באוגוסט 2020 התקבל במשטרה דיווח על קולות ירי בשטח פתוח, סמוך לאום אל-פחם. במשטרה לא עשו מאמץ ניכר בכדי לחקור את התלונה – בכל זאת, בסך הכל קולות ירי ליד יישוב ערבי – אבל כמה ימים מאוחר יותר קיבלו השוטרים טלפון מפתיע מהשב"כ: אנחנו יודעים מי אחראים לירי הזה. קוראים להם איברהים ואיימן אגבריה. והם נמצאים אצלנו, בחקירה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה בני הדודים אגבריה מאום אל-פחם מופיעים על הרדאר של רשויות האכיפה. ארבע שנים קודם לכן, ב-2016, השאיר איברהים מכתב למשפחתו, שבו בישר להם כי הוא מצטרף לארגון הטרור הסַלַפי דאעש, שבאותה תקופה היה בשיא תהילתו. כמה ימים אחר כך, בזכות מידע מודיעיני שהועבר מישראל, נעצר איברהים בן ה-22 בידי המשטרה הטורקית בעת ששהה בעיר גזיאנטפ, הסמוכה לגבול עם סוריה, ושימשה נקודת מעבר למגויסי דאעש מכל העולם. הוא היה כפסע מלהצטרף ללוחמי המדינה האיסלאמית, שהחזיקה אז שטחים נרחבים בסוריה ובעיראק.
איברהים הוסגר לישראל, הועמד לדין והודה בעבירות של ניסיון ליציאה מהארץ שלא כדין וניסיון חברות בארגון טרור. השופט אהוד קפלן, מבית משפט השלום בחדרה, גזר עליו 18 חודשי מאסר. "יש לקחת בחשבון את הודאת הנאשם, את גילו הצעיר, את עברו הנקי ואת חרטתו", נימק השופט את העונש הקל יחסית. מי שפחות התרשמו מהבעת החרטה של איברהים היו שותפיו לאגף 2 בכלא גלבוע, האגף של אסירי פתח. הם הבחינו מיד שמדובר בג'יהאדיסט קיצוני מדי, אפילו בסטנדרטים שלהם. בשלב מסוים, ולאחר כמה אירועי אלימות שהתפתחו בינו לבין אנשי פתח, הועבר איברהים לאגף של פעילי חמאס, שם השלים את תקופת מאסרו.
בעוד איברהים מיטלטל בין אגף לאגף בכלא גלבוע, גם בן דודו איימן ערך התוודעות עם מערכת הביטחון. ב-2017 הוא נעצר בידי השב"כ בחשד לעבירות נשק, וכעבור שלושה שבועות של חקירה, שוחרר לדרכו.
חזרה לאוגוסט 2020. בעקבות קולות הירי מחוץ לאום אל-פחם, החליטו בשב"כ לזמן את בני הדודים אגבריה לחקירה. בשירות כאמור כבר הכירו את השניים האלה, אבל לא ברור האם לשב"כ היה מידע שהם אכן קשורים לירי, או האם זימונם לחקירה נעשה במסגרת ניסיון של מה שמכונה "לטלטל את עץ המודיעין". זהו הליך שבו אירוע כלשהו – במקרה הזה הירי באום אל-פחם – משמש לסבב חקירות נרחב, בתקווה ש"טלטול העץ" יניב כמה פירות מודיעיניים.
כעת אנחנו חושפים כי בספטמבר 2020 נחקרו איברהים ואיימן אגבריה במתקני השב"כ. לא ידוע האם נקטפו שם "פירות מודיעיניים", אבל לאחר חקירת השב"כ, הועברו השניים לחקירת משטרה. גם זה הליך שגרתי, במסגרתו אנשי המשטרה "מלבינים" את המידע שאספו חוקרי השב"כ, על מנת שניתן יהיה להגיש את תוצאות החקירה לפרקליטות ולהתקדם למשפט פלילי. ואולם, לאורך כל חקירת המשטרה הכחישו איברהים ואיימן אגבריה כל קשר לירי או לכל פעילות חבלנית אחרת. לבסוף, התיק נגדם נסגר בידי הפרקליטות מחוסר ראיות. הם חזרו לאום אל-פחם.
