ערביי ישראל בבעיה. מאז שנפתחה המלחמה בטבח הנורא על תושבי העוטף לפני מעט יותר משלושה שבועות, מצאו את עצמם הערבים אזרחי ישראל במצב קשה עד בלתי אפשרי.
בסקר שנערך אחרי הטבח התברר ש-80% מערביי ישראל מתנגדים לו, בעוד 2% הביעו תמיכה מפורשת - והיתר סירבו להשיב. לפני כשבוע מפכ"ל המשטרה יעקב שבתאי החמיא להתנהגות של ערביי ישראל במהלך המלחמה, ולמעשה גם השיב לדבריו של השר איתמר בן גביר, שהתריע מפני אירועי "שומר החומות 2" - אך רבים מהם מספרים שחלה הידרדרות דרסטית ביחסים עם היהודים, והם נאלצים להתמודד עם גילויי שנאה וגזענות ומעשי נקמה על רקע המתקפה הברוטלית שהביאה לפרוץ מלחמת חרבות ברזל.
"היחסים של הערבים והיהודים בתוך ישראל ידעו עליות ומורדות בעקבות אירועים ביטחוניים שונים לאורך ההיסטוריה, אולם בתקופה זו אנו עדים להידרדרות חסרת תקדים", מספר סאיד עיסא, ראש הוועד העממי בכפר קאסם. "לצערי הרב אנו עדים לפגיעה בזכויות של אנשים תמימים רק בגלל מוצאם, כל זה מול שתיקה לא מובנת של הרשויות. קיבלנו כנציגי ציבור עשרות פניות של פיטורים של עובדים ועובדות בלי שום סיבה ובחלק מהמקרים נאמר למפוטרים שהסיבה היא כי לא רוצים ערבים. אין ספק שהאג'נדה הבן גבירית והסמוטריצ'ית ניצלה את המלחמה כהזדמנות ליישום עד תום.
"כולנו תקווה שהקול השפוי יתעשת בזמן כדי לעצור את כדור השלג המתגלגל. כי בסופו של דבר המלחמה תגיע לסופה והיהודים והערבים ימשיכו לחיות ביחד, לכן חשוב להגיע ליום הזה תוך מאמץ שלא לגרום לפגיעה בלתי הפיכה ביחסי האמון ההדדיים".
בשנה האחרונה הסיע נהג המונית אחמד אבו מוך, תושב באקה אל גרבייה, ילדה יהודייה עם צרכים מיוחדים, יחד עם מלווה מבאקה. "לפני ימים קיבלתי קריאה שהילדה אמורה לחזור לבית הספר אחרי שפיקוד העורף שינה את ההנחיות", הוא מספר. "התקשרתי לאימה במטרה להודיע לה שאני מגיע לאסוף את הילדה, והיא אמרה: 'כן, הבת שלי תהיה מוכנה בבוקר'. ולאחר זמן קצר קיבלתי הודעה מבעלה, שכתב לי, 'אני מבקש אך ורק נהג ומלווה יהודים'. הופתעתי מאוד מהתנהגות המוזרה והגזענית. אני מסיע את הילדה כבר שנה ומתייחס אליה בצורה הטובה ביותר, אותו דבר המלווה. לא יכול להיות שמתייחסים אלינו כאילו אנחנו האויבים שלהם למרות שעשינו את עבודתנו בכבוד, במקצועיות, בכנות וביושר. אני לא אשתוק על ההתנהגות הזו, אפנה לאחראים ואדרוש מהאב להתנצל בפנינו".
נהג אוטובוס ציבורי מאזור ואדי ערה, שעובד באזור המרכז, אמר: "המצב מאוד לא נוח מבחינת עבודה. אני חשוף לא פעם למבטים גזעניים ושונאים מצד עמיתים יהודים לעבודה, ומשתדל להתחמק מהם כדי לשמור על אווירה רגועה. אפילו שומע מילים מגונות, עלבונות ודברים אחרים שפוגעים בנו. אם לא הייתי עובד, לא הייתי חוזר לאזור הזה. ככל שהמלחמה תימשך, כך גם הגזענות תגבר ואנחנו הערבים נשארים ללא כתובת. המשטרה לא עוצרת את מי שתוקף ערבי, בעוד כל מילה פשוטה המופנית מערבי ליהודי, המשטרה עושה כל שביכולתה כדי לבצע מעצר".
גם במערכת החינוך המורים הערבים מתוסכלים מהמצב, וחלקם מתחו ביקורה בגלל השעיית מורים ומורות עקב פרסום פוסטים ברשתות החברתיות. לפני מספר ימים, מורה מכפר קרע שעבדה בפרדס חנה, התבקשה לא לחזור לבית הספר והייתה דרישה לפטר אותה מצד הורים עקב פוסט שפרסמה.
קרוב משפחתה סיפר: "דודתה של המורה נפטרה והיא כתבה משפט שנכתב במקרים של מוות. הם ביקשו ממנה להוכיח זאת בהבאת תעודת פטירה של אותה קרובת משפחה, ואז האמינו לה והתנצלו בפניה והיא חזרה לעבודה שלה".
