ההודעה של רע"מ על הקפאת החברות בקואליציה בעקבות האירועים בהר הבית היא ניסיון לתמרן בין האינטרס הפוליטי של המפלגה לבין הדימוי הציבורי שלה, אבל יש בה גם כדי לבטא מצוקה אמיתית שאליה נקלעה, יחד עם העומד בראשה מנסור עבאס, ולא בפעם הראשונה מאז חברו לקואליציית בנט-לפיד. על הכף מונח מעמדה של התנועה האסלאמית ברחוב הערבי, והאירועים האלימים האחרונים מסתמנים כתקיעת מקל בגלגלי המהלך שעשתה רע"מ לכיבוש ההגמוניה הפוליטית הערבית באמצעות אסטרטגיה פרגמטית לשיתוף פעולה יהודי-ערבי על בסיס כלכלי-תועלתני.
גורלה הפוליטי של רע"מ ארוג בתוך האינטרס הרחב של האוכלוסייה הערבית, ואיתו עשרות מיליארדי השקלים שנכללו בהסכמים הקואליציוניים ואמורים להבטיח את המשך תהליך ההשתלבות הכלכלי-אזרחי. המיליארדים הללו הם ביטוי למהפכה פוטנציאלית שמתעדפת את החיים בהווה על פני האידיאולוגיות, אלא שהמהפכה הזאת נתונה כעת למבחן גדול.
ההשתלבות הערבית במשחק הפוליטי הישראלי נתקלה בכמה אתגרים בשנה האחרונה: החל אירועי שומר החומות במאי שעבר (שבגינם הוקפאו המגעים לצירוף רע"מ לקואליציה), המשך בחוק האזרחות, דרך משבר הנטיעות ועד הסערה בהר הבית השבוע. הפעם האתגר גדול לא רק בגלל האפקט המצטבר של האירועים הנ"ל, שחותרים תחת הרעיון של מפגש אינטרסים תועלתני בין יהודים וערבים, אלא מאחר שירושלים היא סמל זהותי, לאומי ואמוני הגדול ממידות כל סמל אחר.
מתפרעים פלסטינים בהר הבית, השבוע
הקפאת החברות הנוכחית של רע"מ לא חותמת עדיין את גורל הניסוי הגדול ביותר שהתנהל בפוליטיקה הערבית. להיפך. היא בבחינת ניסיון להלך בין הטיפות ומנסור עבאס מדגים יכולות לוליינות מרשימות. מצד אחד הוא נקט צעד שמביע הזדהות עם הממד האידיאולוגי-זהותי של האירועים, המחובר לעומק שורשי הסכסוך גם במשמעות הדתית שלו; מצד שני זה מהלך שנועד להרוויח זמן עד תום פגרת הכנסת כדי לתת לעניינים להירגע ובכך להימנע מפירוק הקואליציה ואיתה מודל ההשתלבות.
ד"ר דורון מצאאבל בהסתכלות כוללת חובה לציין: אחרי יותר מעשור שבו מונחים כמו "שלום", "כיבוש", "פלסטינים", "סכסוך" וכו' התאדו מלקסיקון השיח הישראלי, ופינו את מקומם לענייני צרכנות, רווחה ואיכות חיים, כיום חזרה האידיאולוגיה למרכז המציאות. זה ניכר בכלל ממשק בין יהודים לערבים, ובוודאי שבתוך המערכת הפוליטית. ענייני הזהות סוחפים כעת במערבולת את כלל השחקנים שמתמרנים בין מה שמכתיב ההיגיון לבין מה שדורש הרגש.
יש הרואים בהתנגשות הזו סימן חיובי לחזרת המערכת הפוליטית לנקודת המוצא המתבקשת שלה, שהתערערה עם כניסת רע"מ לקואליציה. אכן, יש ממש בטענה שהצטרפות מנסור עבאס לקואליציה בתנאים של היעדר רוב יהודי מוצק שברה היגיון ציוני עתיק יומין, אבל משאת הנפש של אלה המייחלים לפירוק הקואליציה לא צריכה לבלבל את היוצרות ולטשטש את האמת שהיא גדולה ממידות הפוליטיקה הקטנה. קריסת הניסוי הגדול של יחסי יהודים-ערבים לא תשרת איש – לא את האזרחים הערבים, וגם לא את הרוב הציוני, שלמד בעשור האחרון איך לרבע את מעגל הסכסוך ולהפוך תועלות כלכליות לאידיאולוגיה חליפית.
- ד"ר דורון מצא הוא מזרחן, מרצה במכללת אחוה וחוקר בכיר במחלקת המחקר של "הביטחוניסטים"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