מאיר בן שבת, ראש המל"ל לשעבר: "האפקט השלילי של התופעה הוא מעל ומעבר לממדיה. כאשר הפיגוע מבוצע על ידי אזרח ערבי־ישראלי, ההשפעה התודעתית שלו היא קשה. הוא יוצר תחושת חרדה מפני 'אויב מבית', שבכל רגע ובכל מקום יכול לנצל את נגישותו ואת האמון שניתן בו, כדי לפגוע בנו, בלי שום עכבות וללא כל הבחנה"
שנה וחצי אחר כך, ב-27 במרץ 2022, לבשו בני הדודים אגבריה בגדים שחורים, כיסו את פניהם המזוקנים בכובע גרב, עטו על עצמם אפודי קרב והצטיידו באקדחים, סכינים ותחמושת שכללה יותר מאלף כדורים. כשמאחוריהם הדגל השחור של דאעש, הם תיעדו את עצמם נשבעים אמונים לארגון הטרור והתחבקו. אחר כך נכנסו למכונית המאזדה שלהם, נסעו לחדרה, והחלו לירות לכל עבר. הם הספיקו לרצוח את שוטרי משמר הגבול יזן פלאח ושיראל אבוקרט ז"ל ולפצוע עוד חמישה ישראלים, לפני שחוסלו.
הפיגוע בחדרה היה רק חוליה אחת בשרשרת פיגועים קטלניים בהשראת דאעש, שטילטלה את ישראל במהלך שבעה ימים: ב-21 במרץ המחבל הפלסטיני ואסים א-סעיד דקר למוות את האזרח המולדובי איוון טרנובסקי בשכונת ארנונה בירושלים. רק לאחר שייעצר, יעלה החשד כי א-סעיד אחראי גם לרצח בני הזוג יהודה ותמר כדורי ז"ל בירושלים ב-2019, רצח שבמשך כשלוש שנים נותר בלתי מפוענח. עוד יתברר כי לאחר הרצח, שהה במשך שלוש שנים במעצר מינהלי בחשד לעבירות הסתה והשתייכות לדאעש. למרות זאת, בשב"כ ובמשטרה לא קישרו בינו לבין רצח בני הזוג כדורי, וחמישה ימים בלבד לאחר ששוחרר, הוא כבר רצח את טרנובסקי.
יום למחרת, 22 במרץ, יצא מוחמד אבו-אלקיעאן מהיישוב הבדואי חורה למסע רצח בבאר-שבע, במהלכו דרס ודקר למוות ארבעה אזרחים. גם אבו-אלקיעאן שהה בעבר במאסר, לאחר שהורשע בתמיכה בדאעש. חמישה ימים אחר כך, התרחש הפיגוע בחדרה של בני הדודים הדאעשיסטים אגבריה.
בימים שלאחר מכן התרחשו פיגועי ירי נוספים בבני-ברק וברחוב דיזנגוף בתל-אביב. הם לא בוצעו על ידי תומכי דאעש, אבל כשמחברים את כל אירועי הימים המדממים האלה יחדיו, אי־אפשר שלא להגיע למסקנה המתבקשת: כמו באפגניסטן, בסוריה, בעיראק, בסומליה ובסיני - גם בישראל פועל סניף של דאעש, והוא רצחני וצמא דם. "הפיגועים של דאעש מתאפיינים בתעוזה רבה, מקסימום נזק, שילוב בין נשק קר, חם ודריסה, ונכונות להיהרג כשהיד", אומר גורם ביטחוני. "כשאתה לוקח את הרעיון הדאעשי, אתה הולך איתו עד הסוף".
מי שמפקפק באמיתות האמירה האחרונה, מוזמן לצפות בסרטון חיסול המחבל בפיגוע בבאר-שבע. אבו-אלקיעאן לא רק שלא פחד מהמוות, הוא השתוקק אליו. סרטונים של חיסולי מחבלים אפשר למצוא גם מהפיגוע בחדרה. למעשה, זה בדיוק מה שאנשי דאעש מחפשים: מצלמה.
