ההלם ביום הטבח, חוסר התפקוד של הממשלה בימים שלאחר מכן והתקווה לשינוי: עם ציון שנה לטבח 7 באוקטובר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי, ראש העיר שדרות אלון דוידי וממלא מקום ראש המועצה האזורית שער הנגב יוסי קרן, שהחליף בתפקידו את אופיר ליבשטיין שנרצח בקיבוץ כפר עזה - דיברו ביום השידורים המיוחד של ynet על היום הארור, ועל מה שקרה מאז. צפו בפאנל:
שנה במלחמה: פאנל 7 באוקטובר עם יוסי שלי, יוסי קרן ואלון דוידי
הממשלה נעדרה, והאמון נשבר: יום הטבח
ב-7 באוקטובר וכך גם בשבועות הראשונים שלאחריו הממשלה התקשתה לתפקד, ומי שלקחה את האחריות לידיה הייתה החברה האזרחית. אך שלי, שמשמש כיום גם כראש מנהלת תקומה, רואה את הדברים קצת אחרת. בשיחה עם ynet, סיפר שלי כי גילה על מתקפת הפתע של חמאס כמו כל אזרח אחר בישראל. "אני גר בבאר שבע, פתאום הייתה אזעקה והתחילו הטלפונים. קרוב משפחה שלי מצרפת התקשר ואמר לי שהבת שלו נרצחה במסיבה", שיתף.
"זה היה בשבת בבוקר, כמובן שאני אמרתי לו 'תשמע, אני לא יודע על מה אתה מדבר'. ואז התחילו להגיע דיווחים דרך התקשורת וכמובן שהתחברתי לאירוע, והבנתי שיש משהו שהוא בשום קנה מידה שעוד לא מבינים אותו. בשעה 09:00 טסתי לקריה, שם התכנס הקבינט, ותוך כדי כמובן היו מלא אירועים אחרים, של פינויים, של ויכוחים קטנים בין שירותי ההצלה, הליקופטרים שלא נותנים להם להיכנס. כינסתי ישיבת מנכ"לים, ובעצם פה התחלנו לטפל באירוע".
חדירת המחבלים לשדרות, בוקר 7 באוקטובר
שמו של ראש המועצה האזורית שער הנגב ליבשטיין היה הראשון שהותר לפרסום בבוקר הטבח, קצת אחרי השעה 10:00 בבוקר. הוא נהרג כשיצא להגן על קיבוץ כפר עזה, שבו התגורר. "קיבלנו את אישור המשפחה ופרסמנו כדי לזעזע את המדינה, שיבינו שיש פה משהו לא שגרתי", סיפר קרן, שכיהן כסגנו ונאלץ מיד להיכנס לנעליו. "בערך ב-07:20 כתבתי לאופיר - 'אני בדרך למועצה, חייבים להגיע ליישובים' - על זה הוא כבר לא הגיב".
לדבריו, אם ליבשטיין היה עונה לו, ייתכן שגם הוא היה נהרג. "בערך ב-09:00 קיבלתי שיחה שעד היום חוזרת אליי בלופים. 'אופיר נהרג, אחרי ייעוץ משפטי, אתה ראש מועצה, תגיע'. כל המרחב עם מחבלים, אתה לא יודע איך להגיב לזה בכלל, לקחו לי 30 שניות. הבנתי שעכשיו האחריות על הכתפיים שלי", שיתף קרן. "נסעתי לרוחמה עם מנכ"ל המועצה, והתחלנו לנהל מועצה שבחושך. ב-48 השעות הראשונות מדינת ישראל לא הייתה איתנו באירוע, לא המשטרה לא הצבא, לא כבאות, לא מד"א. כלום. אתה פשוט לבד מול יישובים שמתחננים לעזרה".
הוא התייחס למשבר האמון שנוצר מול רשויות המדינה, ואמר כי "זו מילה מאוד עדינה ביחס למה שאנחנו הרגשנו". הוא סיפר: "הבנו שאנחנו מנהלים את האירוע לבד. כש-12 יישובים שלנו, כל אחד במצוקה שלו. אנשים שמתחננים שיבואו להציל אותם, ואין מי. לאורך היומיים הראשונים רק ניסינו לכבות שריפות ולעצור דימומים, תרתי משמע, כדי להתחיל להבין ולהכיל את האירוע הזה - זה 7 באוקטובר".
