תפיסת הביטחון של מדינת ישראל, כפי שגובשה על ידי דוד בן גוריון, התבססה על עקרונות מרכזיים של הכרעה מהירה ולחימה בשטח האויב. הכרעה היא מצב בו האויב לא יכול להגן על עצמו ויש לו שתי בררות להיכנע או להישמד. הכרעה מהירה נתפסה כהכרחית משתי סיבות עיקריות, חוסר היכולת לנהל מלחמות ארוכות בשל מגבלות המשאבים הדמוגרפיים והכלכליים של מדינת ישראל והחשש מהתערבות בינלאומית שעלולה לעצור את הלחימה לפני שהושגו מטרות אסטרטגיות. הלחימה בשטח האויב נתפסה כפתרון לחוסר העומק האסטרטגי של ישראל, שנובע מממדיה הגיאוגרפיים המצומצמים.
בכדי ליישם את תפיסת הביטחון, פיתח צה"ל אסטרטגיית הכרעה שהתבססה על מספר עקרונות. הראשון, זיהוי מרכיבי הכוח הקריטיים של האויב והשמדה או שיבוש של גורמים חיוניים שיביאו לקריסת מערכותיו. השני - תמרון מהיר באמצעות כוחות שריון וחיל האוויר, בדומה למודל הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה. והשלישי, פיקוד מבוזר ומוכוון מטרה שבו כל מפקד מבין את יעדיו ופועל בסינרגיה עם הצבא כולו. המורכבות והדינמיות של הלחימה מחייבות גמישות תכנונית ויכולת ביצוע מהירה בשטח. יישום העקרונות הללו דרש היערכות מוקדמת, שכללה בניית הכוח, גיבוש תכניות לחימה, איסוף מודיעין ופיתוח אמצעי לחימה מתקדמים.
דוגמא לכך היא מלחמת ששת הימים בה ניצבה ישראל מול שלושה צבאות גדולים, ובראשם הצבא המצרי. צה"ל זיהה את חיל האוויר המצרי כנקודת הכובד האסטרטגית, והשמדת מסלולי ההמראה שלו נתפסה כיעד מרכזי להשגת הכרעה מהירה. כחלק מתכנון קפדני, חיל האוויר הישראלי פיתח פצצות ייעודיות לשיתוק המסלולים, ובמבצע "מוקד" הושמדו מסלולי ההמראה יחד עם מטוסי אויב רבים, בתוך שעות ספורות. השמדת חיל האוויר המצרי שיתקה את יכולת ההגנה של האויב, מה שהוביל את מפקד הצבא המצרי להורות על נסיגה מסיני, וסימן את הכרעת המלחמה.
1 צפייה בגלריה
כוח צה"ל בגבול לבנון. משנות ה-2000 צומצם באופן ניכר צבא היבשה גם בכמות הכוחות וגם באימונים
(צילום: REUTERS/Shir Torem)
בשנות ה-90 נחתמו הסכמי אוסלו והסכם השלום עם ירדן ונראה שפחת האיום הצבאי על ישראל. במערכת הביטחון הישראלית התחילה להתגבש אסטרטגיה חדשה שאומצה מארה"ב והיא אסטרטגיית אימה ופחד. אסטרטגיית אימה ופחד Shock and awe היא אסטרטגיה אמריקנית שהתחילה להיות מגובשת ומיושמת לאחר נפילת ברית המועצות ולאחר שלכאורה נגמרו לארה"ב האויבים הגדולים. אסטרטגיה זו שואפת לערער את מורל האויב באמצעות הפעלת כוח אש מסיבי ומדויק, הרס תשתיות חיוניות והצגת עליונות מוחלטת. אסטרטגיה זו מבוססת על הרתעת האויב במקום הכרעתו. במלחמת עיראק 2003 פתחו כוחות הקואליציה בהפצצות במטרה לחסל את בכירי הצבא ואת סדאם חוסין ולאחר 3 ימים שיגרו ביום אחד 1700 גיחות אוויריות בתוכם 504 טילי שיוט במטרה לגרום להלם בצבא העירקי. ולפי הוושינגטון פוסט פעולת ההפצצות הרחבה ופעולות נוספות גרמו לדמורליזציה והרגשה של חוסר תוחלת בלחימה אצל הצבא העירקי.
יתרונות האסטרטגיה היא הדרישה לצבא קטן ואיכותי, מה שמאפשר חיסכון כלכלי ניכר, והקטנת מספר הנפגעים הפוטנציאלי. עם זאת, מכשול מרכזי באסטרטגיה זו הוא התמודדות עם אויב המסתתר באוכלוסייה אזרחית. הרצון להימנע מפגיעה באזרחים מגביל את אפשרויות הפעלת האש ומפחית את יעילותה. תנאי להצלחת האסטרטגיה היא הבנת הפסיכולוגיה של האויב (מה ירתיע אותו), נושא זה נתקל בקשיים כאשר יש מפגש בין תרבויות שונות.