הממד הוויזואלי, מסבירים גורמי ביטחון, משרת את מחבלי דאעש בשני אופנים: הוא מפיץ את הפיגוע, ואיתו את הפחד, למעגלים רחבים; והוא מייצר אפקט הדבקה שמעורר "פיגועי השראה". "לא במקרה המחבלים מחדרה התלבשו בסגנון של רמבו", אומר אחד מאותם גורמי ביטחון. "הם נערכו לפיגוע הזה כאילו שמדובר בסרט של נטפליקס".
"דאעש ניסה לשווק לתומכיו את הרעיון שכל אחד יכול להפוך להיות לוחם ג'יהאד בקלות במקום מגוריו, בלי להזדקק לתמיכה ארגונית, לאימונים מיוחדים או לנשק מתוחכם", אומר מאיר בן שבת, עד לאחרונה ראש המל"ל ומי שבשנים 2011־2017 כיהן כראש האגף הארצי לסיכול טרור וריגול וכראש המרחב הדרומי בשב"כ, במהלכן עסק רבות בטרור הדאעשיסטי. "כל סכין וכל מכונית יכולים להיות כלי נשק. כל חייל, שוטר, אזרח - יכולים להיות מטרה לגיטימית לפגיעה".
לדברי בן שבת, ההתעוררות האחרונה של פיגועים בהשראת דאעש, "נובעת בין השאר מההקצנה הדתית ומההסתה הבלתי פוסקת על רקע דתי. עלילות 'אל-אקצא בסכנה' וההסתה הארסית השיטתית כלפי ישראל בתקשורת, באינטרנט וברשתות החברתיות, עושות את שלהן. ניתן לראות זאת באופן מובהק אצל מחבלים שהצליחו לבצע את זממם או שנעצרו מבעוד מועד". גם גורמים אחרים במערכת הביטחון עימם שוחחנו, טוענים שאירועים חיצוניים המלובים בידי התקשורת והרשתות החברתיות, הם הזרז העיקרי להתפרצותם של פיגועים בהשראת דאעש.
בכדי למנוע את המשך הפיגועים האלה, אומר בן שבת, יש צורך שמנהיגים ובעלי דעה בציבור הערבי בישראל יוקיעו את תופעת דאעש וימנעו את קיומן של לוויות המוניות, שיתפרשו כמתן לגיטימציה למחבלים.
אבל אחרי כל זה, יש גם חדשות טובות. לדברי בן שבת, ולדברי כל יתר המרואיינים בכתבה זו, התפשטותו של ארגון דאעש בישראל מעולם לא הייתה רחבה ועמוקה כמו במדינות אחרות במזרח התיכון, ונותרה תמיד בגדר תופעה שולית יחסית. "אבל", מוסיף בן שבת באותה נשימה, "האפקט השלילי של התופעה הוא מעל ומעבר לממדיה. כאשר הפיגוע מבוצע על ידי אזרח ערבי-ישראלי, ההשפעה התודעתית שלו היא קשה. הוא יוצר תחושת חרדה מפני 'אויב מבית' שבכל רגע ובכל מקום יכול לנצל את נגישותו ואת האמון שניתן בו, כדי לפגוע בנו, בלי שום עכבות וללא כל הבחנה".
גל הטרור הדאעשיסטי האחרון עשה יותר מאשר לטפח את החרדות ולנתץ את תחושת הביטחון. הוא הדגיש את אוזלת ידן של מערכות הביטחון, האכיפה והמשפט בבואן להתמודד עם ההשתרשות של דאעש בקרב אזרחי ישראל הערבים; והוא גם חשף את ערוותו של השב"כ, הארגון שאחראי לסיכול טרור בשטחי המדינה ("במשטרה אף אחד לא ידבר איתך על דאעש, כי זה יותר בפן הביטחוני", אומר השבוע גורם במשטרה. "השב"כ הוא היחיד שמביא את המודיעין ומבצע את החקירות בתחום הזה. אנחנו רק עוזרים לו עם המעצרים").
