לפני שבוע בדיוק יצא תת-אלוף דן גולדפוס מ״שיחת נזיפה״ אצל הרמטכ״ל, אחרי הנאום שבו הוריד קובץ פקודות לנבחרי הציבור ודרש מהם ״להיות ראויים לנו״ ו״למצוא את המאחד״. עדת מעריצי וחנפני הגנרלים, שמבחינתם ספק אם גולדפוס בכלל חטא, מיהרה להכריז על סיום האירוע ואף להפוך אותו לחלק מהרומנטיקה הצה״לית: ״קיבל את זה כמו גבר״, אמר ניר דבורי ב״אולפן שישי״ של חדשות 12. באמת מזלנו שלא כמו אישה.
אבל את הנזק האדיר שגרם גולדפוס לא סוגרים בכמה צ׳פחות מטאפוריות וקצת (או הרבה) עזרה מכתבים צבאיים שעושים דניאל הגרי יותר טוב ממנו. הנה, ממש בזירה שבה גולדפוס ולוחמיו פועלים אך ורק מתוקף אותה ״אחדות״ או מה שנשאר ממנה, קם לוחם זוטר ממנו וקורא לבצע מהלך שהוא לא רק פוליטי במובהק (גם לפי הודאתו) אלא מנוגד לדיני המלחמה ולמוסר הדמוקרטי וגם מהווה תרומה גרנדיוזית לצוותים שעמלים על כך שלוחמי צה״ל לא יוכלו לראות משחק שכדורגל באנגליה או לנקות את הראש בדרום-אמריקה.
כי עם כל הכבוד העצום לתרומתו הרבה ולאומץ ליבו של סגן-אלוף אופיר כספי, מפקד גדוד 82 של חטיבה 7 בשריון, האמירה שלו שלפיה ״הפתרון למצב הוא להקים יישובים״ בלב עזה, היא חריגה קיצונית מהאופן שבו קצינים בצה״ל אמורים להתבטא. אם זה לא מספיק, סא״ל כספי אף טען כי הקמת ההתנחלויות תהווה ״אצבע בעין של חמאס״. אם כך, כדאי שראש הממשלה, שר הביטחון וגם תא״ל גולדפוס יעדכנו את הציבור שמטרות המלחמה השתדרגו: לא רק ״השמדת חמאס״ והשבת החטופים והחטופות אלא גם לתקוע לו ״אצבע בעין״. גם נבון, גם הגיוני.
לאחר שהדברים פורסמו, כספי זומן לנזיפה ומדובר צה״ל נמסר שהוא ״הביע חרטה״. אבל מה שחמור הוא שכספי ידע כבר בזמן אמת שהוא מתרחק מאוד משטח השיפוט שלו. הוא בעצמו אמר ״אבל זה עניין פוליטי״, כלומר שדבריו הם לא רק הבעת דעה מקצועית אלא מעשה בעל השלכות עצומות, ולכן הזירה לדון בהם היא לא בשיחה עם כתבים וכתבות בחאן-יונס.
וכך הגענו למצב שבו כתובות שרוססו בגרפיטי על בתים עזתיים או דגלים שהונפו על ידי חיילים נטולי משמעת הפך לדברים שנאמרים און-דה-אקורד על ידי קצין, שבין לוחמיו כנראה נמצאים גם כאלה שבטנם מתהפכת מהמחשבה שהם מסכנים את חייהם כדי שבסוף יקומו התנחלויות בלב אוכלוסייה פלסטינית - שהייתה עוינת עוד ב-2005, ועכשיו ״עוינת״ זה משחק ילדים לעומת מה שמתחולל שם.
אפשר לדמיין מה היה קורה אם מתוך הלחימה היה קם קצין במדים ואומר שאין לצה״ל מה לחפש בעזה וגם שצריך לסיים את הכיבוש בגדה המערבית
באופן לא מפתיע, עיתונאים וכלי תקשורת המזוהים עם הימין מיהרו להסתער בחדווה על דוקטרינת כספי, בהם כאלה שמחו בתוקף על דברי גולדפוס. ופתאום, כשקם קצין ולא סתם מבקר את הפוליטיקאים ״מכל הצדדים״ אלא מביע עמדה המזוהה עם צד אחד (וגם עם אגף מאוד מסוים שלו), הזעקות לא ממהרות להיפלט. אפשר לדמיין מה היה קורה אם מתוך הלחימה היה קם קצין במדים ואומר שאין לצה״ל מה לחפש בעזה וגם שצריך לסיים את הכיבוש בגדה המערבית.
לא מובן מאליו שבצה״ל מיהרו להודיע כי כספי קיבל ״נזיפה פיקודית״. בימין, שגם ככה אסר מלחמה על המינויים בצבא מתוך אמונה שהמטכ״ל שכח איך לנצח, בטח לא ימחאו כפיים. אבל גם בצבא יודעים (בעצם אחרי 7 באוקטובר מודיעין זה לא הצד החזק שם) שסערת כספי היא רק סימפטום: הוא בסך הכל משרת בצבא שהולך ומאבד את השליטה בשטח, תחת מטכ״ל חלש שרבים ממנו יילכו הביתה ומפקד אוגדה שהחליט להעניק ציונים לדרג הממונה. נאום גולדפוס (ואחרים לפניו, כולל יאיר גולן בזמנו) היה החטא, סערת כספי היא העונש.
פורסם לראשונה: 14:34, 22.03.24
