפשט מדים) כשגם שם נצמד לערך הממלכתיות כשסרב לתמוך בסרבנות. זה כשלעצמו מלמד על עצמאות חשיבתית ביחס למחשבה האחידה שאפיינה את בכירי מערכת הביטחון בדימוס שתמכו ב"אי-ההתנדבות" (וחלקם אף הובילו אותה למרבה החרפה).
בג"ץ לא הופתע הבוקר. אין ספק שהשופטים לקחו בחשבון את האפשרות שמהלך כמו זה שהכריז עליו ראש הממשלה נתניהו הבוקר יקרה, כאשר דחו את בקשת היועמ"שית גלי בהרב-מיארה לאסור על נתניהו לראיין מועמדים חדשים
על רקע זה, העובדה ששרביט הציג עמדה תומכת בנתניהו בעניין רכש הצוללות רק מראה את הענייניות שלו - מה שמחליש מאוד גם את טענת החשש מפוליטיזציה של הארגון, טענה שגם כך הייתה קשה משפטית שכן ראשי השב"כ תמיד מונו על-ידי ממשלות. רשימת מבקרי המינוי – הגורמים הקיצונים ביותר בקפלן מזה והגורמים הקיצונים ביותר בממשלה מזה - רק מחזקת תובנה זו.
בן אדם קונקרטי מול בן אדם קונקרטי
שנית, העתירות כעת הופכות את עורן מעתירות נגד פיטורי בר לעתירות נגד מינוי שרביט. זו כבר לא עתירה לעיכוב פיטורים של א' אלא בקשה למניעת מינויו של ב'. זה בן אדם קונקרטי נגד בן אדם קונקרטי שלדעת כל (לפחות בשלב מוקדם זה כשרב הנסתר) הוא אדם ראוי. יותר מזה, אותו אדם ראוי כבר החל להתחמם על הקווים. אם יעוכב המינוי הוא – שרביט – עלול לוותר ולרדת מן המגרש על כל המשמעויות שנובעות מכך ובראשן: שיאבד מי שראש הממשלה סבור שהוא המתאים ביותר לשקם את השב"כ בתקופה הקשה ביותר שלו (גם ביחס לרצח רבין). הניסיון שנצבר מלמד שבג"ץ חושש מלקחת אחריות על צעדים לא הפיכים שכאלה.
שלישית ובאותו עניין, גם לרונן בר, שהודה באחריותו לכשל הנורא של 7 באוקטובר, יהיה קשה להמשיך לאחוז בקרנות המזבח לנוכח המועמד שרביט. אין זו מן הנמנע שהוא עצמו יודיע שהוא מרפה – מה שייתר את הדיון בעתירות לגמרי.
יש לציין שבג"ץ לא הופתע הבוקר. אין ספק שהשופטים לקחו בחשבון את האפשרות שמהלך כמו זה שהכריז עליו ראש הממשלה נתניהו הבוקר יקרה, כאשר דחו את בקשת היועמ"שית גלי בהרב-מיארה לאסור על נתניהו לראיין מועמדים חדשים לתפקיד (בקשה שאכן נעדרה כל בסיס משפטי). במידה רבה אפשר להניח שלזה הם גם פיללו, כדי להימנע מהצורך להיכנס לעוד חזית מול הממשלה או מול היועצת המשפטית שלה (ששוב ניווטה עצמה לעמדת הקיצון).
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי ואחרי כל זה נדרשת כוכבית אזהרה: בשנתיים וחצי האחרונות היכולת לצפות את מהלכי בג"ץ הפכה לבעייתית. טענות שמשפטנים בעבר לא היו מעיזים להעלות על דל שפתותיהם מתקבלות היום בקלילות ובאותה מידה אקסיומות מופרכות בלי קושי. למרות זאת, נדמה שכבר הבוקר אפשר לאחל גם בשפה המשפטית הצלחה לראש השב"כ הבא שלנו האלוף אלי שרביט.