ואכן, מיד לאחר הפיגוע בחדרה הגיבו כל המערכות, בדגש על השב"כ, בעוצמה. כבר למחרת פשטו כוחות של השב"כ והמשטרה על אום אל-פחם, עצרו חמישה חשודים בפעילות טרור ותפסו כלי נשק וספרים המזוהים עם דאעש. למחרת נעצרו תריסר אנשים נוספים, שנחשדו בקשר לפיגוע בחדרה. שבוע אחר כך, נעצרו עוד שני תומכי דאעש מוואדי ערה, וכעבור שבוע נוסף נעצר צעיר בן 18 מרהט, בחשד שיצר קשר עם פעיל דאעש בסוריה. חמישה ימים אחר כך התייצבו לוחמים של יחידת הגדעונים של המשטרה, יחד עם אנשי שב"כ, בפתח ביתו של תושב סכנין. הם פרצו את הדלת ונכנסו פנימה בלבוש קרבי מלא ובאקדחים שלופים, עצרו את החשוד והחרימו חומרים וחפצים המזוהים עם דאעש. "הבחור מסכנין לא היה פצצה מתקתקת", מודה גורם ביטחוני. "אבל הוא היה כלוא לשעבר, בעל נגישות לאמל"ח, שהתקבל לגביו מידע מודיעיני עדכני שמצביע על כך שהוא מעורב בתכנון של ביצוע אירוע טרור".
ב־2016 היו כלואים 86 אסירי דאעש בישראל. שב"ס חילק אותם לשלוש קבוצות: קבוצת המנהיגים, שמנתה בודדים שנחשבו למסוכנים ביותר, הושמה בהפרדה. האידיאליסטים, הוכנסו יחד עם אסירי חמאס, "כדי שיתישו זה את זה". והקבוצה השלישית, הגדולה, הוכנסה עם אסירי פתח, מתנגדים חריפים לדאעש, במטרה לנסות לנתק אותם מרעיון המדינה האיסלאמית
שורת המעצרים באום אל-פחם, בסכנין, ברהט וביישובים נוספים, היא חלק ממאמץ מרוכז שכלל יותר מ-300 "תחקורים", בלשון השב"כ, שביצע השירות לחשודים בתמיכה בדאעש מאז הפיגוע בחדרה. "במונח 'תחקורים' הכוונה למנעד רחב של פעולות, משיחות אזהרה, דרך עליות על בתים ועד למעצרים וחקירות", אומר גורם ביטחוני. "לפעמים גם אם אתה רק מרים טלפון לבן אדם, ואם יש לו רעיון לעשות מעשה, הוא יתחיל לחשוב פעמיים".
לדברי אותו גורם, הבקיא היטב בפרטים, בשירות איתרו לאחרונה מספר מוקדים של פעילות דאעשיסטית בישראל, ובהם חורה, סכנין, נצרת, יפיע ואזור ואדי ערה. "באזורים האלה יש יותר התכנסויות ודרשות שקשורות בדאעש, שנעשות באופן פומבי יחסית", אומר הגורם. "זה לא הזאב הבודד, אלא יותר קהילתיות סביב הרעיון הדאעשי. אלה קבוצות של פעילים, בדרך כלל כלואים לשעבר, אנשים עם המון נגישות לאמל"ח, שהתפר אצלם בין הפלילי ללאומי לסַלפי מיטשטש".
גל המעצרים הנרחב, שמתבסס בחלקו על מודיעין שהיה בידי שב"כ עוד לפני הפיגוע בחדרה, מעורר תהייה: אם בישראל יש תשתית של תומכי דאעש, מדוע היה צורך לחכות עד עכשיו בכדי לטפל בה?
את התשובה אפשר למצוא, אולי, בקלנסווה. שבועיים לאחר הפיגוע בחדרה הופיעו אנשי השב"כ בפתח ביתו של תושב העיר בשנות ה-30 לחייו, ששמו אסור בפרסום. בחיפוש בבית נמצאו דגלים, טבעות וחומרי תעמולה המזוהים עם דאעש. אלא שבשב"כ ידעו שלמרות זאת, אין להם עילה להכניס את התושב, בעל אזרחות ישראלית, למעצר. "זה בחור שמעולם לא נעצר ולא הורשע בעבירות פליליות או ביטחוניות", אומר גורם בסביבתו. "הוא לא יצר קשר עם איש מדאעש, ואיש לא יצר קשר איתו. הוא לא הכין סרטון שיש בו תכנים אלימים, מסיתים או גזעניים. הוא בסך הכל הכין דרשות דתיות. תחשוב שבגלל הדעות הימניות או השמאלניות שלך, או בגלל הדעות שלך נגד פיטום אווזים, לוקחים אותך מהבית ושמים אותך בכלא".