ואכן משנות ה-2000 צומצם באופן ניכר צבא היבשה גם בכמות הכוחות וגם באימונים. מצד שני עלתה רמת המודיעין הממוקד, החיסולים והאמצעים הטכנולוגים. הביטוי המובהק הראשון לאסטרטגיה החדשה היה במלחמת לבנון השנייה, במקום לפעול להכרעת חיזבאללה באמצעות תמרון קרקעי מהיר, התמקד צה"ל בפעולות מקומיות בדרום לבנון ובהפגנת כוח באמצעות הפלת מגדלים בדאחייה. בגלל הפשיטות המוגבלות וחוסר החלטיות בפיקוד נוצר מצב שהחיילים לא הבינו את המטרות בניגוד לאסטרטגיית ההכרעה המציבה מטרות ברורות. המלחמה הסתיימה בתיקו, שהצטייר כניצחון תודעתי בעיני חיזבאללה, והוביל לביקורת חריפה מצד ועדת וינוגרד וועדת שומרון שהמליצה לחזור לאסטרטגיית ההכרעה.
במבצעים כמו "צוק איתן" ו"שומר חומות" חזר הדפוס של מלחמות "תיקו". במקום ליזום תכניות להכרעת האויב, הסתפקה ישראל בשימור מאזן הרתעה זמני, שהותיר את האיומים בעינם ואף חיזק את החמאס תודעתית. מאזן ההרתעה התבסס על חיסולים מדויקים, אך הסתבר כי ראשי החמאס אינם מורתעים גם מחיסולם האישי. הפסיכולוג ד"ר עפר גרוזברג שיעץ לאמ"ן טוען על קיום עיוורון תרבותי וגישה מערבית רציונאלית בהבנת האויב וניבוי התנהגותו שמסבירה את התנהלות הצבא ואת חוסר ההצלחה.
מלחמת חרבות ברזל: האם האסטרטגיה הנוכחית עובדת?
במלחמת חרבות ברזל הוגדרה מטרה ברורה להכרעת החמאס, אולם היעדר הכנה מוקדמת ותוכניות מפורטות להכרעה פגעו משמעותית ביכולת הביצוע של הצבא. הפעילות התמקדה בעיקר בצפון רצועת עזה, תוך ניסיונות ליצור אפקט מורא, כגון השמדת בנינים וכיבוש בית החולים שיפא שנחשב כסמל לחמאס.
הטיפול בסוגיה ההומניטרית, שהייתה נקודת מפתח קריטית, לא טופל כראוי מיד עם תחילת המלחמה. נדרשו צעדים מוקדמים, כמו סיכום עם האמריקנים והכשרת אזורים הומניטריים לפינוי האוכלוסייה האזרחית, אך הדבר התעכב והדבר לא התבצע באופן מלא (נשארו אזרחים מחוץ לאזור ההומניטרי). ללא הסדרת הנושא ההומניטרי, ניתן לפעול להכרעה מהירה על ידי כיתור הרצועה, יצירת מצור מוחלט, והפעלת לחץ עד להשגת כניעה או השמדת האויב.
בלבנון נעשה טיפול טוב יותר בנושא ההומניטרי, פינוי האוכלוסייה אפשר לצה"ל לבצע הפעלת אש עוצמתית ויצירת מצור על דרום לבנון. אבל לא התקיימה פעולת הכרעה מהירה. לאחר הפעלת פיצוץ הביפרים כשחיזבאללה ללא שדרת פיקוד, היה צריך, לבצע תמרון מהיר ורחב ולהשתלט על מקורות הכוח והמרחב בדרום לבנון. הזמן הרב שעבר עד לפלישה הקרקעית שבתורה הייתה מוגבלת, אפשר התאוששות של חלק מהפיקוד והשליטה של חיזבאללה ופגע ביכולת להשיג הכרעה מלאה.
חזרה לאסטרטגיית ההכרעה
יש לחזור לעקרונות ההכרעה של בן גוריון. יש להכין את הצבא לתמרון מהיר ומכריע, תוך גיבוש תכניות מסודרות ומודיעין מדויק והגדלת הכוח הצבאי. דוגמאות כמו בניית צבא אוקראינה בזמן מלחמה מראות כי גם בעיצומה של מערכה ניתן להיערך להכרעה. הפסקת המלחמה בתנאים הנוכחיים ללא הכרעה תהווה החמצה היסטורית לשינוי המציאות הביטחונית של ישראל בעשורים הבאים.
ד"ר כפיר תשובה, מומחה לקבלת החלטות ומרצה במכללה האקדמית ר"ג
