הריאיון עם מוראל ניקר ואשתו
(צילום: אבי חי )
מוראל מואיז ניקר, איש הביטחון של עלי שחיסל את אחד המחבלים בפיגוע הירי סמוך להתנחלות לפני יותר משבוע - שבו נרצחו ארבעה בני אדם - נמצא בבית הוריה של אשתו דרור במושב גימזו, שם הוא מנסה להתאושש. בריאיון ל-ynet הוא סיפר על רגעי הדרמה בתחנת הדלק, על חילופי האש עם המחבל - ועל ההתמודדות שלו ושל אשתו לאחר הפיגוע הרצחני.
מוראל נפצע משני כדורים שירה לעברו המחבל, אחד ברגל והשני בכתף. "אני מרגיש טוב, בכללי כל הפרגון מהרגע הראשון וכל האנשים שהגיעו - זה ממש מחמם את הלב. הרגשה מעולה", הוא סיפר ל-ynet. "זה נס זה שאני חי. שני הכדורים שפגעו בי לא פגעו בעצם או בעורק ראשי, הם פגעו רק בשריר. יש לי חור גדול ברגל וזה יעבור עם הזמן, אני מאמין שתוך כמה חודשים אחזור לתפקוד מלא. אני עושה שיקום ופיזיותרפיה וכבר רואה התקדמות".
מוראל בבית החולים בילינסון לאחר שנפצע
(צילום: דוברות בילינסון)
לשאלה אם אחרי יותר משבוע, לאחר שראה את הסרטונים מהתקרית, הוא מבין מה קרה ומה הוא עשה, השיב: "כן. אולי אפילו יכולתי לעשות יותר. אני זוכר שהייתי בש"ג של עלי ואז שמעתי ירי מאוד קרוב. יצאתי החוצה וראיתי שבתחנת הדלק התנועה עומדת, ומיד הבנתי שזה פיגוע. רצתי לאוטו, לקחתי נשק ארוך וניסיתי כמה שיותר מהר להגיע לצומת. איך שפניתי לתחנת הדלק ראיתי את המחבל רץ לכיוון שלי, ואז ראיתי מישהו שנכנס לתדלק ולא ידע שיש פיגוע. המחבל הגיע לחלון שלו וירה בו צרור, ראיתי את זה וקפצתי מיד, הייתי חשוף ליד הדלת ויריתי עליו והוא עליי במשך חמש שניות. לי זה הרגיש הרבה יותר.
"הסתכלנו אחד לשני בעיניים אני והמחבל, ואז יריתי עליו 10 כדורים. הוא נפל ואז ניסה להגיע שוב לנשק, ואז יריתי שוב והוא לא ויתר. תוך כדי נפגעתי ברגל ובכתף, באינסטינקט הרמתי את הרגל ואחרי זה הוא נפל שוב. פתחתי את הדלת והרמתי את הרגל הפצועה באוויר, ואז דיווחתי בקשר אבל היו הרבה צעקות. באותו שלב ראיתי את המחבל השני לוקח את הרכב שהיה מונע שם. הוא היה עם חיוך על הפנים, ברח משם וטס לכיוון שכם. אחרי כמה דקות הגיעו כוחות רפואה של הצבא וטיפלו בי".
תיעוד: מוראל מנטרל את המחבל בתחנת הדלק
אלא שהדרמה במשפחת ניקר לא נעצרה פה. בזמן שמוראל ניהל קרב יריות מול המחבל, רעייתו דרור ניסתה להבין מה עלה בגורל בעלה, כשגם המחשבה הנוראה מכל עברה בראשה. "אספתי את הילדים מהגן וחברה אמרה לי שנישאר בגן שעשועים", היא סיפרה. "אמרתי 'יאללה מתאים', מוראל בעבודה, הוא מסיים בשש ונעלה ביחד. הילדים התחילו לשחק ואז בגן מישהי ראתה בטלפון הודעת פוש של 'חשד לפיגוע בעלי'. לא התרגשתי כי יש מעת לעת חשד. אמרתי שאני אתקשר למוראל. לקח לו כמה רגעים עד שענה, ואז הוא אמר לי 'הורדתי אותו. נפצעתי ומטפלים בי', ואז לא שמעתי מה קרה. אמרתי לנשים שם שנראה לי שהיה פיגוע. התקשרתי לחמ"ל, אמרתי שאני אשתו של מוראל ושאני יודעת שהוא נפצע, אבל הם לא ידעו להגיד לי כלום. ואז שמעתי אזעקה להיכנס לבתים מחשש לחדירת מחבלים".
