למעט תיאומים טקטיים ברמת השטח, לא מתנהל כיום כל מו"מ להסכם שלום בין מדינת ישראל לבין נציגי העם הפלסטיני. ניסיונות כאלה נכשלו שוב ושוב מאז שנות ה-90 ברקע הפערים העצומים בנרטיבים ובחוסר האמון המוחלט בין הצדדים, שמעמיק בימים אלה ככל שנחשפים ממדי הזוועות שבוצעו על ידי פלסטינים ב-7 באוקטובר. ניתן להניח בבטחה שבתנאים הללו אין אפשרות להגיע להסכם באמצעות מו"מ ישיר ובהתבסס על עקרון שתי המדינות, אבל ייתכן שיש דרך שיכולה לעקוף זאת.
ההצעה שאותה אפרט להלן אינה ישימה כל עוד מכהנת הממשלה הנוכחית בהתבסס על מרכיביה. קבלתה וביצועה מותנים בהחלפת הממשלה על ידי קואליציה שונה, לרבות החלפתו של בנימין נתניהו.
בימים אלו פועל צה"ל לכיבוש רצועת עזה מידי חמאס והג'יהאד האסלאמי. המשימה שהוטלה עליו על ידי הממשלה היא פירוק היכולות הצבאיות והשלטוניות שלהם, וחיסולה הפיזי של צמרת הפיקוד. לצורך מילוי המשימה על צה"ל לכבוש את מרבית שיטחה של הרצועה. על כן צפה שאלת היום שאחרי, הכוללת את הסוגייה המכריעה: מי ישלוט ברצועה לאחר עזיבת ישראל? ובכן, הגורם הזה חייב להביא עימו את היכולות הבאות:
• היכולת למנוע את חזרת חמאס ודומיו, ולהפעיל משטרה ושירותי ביטחון חזקים.
• יכולת שלטונית, כולל היכולת לנהל את שיקומה של הרצועה.
• יכולות דומות בשטחי הגדה המערבית שיפונו בהמשך על ידי ישראל בהתאם להצעה זו.
המציאות מלמדת שלרשות הפלסטינית ומוסדותיה אין יכולות כאלה. אז מה ניתן לעשות (אולי)? להתגבר על הפערים העמוקים וחסר האמון בין ישראל והפלסטינים באמצעות הליכה בדרך שונה, כזאת העוקפת את עיקרון המו"מ הישיר שהקמת מדינה פלסטינית בסופו: הכנסת שותף נוסף למו"מ, שייקח על עצמו את הובלת התהליך בצד הערבי/פלסטיני עד הגעה להסכם. אני מציע ששותף זה תהייה ממלכת ירדן, שעימה לישראל יש כבר חוזה שלום, מה גם שיש לה יכולות שלטון ושליטה מוכחות.
יודגש שאין כאן הכוונה למה שנהוג היה לכנות "האופציה הירדנית". הרעיון המרכזי המוצע הוא שכל מו"מ עתידי על פתרון הסכסוך יתקיים בין שתי משלחות - האחת מטעם ישראל, ומולה משלחת משותפת המדברת בקול אחד (ככל שהדבר אפשרי), של ירדן והרשות הפלסטינית. הקשיים בהגשמת הצעה כזו נהירים וברורים, ובהם בראש ובראשונה רתיעה ירדנית מחזרה ללב הסכסוך המדמם ואי-ההסכמה בתוך ישראל באשר לעתידם של שטחי יהודה ושומרון. אך בצד הקשיים, קיימים לכל צד יתרונות עצומים, בהנחה שישראל, הפלסטינים וירדן אכן שואפים להסכם מכל סוג שהוא.
יודגש שמדובר ב"הסכם" ולא ב"הסכם שלום", מאחר שבין ישראל וירדן כבר נחתם כזה. יודגש שבשלב זה אין ההצעה מתייחסת לאפשרות של דיפלומטיה ותיאומים חשאיים קודם להכרזתה של התוכנית.
עקרונות ההכרזה החד-צדדית
לשם קידום ההצעה שלעיל, ממשלת ישראל תכריז עליה מראש לפי העקרונות כלהלן:
• נכונות מיידית למו"מ ישיר עם משלחת משותפת של ירדן והרשות הפלסטינית במטרה להגיע להסכם המבוסס על נסיגה מהרוב המכריע של השטחים שנכבשו ב-1967 וב-2023 (רצועת עזה), וסיפוח השטחים הללו לירדן תוך הקמת אוטונומיה פלסטינית במסגרת קונפדרציה/פדרציה ירדנית-פלסטינית.
• נכונות לנסיגה מחלק מהשטח שסופח לירושלים לאחר מלחמת ששת הימים, בעיקר מחנות פליטים ושכונות פלסטיניות. בשטחים שיפונו בסביבת ירושלים תוכל הרשות למקם את משרדיה אם תחפוץ בכך, ולהכריז עליהם כבירתה של האוטונומיה.