בשב"כ יודעים שבטענות הללו יש יותר משמץ של אמת. לכן הם פנו לשר הביטחון, בני גנץ, בבקשה שיוציא לחשוד צו מעצר מינהלי, המאפשר להחזיקו במעצר גם ללא ראיות ממשיות לביצוע עבירות פליליות. גנץ חתם על הבקשה, כמו גם על עוד כעשרה צווי מעצר מינהליים נוספים שביקש השב"כ בעקבות הפיגוע בחדרה. "בגלל שהשב"כ לא יודע להביא ראיות לבית משפט בכדי להרשיע אותו במשהו פלילי, אז הוא מתחנן לשר הביטחון שיוציא לו צו מעצר מינהלי", אומר אותו גורם בסביבת העצור מקלנסווה. "אם היית הולך לבני גנץ לפני חודשיים כדי להוציא צו מעצר מינהלי נגד האדם הזה, הוא בחיים לא היה חותם עליו. זה מעצר שווא, כדי להגיד שהשב"כ ושר הביטחון פועלים, אבל זה לא מונע שום פיגוע".
בלשכת שר הביטחון לא הגיבו לטענות, אך גורמי ביטחון מאשרים כי "צריך להודות שיש כעת לגיטימיות מערכתית. אם היינו עושים 300 טיפולים לתומכי דאעש לפני שנה, היו אומרים שהשב"כ השתגע. היו שואלים למה מטרידים אזרחים שומרי חוק או כאלה ששילמו את חובם לחברה, דופקים להם בדלת ושואלים אותם, 'כמה אתם דאעש מאחת עד עשר?' אבל עכשיו יש הירתמות מערכתית של צווים מינהליים. על רקע האקלים הנוכחי, זה משהו שיותר לגיטימי לעשות".
הדברים הללו מקבלים משנה תוקף לאור הנתון הבא: לפני גל הפיגועים האחרון היו כלואים בישראל פחות מעשרה תומכי דאעש, רובם ככולם כאלה שהורשעו בשנים 2014־2017, התקופה שבה דאעש היה בשיא כוחו. גם כעת, בשב"כ מעריכים כי בארץ ישנם רק עשרות בודדות של פעילי דאעש אדוקים ממש, שאינם נמצאים במעצר אך נתונים לרמה מסוימת של ניטור. "עד כמה שזה נשמע אבסורדי, להחזיק ברעיון של דאעש זה לא בלתי חוקי, ולכן לא ניתן לעצור אותם", מסביר גורם ביטחוני. בישראל, כך מעריך השירות, מסתובבים עוד כמה מאות בודדות של אנשים שמזדהים עם דאעש, "אבל זה יכול להיות ברמת הפוסטר בחדר, לא משהו שעומד ברף למעצר", אומר אותו גורם.
ובמילים אחרות, הסניף של דאעש בישראל אמנם עושה הרבה רעש, אבל הוא קטן יחסית. "בסוף הדבר הזה הוא מאוד חריג בנוף הערבי הישראלי", ממשיך הגורם הביטחוני. "על פי נתוני מערכת הביטחון, רק 0.02 אחוזים מערביי ישראל מוכנים לקחת חלק בפעילות טרור, ובתוך זה הנתונים של דאעש עוד יותר קטנים, ברמה של בודדים. הנזק הוא בעיקר תודעתי. מאז שהחלה ההתפשטות של דאעש היה ניטור והיה סיכול מצד השב"כ, פשוט היקף הטרור היה נמוך, במיוחד ביחס לטרור של חמאס, למשל. יש פה גם סיפור של אכיפה והרתעה. מדובר באזרחי ישראל, וקשה לקבוע איפה עובר הגבול. אם אתה רואה סרטונים של דאעש ביוטיוב, זה פלילי? זה חוקי? זה נחשב להשתייכות לארגון טרור?"