ראש העיר שדרות התריע פעם אחר פעם בחודשים שלפני יום הטבח, ממה שעלול להגיע מהרצועה. "המדינה מחולקת לסמכות ואחריות. הסמכות והאחריות על ביטחון המדינה הוא של ממשלת ישראל וצה"ל, שהוא זרוע הביצוע, המוסד, השב"כ וכל הכוחות. למרות ההבטחות של ראש הממשלה דאז אריק שרון, אחרי ההתנתקות ישות טרור השתלטה על הרצועה, וזה ברור שאם אויב מלמד בבתי הספר שלו שצריך לרצוח יהודים, שרק אם הם ירצחו יהודים ורק אם הם ישתלטו על המדינה יהיה טוב להם, זה ברור שזה מה שיקרה", אמר דוידי.
מתי אתה מבין ב-7 באוקטובר שתרחיש האימים שלך התממש?
"06:30 קמים, בהתחלה אתה מה שנקרא באירוע של רקטות. אתה נכנס לממ"ד, יוצא החוצה, בודק איפה הפטריות, איפה נפל, ואז אתה מבין שזה משהו שונה. קראתי לרונן, הרבש"ץ שנפצע בקרב על תחנת המשטרה. מגיע לחמ"ל, רואה את התמונות ולמעשה מבין שאנחנו באירוע אחר. צריך לזכור ששדרות היא קילומטר מעזה, כל האירוע אצלנו מתרחש בדקות הראשונות. רוב הנרצחים היו בסביבות 07:00.
אתה מדבר עם אנשים שאתה בטוח שאלו השיחות האחרונות של חלק מהם", סיפר דוידי. "את שדרות לא פינו, ולמעשה חטפנו 99% אחוז מהרקטות, שמאות מהן התפוצצו בעיר ופגעו בתשתיות החשמל והמים, הכול הרוס".
החל משעות הבוקר ב-7 באוקטובר התנהל קרב קשה בתחנת משטרת שדרות שנמשך כ-25 שעות - עד שהמבנה טוהר ממחבלים. "זה אירוע טראומטי מאוד, אבל הוא גם הציל אותנו. השוטרים שנפלו שם, האזרחים שנפלו שם, זה שמפקד המחוז אמיר כהן עבר חודשיים לפני לעיר, זה הכול נס גדול במובן הזה. מה שגרם לרוב המחבלים להיות בבניין הזה, להיות נצורים שם, זה מה שגרם לכך שלא יהיו מאות הרוגים".
"החיים נבלמו בשנייה, הבירוקרטיה עבדה לאט מדי"
כבר ב-19 באוקטובר הוקמה על-ידי הממשלה מנהלת תקומה לשיקום יישובי העוטף שנפגעו במתקפה. לדברי שלי, שכאמור כיום עומד בראשה, זה מה שמצביע על כך שראש הממשלה בנימין נתניהו היה זה שהתעשת ראשון. "ההחלטה בסופו של דבר הייתה שלו. הוא אמר בוא נזרים כסף, כי בשיטה הממשלתית אנחנו יודעים איך זה עובד. יש את הבירוקרטיות ותקציבים. נשפוך כסף כמה שצריך, אין מגבלה של כסף". שלי סיפר כי ימים בודדים אחרי מתקפת הפתע של חמאס נפגש בקריה עם ראשי הערים שהיו שותפים לבניית התוכנית: "תמיד צריך לזכור, האיש בשטח זה ראש הרשות, אבל בסופו של דבר ההחלטות התקבלו למעלה. כל נושא הפינויים וההקמה".
"כל ראשי הרשויות פעלו בצורה יוצאת דופן. לקחו את העומס עליהם ופתחו את התקציבים שלהם, למרות שלא היה להם", הוסיף שלי. "הם לקחו התחייבויות וידעו שבסוף הממשלה תשפר אותם ותיתן להם. אין מה לעשות, גוף גדול לא נע מהר. לקח שבועיים גם להבין, לשלוח אנשים למלונות, להשגיח, לפתוח מרכזי חוסן, בתי ספר עורפיים". שלי אמר ש-85% מתושבי העוטף חזרו לבתיהם, למעט מקרים מסוימים. "800 תלמידים חסרים. חלק לא יכולים לחזור וחלק העדיפו להישאר במקומות יותר נוחים. אנחנו בהחלט מקבלים את זה שצריך איזו תקופה של ריפוי, שיקום והבנה".