מורה אחר שעובד באזור השרון הוסיף: "אני עובד כמורה כבר שנים בבית ספר יהודי, ולפני כמה ימים קיבלתי הודעה שההורים של התלמידים מטילים נגדי האשמות שווא בטענה שכתבתי הודעת תמיכה בחמאס ברשתות החברתיות, וזה לא נכון. בגלל מה שהתרחש התבקשתי להגיע לשימוע וכל זה כנקמה בחברה הערבית".
"למרות המחיר הכבד ששילמה החברה הערבית כבר ביום הראשון למלחמה, עם עשרים הרוגים, עשרות פצועים ושישה נעדרים, מנסים פעילים של המסיתים בן גביר וסמוטריץ' לפגוע בעורכי הדין, בסטודנטים, בצוותים הרפואיים, בפועלים הערבים בכל מרחב אפשרי", טען ג'עפר פרח, מנהל מרכז מוסאוא. "לצערנו היועצת המשפטית ופרקליט המדינה עוצמים את עיניהם מההסתה האלימה נגדנו, שבמכללת נתניה כמעט הסתיימה באסון.
"מכללות ואוניברסיטאות שלא היו יכולות להתקיים ללא הסטודנטים הערבים כמו מכללת נתניה, מכללת גליל מערבי, מכללת צפת ואוניברסיטת חיפה, החלו במסע מכוער שמתיישר עם מיעוט גזעני ומסית. המיעוט הזה מנסה להשכיח כי עשרות ערבים מהנגב הצילו עשרות יהודים באותה שבת, שבה הם התחבאו בבתים שלהם. העמדה של הציבור הערבי מאז 1948 הייתה נגד המלחמה ובעד שלום, וגם היום אנחנו בעד שלום ונגד מלחמה, ובסוף אחרי כל המלחמות יהיה כאן שלום, זאת שאלה של זמן ומי ישלם את המחיר. גל ההסתה ששוטף את הרשת ברובו מאורגן על ידי אלה שנכשלו להביא שלום, ונכשלו בשמירה על הביטחון. הם מנסים לגרור את האזרחים הערבים לאלימות, ואנחנו לא ניגרר. מי שצועק 'מוות לערבים' כדאי שידע שגם אחרי המלחמה אנחנו נהיה השכנים, ולא יגיעו לכאן שוודים במקומנו. הרופאים שלנו ימשיכו לטפל בחולים יהודים וערבים, עורכי הדין שלנו ימשיכו להופיע בבתי המשפט, העובדים שלנו לא יברחו כמו שברחו אלפי פועלים זרים, ואנחנו נמשיך לקנות מוצרים ולפרנס מאות עסקים שהיום מתנכלים לעובדים הערבים שלהם. אנחנו כאן בשביל להישאר וכדאי שיקשיבו לקולות השפויים של הציבור שלנו, אנחנו מכירים את הכאב של היהודים ואת הכאב של הפלסטינים. המקום הייחודי שלנו, עם כל הכאב, הוא היתרון שמאפשר לנו להציע גם חזון ליום שאחרי".
רופא שעובד בבית חולים אמר: "אני לא יכול לדבר מול המצלמות, כי במצב הקיים מנסים לחפש אותנו על כל מילה ולהסית נגדנו. אני ממשיך לעשות את העבודה שלי כמו שצריך - ובמהלך העבודה אני שומע עמיתים מדברים על המלחמה, והם אומרים מילים גזעניות נגד ערבים בלי להתחשב ברגשות שלנו. אני לא נכנס איתם לשיחות כי הם יעבירו את הצהרתי לאחראים, ואני אשא באחריות בזמן שהם ימשיכו לעבוד כרגיל. המצב שונה לגמרי, ואני עובד ונאבק בגזענות".
רופא אחר אמר: "אני לא יודע איך אנחנו יכולים להמשיך לעבוד מול גזענות נרחבת כזו. זה הגיע לנקודה שבה מטופלים סירבו שאני אעניק להם טיפול כי אני ערבי, וחשתי את היקף השנאה שלהם למרות שאני עובד במקצועיות וללא אפליה. שמעתי מילים כמו 'ערבים הם פושעים'. הייתי מאוד רוצה שיוציאו אותי לחופשה כדי שלא אהיה נתון לפרובוקציות האלה".
בנוסף, עובדים רבים עדיין מתקשים להגיע למקום עבודתם כי לטענתם "הכול בגלל הגזענות והמתיחות".
תושבת טייבה אמרה: "אני עובדת באזור נתניה ומאז המלחמה הלכתי יומיים לעבודה ונתקלתי בגזענות. אז לא חזרתי. אני אישה גרושה עם שלושה ילדים וחייבת להתפרנס ולקבל משכורת בכל סוף חודש, אחרת לא יהיה לנו מה לאכול. נמאס לנו מהמצב. המלחמה הזו הורסת את כל המדינה והאזרחים הם אלו שמשלמים את המחיר הקשה".
עובדת אחרת מההצפון אמרה: "אני עובדת במפעל שנמצא ביישוב יהודי ולא חזרתי לעבודה בגלל המתיחות. חוששת שיפגעו בי. אין יום שעובד בלי שנאה וגזענות. כולם מפקירים אותנו".