תופעת "גדודי המחבלים" הפועלים בצפון השומרון, ובמידה מסוימת גם בבקעת הירדן בחודשים האחרונים, לא התפשטה בינתיים לאזור שמדרום לירושלים בואכה חברון ודרום הר חברון. יש לכך כמה סיבות, שהעיקרית שבהן היא שגדודי מחבלים של חמאס ושל הג'יהאד האיסלאמי, ואפילו של קיצוני הפתח, הופיעו בג'נין ובאזור טול כרם עוד הרבה לפני 7 באוקטובר, כשחמאס החל לזעוק לעזרה מרצועת עזה אחרי שצה"ל התחיל לתמרן שם.
התופעה הזאת, שהיה נדמה שדוכאה אחרי שחוסלה כנופיית "גוב האריות" בשכם ואחרי מבצע "בית וגן" בג'נין, התפרצה חזרה אל פני השטח בזמן מלחמת "חרבות ברזל". ההתפשטות של ה"אינתיפאדה הכבושה" הזו לאזור שמדרום לירושלים, בעיקר לאזור חברון, נמנעה גם מפני שהרשות הפלסטינית חזקה הרבה יותר באזור חברון ובעיירות דרום הר חברון, ומכיוון שהרבה יותר קשה להבריח נשק לאזור גב ההר ביהודה מירדן דרך ים המלח, מאשר לעשות זאת דרך הירדן הרדוד לצפון השומרון ולאזור טול כרם השוכן ממערב לו.
העובדה שהאזור שמדרום לירושלים שקט יותר, אפשרה לצה"ל לחסוך בכוחות ולרכז את המאמץ בצפון השומרון, בבקעה ובטול כרם – כלומר, בכל האזורים שאליהם איראן יכלה להבריח נשק, ושאנשי חמאס בטורקיה ובלבנון יכלו להעביר אליהם כספים והוראות, לפעמים בעזרת חיזבאללה, ולשמר את פעילות הטרור ברף גבוה.
אבל לטרור יש נטייה להתנהג כמו נוזל. אתה מפעיל לחץ במקום אחד ומוריד את המפלס, ואז הוא עולה במקום אחר הקשור בו, וזה בדיוק מה שקורה כרגע ביהודה ושומרון. כנראה שהלחץ המסיבי והרצוף שפיקוד מרכז ואוגדת איו"ש מקיימים על מחנות הפליטים בג'נין ובנור א-שמס ליד טול כרם ובפארעה בבקעה, מביא את יזמי הטרור ומפעיליו לחפש אזורים שבהם צה"ל אינו ערוך בכוחות גדולים – ומקיים בעיקר פעילות הגנתית ומעצרים מונעים, אך לא פעילות התקפית מסיבית כמו בצפון השומרון.
חשוב לברר, לכן, אם לצפון השומרון הייתה השפעה על שתי מכוניות התופת שהתפוצצו אמש בגוש עציון, או שמדובר בהתארגנות מקומית - ובהתאם לכך לפעול.
לדבר הזה יש גם משמעות חשובה לגבי צה"ל, המתוח מבחינת כוח אדם ויחידות לוחמות עד קצה הגבול. היום פועלים ביהודה ושומרון בין 23 ל-26 גדודים ויחידות מיוחדות של צה"ל, שמהם מרכיבות החטיבות המקומיות כוחות משימה. צה"ל צריך לנסות למנוע התפרצות גם בהר חברון כדי שלא יצטרך להעביר עוד כוחות – שאין לו – ליהודה ושומרון, ואז לא יהיה אפשר לפעול קרקעית כמו שצריך ברצועת עזה, ואם נצטרך, גם בלבנון.
על מערכת הביטחון כעת להעלות את הכוננות ואמצעי הביטחון ביישובים מדרום לירושלים ואת הסיורים בצירי התנועה, ולעשות מאמץ דחוף לסגור את קו התפר - שפרוץ במיוחד בדרום הר חברון.
עיקר עומס המשימה הזאת, לסכל גל טרור גם מדרום לירושלים וגם באזור חברון, מוטלת בעיקר על שכם שב"כ ואמ"ן. אם הם יצליחו לפעול מהר, לעצור את המסיתים ולמנוע הברחות נשק מצפון השומרון לאזור שמדרום לירושלים, אז יהיה אפשר לשלוט בגובה הלהבות באזור הזה. צריך לזכור שהמצב הכלכלי בכל יהודה ושומרון הוא קשה – אנשים לא יוצאים לעבודה בישראל, הרשות הפלסטינית לא משלמת משכורות, ומנגנוני הביטחון שלה לא פועלים במלוא העוצמה כפי שיכלו.
המצב הזה מועד לפורענות, בין השאר גם משום שישראל עוצרת את הכספים שהיא אמורה להעביר לרשות הפלסטינית. אבל אזור יהודה, כלומר גוש עציון, חברון ובנותיה, ודרום הר חברון, הוא אזור שבו האוכלוסייה היא דתית ברובה ומפוזרת. יש באזור בית לחם שניים-שלושה מחנות פליטים גדולים שבהם יכולים להתארגן גדודי מחבלים כמו בג'נין, וזה תלוי בנו אם נצליח למנוע את זרימת הנשק לשם – מה שצה"ל והשב"כ לא הצליח לעשות בגבול ירדן הפרוץ בין צפון ים המלח ועד לכינרת.
צפוי בהחלט שהאיראנים וגם גורמי חמאס בחו"ל, בטורקיה, בלבנון, וגם אלה מבין "מטה הגדה" שנותרו בעזה ויש להם יכולת לתקשר עם חבריהם בגדה, ינסו עכשיו להעביר את נקודת הכובד של האינתיפאדה הכבושה אל האזור שמדרום לירושלים. אם הם יצליחו, צה"ל יצטרך להילחם על הקרקע בשתי חזיתות פעילות ואולי גם בשלישית, ומאחר שהחרדים בינתיים לא מתגייסים, זו עלולה להיות בעיה לא פשוטה.
יתרה מזאת, אם מלחמת הטרור תתפשט אל האזור שמדרום לירושלים, היא עלולה לזלוג גם לתוך שטח ישראל שמעבר לקו הירוק. לכן, המאבק צריך להתמקד כעת בכל התחומים המזינים את לוחמת הטרור – החל ממעצר וסיכול פעילים מרכזיים וכלה בחיסול המפעילים מבחוץ, בדגש על מניעת הברחות נשק וכסף לאזור חברון, בית לחם ודרום הר חברון.