קרן סיפר על הימים הראשונים שבהם התושבים שהיו תחת אחריותו הגיעו למלונות, ונאלץ לדאוג להם לבדו לדברים הקטנים ביותר. "התושבים פונו על-ידי הצבא כשהם רק עם פיג'מות ואין להם כלום בחיים. צריך לארגן להם בגדים, תעודות זהות, דרכונים, כרטיסי אשראי. החיים שלהם נבלמו בשניות". הוא הדגיש כי הממשלה אכן נכנסה עם תקופה, "אבל כמו שיוסי אמר זה גוף גדול, שלוקח לו זמן. ולתושבים שלי לא היה זמן, הם אנשים מוכי טראומה שניצלו בזכות מזל".
"אני לא מחכה לאף אחד", הדגיש דוידי. "מהרגע הראשון ב-7 באוקטובר דאגנו לאנשים שלא היו להם טיטולים לילדים, מזון ומים. אני חייב לומר שאפו למגזר העסקי והארגונים האזרחיים. דיברתי על זה הרבה פעמים, על העניין הזה של האטימות לפעמים, ועל זה שאנשים לא מגיעים מבחינת הממשלה".
התקווה לעתיד: "יותר חשוב מהכול - שחרור החטופים"
שנה חלפה מאז יום הטבח ו-101 חטופים עדיין נמצאים בעזה, שלפי המידע העדכני שנמצא בידי ישראל, כמחציתם עדיין בחיים. "סוגיית החטופים קורעת את המועצה שלי מבפנים", אמר קרן. "אני יכול להגיד בצורה מפורשת - הממשלה נכשלה בהחזרתם. במבחן התוצאה יש לנו כמועצה עוד שבעה חטופים בשבי. כשאני מנסה לדבר עם הרמטכ"ל או מנסה לדבר עם גורמים בממשלה או בצבא אני אומר להם - 'תראו, אנחנו לא שלמים בלעדיהם'. זו מועקה נפשית שאי-אפשר לתאר".
דוידי סיפר כי שנה אחרי מתקפת הפתע של חמאס שדרות נמצאת במגמת הגירה חיובית. "אנחנו כמעט 105% בעיר, אלף תושבים יותר. יש ילדים חדשים, תושבים חדשים, אנחנו הולכים לבנות עוד 7,000 יחידות. היה מכרז של 50 דירות, התמודדו עליו 17 אלף איש".
דוידי אמר כי לצד האופטימיות יש גם המון כאב. "אנחנו חונכים השבוע את אתר ההנצחה שלנו ל-7 באוקטובר. יש לנו המון זיכרונות כואבים, ויש המון משפחות כואבות, אבל אני מאמין גדול שלצד השבר אנחנו צריכים להיות מחויבים לצמיחה. דווקא במלונות גילינו את העוצמה של התושבים, את הקהילתיות. גילינו המון מנהיגים שלא הכרנו, שקראנו להם לדגל.
"תקופה מטורפת, אבל הדבר הכי מרכזי, החשוב ביותר הוא לעמוד במטרות המלחמה - החזרת החטופים והחטופות והסרת האיום", הדגיש דוידי. "מה שאנחנו עושים עכשיו בצפון היה צריך להיעשות בדרום לפני 20 שנה. מה שנעשה בעזה לא מספיק, אנחנו צריכים עדיין להפוך את שטח צפון ומזרח הרצועה לשטח השמדה, אסור שיהיו שם תושבי עזה".
דוידי אמר כי בראש הצרכים האזרחיים בעיר, נמצאים השקט והביטחון. "דור שלם חי בצורה הזו. עוד מעט אני אמור להיות סבא. אני רוצה שהנכדים והנכדות שלי, לא יחיו את המציאות הזו - כך גם דוד אזולאי שנמצא במטולה ואביחי שטרן בקריית שמונה. שאנשים יחזרו הביתה ויחיו כמו שצריך". לדבריו, "כדי לעשות את זה אסור לחתום על הסכמים, אסור להיכנע לחמאס, אסור להיכנע לחיזבאללה - צריך להכות בהם אותם".