• מתוך השטח שנכבש מירדן ב-1967 ישראל תספח בהסכמת הצדדים שטחים הכוללים את גושי ההתנחלויות, לרבות הערים אריאל, מעלה אדומים, ביתר עילית וכו', וכן חלק מהשטחים שסופחו בעבר לירושלים, וזאת ללא מתן פיצוי מהשטח שבתחומי הקו הירוק. סך כל השטח שיסופח לישראל לא יעלה על כ-12% משטח הגדה המערבית.
• הסרת כל ההתנחלויות שנבנו מחוץ לשטח שיסופח לישראל. הנכסים יושארו שם לידי ממלכת ירדן ויהוו פיצוי מטעם ישראל עבור השטח שיסופח אליה.
• הפסקת הבנייה מחוץ לגושים הנ"ל מתחילת המו"מ בין ישראל והמשלחת הירדנית-פלסטינית וכל עוד הוא נמשך.
• סיפוח כל השטחים שיפונו על ידי ישראל לממלכת ירדן, כולל רצועת עזה המורחבת (ראו להלן), והקמת אוטונומיה שתנוהל על ידי הרשות הפלסטינית בכל הנוגע לתחום האזרחי.
• החלק המוסלמי של הר הבית יישאר תחת ניהולו של הווקף הירדני ובתחומי מדינת ישראל.
• הפליטים הפלסטינים הגרים מחוץ לירדן יוכלו, אם ירצו, להתיישב בכל שטחי הממלכה הירדנית המורחבת ולא רק בשטחי האוטונומיה הפלסטינית.
• ארגוני חמאס והג'יהאד האסלאמי יוצאו אל מחוץ לחוק בכל שטחי הממלכה לרבות האוטונומיה הפלסטינית.
• על מנת להרחיב את שטח רצועת עזה, מצרים תמכור או תחכיר לירדן שטחים מסיני (מרפיח ועד פאתי אל-עריש ודרומה עד שדה התעופה איתם, כיום אל-ג'ורה), כ-800 קמ"ר שמהווים כ-1.3% משטח חצי האי, וזאת במימון בינלאומי לרבות של סעודיה ומדינות המפרץ.
• בשטח שיימסר על ידי מצרים יוקמו שדה תעופה בינלאומי (במיקום של שדה התעופה איתם), נמל ימי עמוק מים בין רפיח לאל-עריש ועיר מודרנית אחת או יותר, שייבנו, בין השאר, באזור הנמל החדש ובאזור שדה התעופה.
• בערים הללו ישוכנו כל הפלסטינים שמתגוררים כיום במחנות הפליטים בתחום רצועת עזה, לרבות אלה שעברו כתוצאה מהמלחמה למחנות הפליטים החדשים ליד מעבר רפיח.
• בסופו של תהליך יישובם מחדש יחדלו מחנות הפליטים ברצועת עזה מלהתקיים, וסוכנות הסעד אונר"א תפורק. גם ממלכת ירדן תוכל לפרק את מחנות הפליטים שבתחומה כיום.
• שיקום העיר עזה יבוצע תוך העברת מרבית האוכלוסייה לערים החדשות. בשיקום הרצועה תינתן עדיפות להקמת מיזמים תיירותיים ובעיקר לאורך החופים.
• כאמור, בשטחי הגדה המערבית שיפונו על ידי ישראל, ברצועת עזה ובשטח שיימסר על ידי מצרים תוקם אוטונומיה פלסטינית בניהול הרשות ובאופן שפרטיו יסוכמו בין הפלסטינים לירדן (פדרציה, קונפדרציה או כל מבנה מוסכם אחר). רעיון של קונפדרציה ירדנית-פלסטינית הוצע בעבר ליאסר ערפת על ידי המלך חוסיין, שאף נקט צעדים מעשיים בכיוון לרבות הנכונות לשינוי שם הממלכה ל"ירדן פלסטין". נראה שיש טעם רב לשוב ולדון בהצעה זו.
• שירותי המודיעין של ממלכת ירדן יוכלו לפעול בשטחי האוטונומיה הפלסטינית תוך תיאום עם שלטונות האוטונומיה ולצד כוחות הביטחון של הרשות.
• האוטונומיה הפלסטינית תפעל בפיקוח של הממלכה והמדינות שיהיו שותפות להסכם, שייחתם על פי העקרונות המוצעים במסמך זה.
• על מנת להחליט מי יאייש את הממשל באוטונומיה הפלסטינית ייערכו בשטחיה בחירות כלליות בפיקוח בינלאומי. קבוצות בעלות אוריינטציה פונדמנטליסטית לא יוכלו להשתתף וממילא קיומן כאמור ייאסר על פי חוק. מועד הבחירות יקבע במהלך המו"מ.
• התושבים הפלסטינים בירדן ובשטחים שיסופחו אליה ייהנו משוויון זכויות מלא בדומה לשאר אזרחי הממלכה.