דקות לאחר הפיגוע, כשהבינו במערכת הביטחון שיש מחבל נוסף שנמלט מהזירה והוא חמוש, החשש היה שהוא ינסה להיכנס ליישוב עלי - ולכן הופעלה התרעת פיקוד העורף וכל התושבים נקראו להישאר בבתיהם, כשדרור הייתה עם שני ילדיה הקטנים. "לא ידעתי מה לעשות. לקחתי את הילדים בידיים ואז איזה זוג שגר קרוב אמר 'תיכנסו אלינו הביתה', ואז ניסיתי להבין מה קורה עם מוראל. אף אחד לא חזר אליי", סיפרה.
לדבריה, "לא ניסיתי לדבר איתו שוב כי הבנתי שהוא לא במצב לדבר, ופתאום התחלתי לקבל טלפונים של אנשים ששואלים 'דרור את בסדר? דרור את צריכה משהו?', ואף אישה אחרת שלידי לא קיבלה הודעות ושיחות. כבר אז התחלתי ממש לחשוש, ולמרות שדיברתי איתו והוא אמר לי שהוא פצוע, המצב יכול להידרדר בקלות. אפשר בקלות לאבד דם, ממש חששתי מהגרוע מכל".
"ואז קיבלתי פוש שיש הרוגים", היא המשיכה. "כל הגוף שלי רעד, אני עם שני הילדים ובלי מוראל. ואז אח של מוראל התקשר אליי, וישר אמרתי לו 'אני לא יודעת מה איתו', והוא אומר לי שהוא יודע ושמוראל בסדר והוא נפגע חרדה. זה לא הסתדר לי כי מוראל אמר לי שהוא נפצע, ואז נפל לי הלב, כי הייתי בטוחה שקרה משהו נורא. לא רצו להגיד לי וחיכו שיגיעו צוותים כדי לספר לי את מה שקרה. הייתי בתחושה שהנורא מכל קרה. החלטתי בכל זאת להתקשר אליו בפחד אמיתי ואחרי כמה צלצולים הוא ענה לי וסיפר שהוא באמבולנס. נשמתי. ואז שאלתי לאן מפנים אותו והוא אמר לי שלבילינסון, אבל לא יכולתי להגיע אליו כי היינו עדיין צריכים להישאר בבתים. בקיצור היה סיוט אחד גדול".
לפני יומיים הגיע מוראל ליישוב עלי, שם התקבל בברכה על ידי התושבים. למרות שהציל בגופו חיים של אזרחים וסיכן את חייו מול אש המחבל, הוא עדיין שואל את עצמו מה היה קורה אם היה מגיע קודם לכן. "כשהגעתי ראיתי את המחבל יורה בנרצח השלישי (עופר פיירמן), ומאז אני שואל את עצמי מה היה קורה אם הייתי מגיע 10 שניות קודם. אם הייתי נוסע אולי יותר מהר, שומע יותר מוקדם את הירי. על זה אני חושב כל הזמן", הוא אמר. דרור רעייתו הסבירה: "כזה הוא מוראל, הוא אומר את הדברים הללו, אבל אחרי כל התחקירים שעשינו ראינו שלא היה סיכוי להציל עוד חיים. מוראל התנהג כגיבור והציל הרבה אנשים שהיו בתחנה".
בני הזוג היו בעלי, אך כעת נמצאים כאמור בבית הוריה של דרור במושב גמזו. גם שם הם שומעים ורואים את החדשות, ומגנים את מה שנעשה למח"ט בנימין אל"מ אליאב אלבז, שגורש על ידי כמה צעירים מניחום אבלים בבית משפחתו של הראל מסעוד שנרצח בפיגוע. הצעירים, נזכיר, קראו לאל"מ אלבז "רוצח" ורדפו אחריו עד לרכבו.
"זו בושה להגיד דברים כאלה למח"ט, גם למג"דים", אמר מוראל. "אני חושב שכל קצין מעל גיל 25 שסיים את החלק הראשון של השירות ובוחר להמשיך, הוא למעשה אומר שהעם במרכז - לא הוא ולא המשפחה שלו, זה מה שהוא מאמין. מי שבוחר עוד להמשיך זה אדם ששם את העם והדגל לפניו, והוא ראוי להערכה על זה. אני חושב שזה בושה איך שהתנהגו אליו ואני מקווה שיבקשו סליחה ושהוא יסלח להם".
