לאחרונה פורסם בעמאן הספר שכתבתי עם החוקר כאמל א-נאבולסי "המדיניות בנוגע לצעירים הערבים: מה השתנה לאחר האביב הערבי?". ערכנו ניתוח השוואתי של מדיניותם של שמונה משטרים ערביים - מצרים, תוניסיה, ירדן, מרוקו, לבנון, כווית, בחריין וסודן - בהקשר לשכבת הצעירים לפני האביב הערבי ולאחריו, וניסינו לחקור את השינויים בשיח ובמדיניות הרשמית לגביהם.
ניתחנו את הסיבות שדחפו את הצעירים להצטרף למהפכות, את התמורה באופן שבו תפסו המשטרים את "האביב הערבי" ואת התגובה המעשית שגזרו ממנה. התמקדנו בהיבט "הדורי" - לא במובן הביולוגי של המילה אלא במובן הפוליטי של שכבת גיל בחברה אנושית המתמודדת עם נסיבות היסטוריות ועם אתגרים כבירים. בהקשר הערבי, חוו הצעירים משברים פוליטיים של מניעת דמוקרטיה ופירוק מדינת הרווחה, והאפשרויות של העידן הטכנולוגי יצרו מעורבות פוליטית ואקטיביזם.
מסקנתנו הייתה כי השינויים וההתאמות שהנהיגו המשטרים בנוגע לצעירים אינם מציעים פתרון מהותי עבור הדורות הללו כיום - לא במישור הפוליטי, לא במישור הכלכלי ולא במישור החברתי. הסיבה העיקרית לכך היא מדיניות ממשלתית תגובתית של כיבוי שריפות הנשענת על פערי כוח גדולים בשטח. הצעירים נתפסים כאיום על יציבות המשטרים, והממשלות מנסות להכילם או לצמצם את הבעיה לסוגיות כלכליות, חברתיות או להיקף הייצוג הפוליטי שלהם.
החשיבה הפשטנית והחלקית של הממשלות באשר לצעירים הולידה יוזמות, תוכניות ופרויקטים נפרדים וקצרי טווח לטיפול בבעיות של אבטלה ולטיפוח השכלה, הכשרה מקצועית, כישורי מנהיגות ועוד. כל אלה מובן שלא סיפקו פתרונות משום שהממשלות התמקדו בסימפטומים והזניחו את בעיות השורש. יתר על כן, קיימת בעיה של ממש בגיבוש ובהשגה של מדדים, קריטריונים ונתונים אמינים, שלא לדבר על חשש מהתערבויות פוליטיות בסטטיסטיקות.
בקצרה, המדיניות כלפי הצעירים לפני האביב הערבי ולאחריו לא הייתה נטועה במחשבה כוללת על צמיחה בת-קיימא, והמטרה הייתה לשנות את הצעירים ולהכשירם כדי ש"ישתלבו בחברה ובתעסוקה ויהיו אזרחים טובים", כאילו הבעיה נעוצה בהם. מחאת הצעירים לא זכתה להכרה כמייצגת את בעיותיהם ואת טענותיהם כי מדינותיהם מנוהלות ברשלנות, בשחיתות, בקיפוח, בהזנחה ובהדרה.
המדיניות הממשלתית הייתה תמהיל של הכלה, ריצוי והסחת דעת לצעירים. יוזמות פוליטיות חתרו להכלה של מנהיגות צעירה ולשילובה במשחק הפוליטי תוך התעלמות מכך שהמשחק הזה כבר אינו מותאם לצרכיו של הדור הצעיר. במקום ליצור סביבה פוליטית חדשה ומעצימה ותנאים שיאפשרו בהדרגה אחיזה של צעירים ברסן השלטון וקבלת ההחלטות, נעשו ניסיונות חקיקה קוסמטיים במטרה להגדיל את השתתפותם של הצעירים בפוליטיקה ותו לא.
במישור הכלכלי היו התוכניות הממשלתיות אינטנסיביות וממוקדות יותר. אולם אף שמדינות רבות באזור כמו ירדן, מרוקו, בחריין ומצרים החלו לעסוק בכך, התוצאות עדיין מוגבלות. תקצר היריעה מדיון בסיבות הרבות לכך, אולם אחת המרכזיות שבהן היא שהמדיניות הכלכלית לא כללה עיון מחודש בהיבטים חברתיים ובהצמחה של צעירים. כאמור לעיל, הגישה הייתה שהבעיה נעוצה בצעירים ולא בהיבטים המבניים של המדיניות או בחלקים ממנה.
הממשלות הערביות אינן מבינות לעומק את הצורך והדחף המתמיד של הדור הצעיר בשינוי בחייו, בסביבתו החברתית, הכלכלית והפוליטית, בתרבות השלטת וברענון היחסים הבין-דוריים. היחס שלהן אל הצעירים משקף מנטליות פטריארכלית וקשוחה של שליט מול נתינים שיש בה מזיגה של הכלה והדרה.
הממשלות רואות בצעירים איום, בעיה או פתח לצרות, והפוליטיקה שלהן אינה מבחינה בין שיקולים אישיים לציבוריים. הן אינן מחשיבות את הצעירים כמשאב של אנרגיה מתחדשת הדרושה להמשך קיומה של החברה ולרענון היחסים בה. הן נכשלו בהתמודדות עם תחושת הזכאות של הדור הצעיר לחיים של כבוד, מימוש עצמי, השגת השכלה ומיומנויות, השתתפות פוליטית ועוד. על מצע זה שגשגו בקרב הצעירים תסכול, מרמור, הסתגרות ואדישות.
מוחמד אבו רומאןשינוי והצמחה של הצעירים הערבים הן משימות שמעבר ליכולתן של מוסדות ושל מנגנונים ביורוקרטיים וממשלתיים, ודרושה גם הפניית יכולות ומשאבים נוספים. אפשר יהיה לעשות זאת רק באמצעות עיון מחודש ביחס לצעירים, זניחת הפתרונות המסורתיים וטיפוח מרחבים בטוחים וחופשיים עבור הדורות הצעירים לטובת עיצוב חזונם לעתיד.
שחקנים בעלי השפעה ברמות שונות - מהממשלה ומחוצה לה, יצטרכו לתת יד לכך. גישה שתביא בחשבון את כל הסוגיות שנדונו לעיל והבנה כי יש לאפשר לצעירים גם ניסוי וטעייה, יעצימו את הצעירים ויאפשרו פריצת דרך אמיתית ומוחשית במצבו של הצעיר הערבי.
- מוחמד אבו רומאן הוא פובליציסט, לשעבר שר הנוער בממשלת ירדן. המאמר המלא התפרסם באתר אל-ערבי אל-ג'דיד. גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם בנצרת. תרגום מערבית: דולי ברוך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