• בשטחי האוטונומיה תתאפשר נוכחות של הצבא הירדני ולצידו כוח רב-לאומי, כולל לאורך הגבולות עם מדינת ישראל. סדר הכוחות הצבאי ייקבע בהסכם.
• הגבול שייקבע בין הממלכה הירדנית לבין ישראל, והגבול בין הגדה המערבית ורצועת עזה לבין ישראל, יוכרו כגבולות בינלאומיים כולל מעברים יבשתיים בין ישראל לשטח הממלכה. ישראל מצידה תכריז כי אלו הם גבולותיה ותחוקק חוקים בהתאם לכך.
• ישראל תאפשר כריית מנהרה (לא כבישים) בת 40 ק"מ בין עזה לבין הגדה עבור רכבות משא ונוסעים.
• ישראל תאפשר כריית מנהרה תחבורתית מצפון לאילת שתקשר בין מצרים, ירדן וסעודיה ותשמש גם את עולי הרגל למכה.
• המדינות הערביות שנטלו חלק במלחמה ב-1948, נסיכויות המפרץ, מדינות הקוורטט ורוסיה יחתמו על ההסכם שיכלול ערבויות בינלאומיות וקונקרטיות להמשך קיומה של הממלכה.
• ישראל תזמין את כל השותפים העתידיים להסכם, לרבות נציגים מהמדינות הערביות, לכינוס שיתקיים בירושלים וידון בהצעתה ובאפשרויות לביצועה. הנציגים שיוזמנו יהיו בדרג של שרי חוץ לפחות.
סיכום
ניתן כמובן לדחות את הרעיון על הסף, בראש ובראשונה בשל סירובה הצפוי של ירדן, ואולי גם של מצרים, ועל רקע העובדה שאיראן וגרורותיה יעשו כל מאמץ, אלים או אחר, על מנת להכשילו. אך היתרונות שטמונים לצדדים המעורבים, וכן לחץ בינלאומי, עשויים בכל זאת להביא לחידוש המו"מ על בסיס העקרונות הללו.
ירדן יכולה להפוך למדינה חזקה בעלת שטחים נוספים ומוצא לים התיכון, כולל האפשרות להשקעות אדירות, וכתוצאה מכך למדינה עם כלכלה פורחת לרבות ערבויות בינלאומיות להמשך קיומה (למשל ברית ביטחון עם ארה"ב). מצרים תקבל פיצוי הולם עבור השטח שתחכיר או תמכור ותהנה ממסילת ברזל לירדן, לסעודיה ובעצם לכל רחבי המזרח התיכון. לפלסטינים תהיה אוטונומיה במסגרת מדינה ערבית שבה ייהנו משוויון זכויות מלא כולל דרכונים ירדניים במקום להישאר תחת כיבוש וממשל צבאי ישראלי. בעיקר הם יעקפו שני מכשולים: את הצורך להכיר בישראל כמדינתו של העם היהודי, ואת הצורך לחדול חוזית מהדרישה לזכות השיבה.
ישראל תצטייר כיוזמת ושוחרת שלום המוכנה לסיים את הכיבוש במסגרת הסכם מול שתי מדינות שעימן כבר יש הסכם שלום. כמו כן, אם המו"מ יסתיים בהצלחה, יוסר האיום הדמוגרפי הרובץ על עתידה כמדינה יהודית ודמוקרטית.
הסיכויים להגשמת הרעיונות הללו אינם גבוהים בשלב זה. יחד עם זאת, היוזמה הישראלית והכנס הבינלאומי שיבוא בעקבותיה עשויים לייצר מומנטום של הידברות ולחץ עולמי על ירדן והפלסטינים, עם סיכוי כלשהו להגיע להסכם שיסדיר את סוגיית השטחים ביהודה, שומרון ועזה. הרעיון גם יוכל לשמש כהסדר ליום שאחרי יציאת צה"ל מרצועת עזה.
אמנם זה לא פתרון שתי מדינות (ישראל ופלסטין), שלדעתי ממילא אינו אפשרי או מציאותי בשעה זו, אך הוא יוצר פתח של תקווה להסדר אזורי וחיים טובים יותר לכל העמים והעדות החיים בו. הצדדים המעורבים נוטלים על עצמם סיכונים לא מבוטלים, וההסכם, באם יוגשם, מותיר כל צד שלא כל תאוותו בידו. אך אם יצלח, הגשמתו טומנת יתרונות מפליגים לכל הצדדים ותקווה לסיומו של מעגל הדמים. אם יש בנמצא רעיון מעשי אחר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, הכולל חידוש המו"מ והגעה להסדר כולל, או נתיב מקובל אחר ליום שאחרי הכיבוש והפינוי של רצועת עזה, שיופיע.
ישראל פרלוב היה ראש חטיבת שבויים ונעדרים (שו"ן) במוסד