"הממשלה מבקשת שנסכן את חיינו? שתעזור"
רוב התושבים, כאמור, חזרו להתגורר ביישובי העוטף, אך השיקום עוד ארוך - כשברקע עדיין נשמעים הדי הפיצוצים של התקיפות ברצועה. "יש ויכוחים, אבל היום מנהלת תקופה עובדת איתנו כתף אל כתף", מסביר קרן. "אנחנו מקבלים תקציבים שמעולם לא היו בעוטף עזה, מעולם לא היה סדר גודל של השקעה כזאת של המדינה - זה חוב מוסרי של המדינה כלפינו. היכולת שלנו היום לקבל תקציבים היא הרבה יותר גדולה - תקציבים כדי להשקיע בעתיד. מרבית התושבים שלנו, כ-85%, חזרו הביתה מלבד כפר עזה ונחל עוז, ששם עדיין יש מניעה ביטחונית. המבנים ישתקמו, זה החלק הקל יותר יחסית".
בעצם השלב הראשון הוא של עלייה על הקרקע לקראת בינוי, ממש שנה אחרי?
"חד-משמעית", אמר קרן. "יותר מזה, עבור תושבי כפר עזה שכרגע לא יכולים לחזור הביתה הוקם יישוב זמני בקיבוץ רוחמה, ובעזרת השם בסוכות, 100 ומשהו משפחות יתחילו לאכלס את רוחמה. למעשה יחד עם תקומה והמדינה, בנינו יישוב חדש במועצה שלנו כדי לאפשר לאנשים האלה להתקרב ולחזור הביתה. החלום שלי היה שכל ילד יהיה לו סמל של בית הספר שער הנגב על החולצה, ואנחנו בדרך לממש את החלום הזה".
"זאת חצי הכוס המלאה", אמר דוידי, "אבל יש חצי ריק כרגע שזו ההחלטה על הפיתוח. צריך להשקיע במנועי הצמיחה, במעונות סטודנטים, להפוך את מכללת ספיר לאוניברסיטה של מערב הנגב, להשקיע ברפואה - וזו ההחלטה שמוקפאת כרגע של 5 מיליארד שקלים. חברים - שחררו את זה - תעזרו גם ליישובים שסביבנו, תמצאו גם עבורם את התקציבים".
לדברי דוידי, אותם כספים אמורים להיות מושקעים בהתחדשות עירונית. "אני לא יודע למה זה לא משתחרר, אנחנו רוצים באמת להיות עסוקים בצמיחה ובפיתוח, כי זו בסוף התשובה האמיתית לטרור", אמר.
8 צפייה בגלריה
סריקות באופקים ב-7 באוקטובר. "עשרות נטבחו - אך העיר לא זכאית לכספי המנהלת"
(צילום: אילנה קוריאל)
קרן אף הדגיש כי מנהלת תקומה היא "אירוע חולף, זה אירוע לחמש שנים, ועכשיו החובה שלנו היא לייצר את החכות ובעוד חמש שנים להיפרד לשלום מתקומה כשאנחנו הרבה יותר מבוססים כלכלית, עם הרבה יותר יכולות שמאפשרות לנו את הפיתוח של כל העוטף כדי שאפשר יהיה להתקדם. הממשלה מבקשת מאיתנו להמר על החיים שלנו עוד פעם? שתבוא ותעזור לנו".
שלי הסביר כי ה-5 מיליארד שקלים הוקפאו בעקבות בג"ץ שהוגש נגד חלוקת הכספים. "כמה יישובים אמרו 'רגע, אנחנו נמצאים 7.3 קילומטרים או 10 קילומטרים מהגבול ולא מקבלים כלום. אז כרגע הקפיאו את הכספים ואנחנו בתהליך לשחרר אותם", אמר. "נגיע להסכמה, נשחרר מיליארד שקלים לטובת אותם יישובים שמגיע להם - למשל, לאופקים שהיא דוגמה קלאסית".
מי שעומד בראש מנהלת תקומה אמר כי "בעיר נרצחו ונטבחו 58 אנשים, הם לא נמצאים בחבל תקומה ולא זכאים לכלום. אז מה, הם צריכים לחכות? ברור שצריך לתקן את העיוותים. כל הקונספט של 7-0 קרס. הפתרון הוא שניתן גם לאחרים".