7 צפייה בגלריה
נוכח גל הפיגועים האחרון, בני גנץ חתם על צווים מעצר מינהלי
(צילום: אלעד מלכה, דוברות משרד הביטחון)
למרות המספרים הקטנים, במערכת הביטחון מודעים לאפקט הדאעשי. לדברי אותו גורם, לאור האירועים האחרונים מתבצע כעת במערכת הביטחון תהליך שדן באפשרות להחמרת הענישה ולשינויי חקיקה, שיאפשרו התמודדות טובה יותר עם "טרור רעיוני" בסגנון דאעש. "כל המערכת מתכנסת כדי להבין מה אפשר לעשות", הוא אומר.
אנשי השב"כ ומערכת הביטחון אינם היחידים שסבורים שמדינת ישראל חייבת להחליף דיסקט בכל הנוגע להתמודדות עם דאעש. גם בצמרת המדינית מבינים שדרוש שינוי מיידי במדיניות. "הפיגועים של תומכי דאעש בתוך ישראל מחייבים את כוחות הביטחון להסתגלות מהירה לאיום החדש", אמר ראש הממשלה, נפתלי בנט, מיד לאחר הפיגוע בחדרה.
ראש הממשלה כנראה צודק, אך הוא לא מדייק. האיום של דאעש בישראל מחייב הסתגלות, אבל הוא ממש לא חדש.
שורשיו של דאעש נעוצים עוד בשנות ה-90 של המאה הקודמת, בשלוחה העיראקית של אל-קאעידה, אך הוא פרץ לתודעה רק ב-2013, עם הכרזתו של מנהיג הארגון אבו בכר אל-בגדאדי על הקמת "המדינה האיסלאמית בעיראק ובלבנט" (בראשי תיבות בערבית – דאעש). אל־בגדאדי, שניצל את הכאוס ששרר באותן שנים בעיראק ובסוריה, הצליח להשתלט על שטחים נרחבים במדינות הללו, תוך שהוא מכריז על עצמו ח'ליף ושם לו למטרה להקים מדינת הלכה איסלאמית שתתפשט בהדרגה לכל המזרח התיכון, ומשם לכל העולם. ח'ליפות גלובלית. "לאקט הזה הייתה משמעות סמלית חשובה כלפי הרבה מאוד מוסלמים צעירים, שנהרו לאותה 'מדינה איסלאמית'", אומר יורם שוייצר, ראש תוכנית מחקר טרור במכון למחקרי ביטחון לאומי. "ביניהם, היו גם לא מעט ישראלים".
בשנים 2014־2016 עזבו את ישראל עשרות אזרחים ערבים - על פי חלק מההערכות המספר מגיע ליותר ממאה - במטרה להצטרף לכוחות דאעש הלוחמים בסוריה. "אבל למרות זאת, לא רבים בישראל, ואפילו לא פלסטינים, נמשכו לרעיון הכללי של דאעש", אומר שוייצר. "ראשית, כי לצעירים פה יש 'אופציות אחרות', אטרקטיביות ומקומיות, כמו ארגוני הטרור הפלסטיניים. ושנית, כי רוב ערביי ישראל רואים באכזריות של דאעש, בטוטאליות שלו ובדרישה לצייתנות מוחלטת ועיוורת, כפירה באיסלאם. הצעירים בקרב ערביי ישראל, בסך הכל, לא קנו את הרעיון". גם לדברי ח"כ מאזן גנאים מרע"מ, "הרעיון של דאעש כמעט ולא קיים בחברה הערבית, כי יש התנגדות כמעט מקיר לקיר. אבל לצערי, יש אנשים שעשו להם שטיפת מוח".
בשנים 2014־2016 היה השר לשעבר איוב קרא הכתובת של משפחות ערביות ישראליות, שחשדו כי יקיריהן שנעלמו יום אחד – התגייסו לדאעש. "לדאעש היו אנשים שישבו אז בדרך כלל בטורקיה", מספר קרא. "הם יצרו קשר עם ישראלים דרך פייסבוק, והחלו לדבר איתם על איסלאם. ברגע שהם הרגישו שהאדם בצד השני שבוי רוחנית, המגייסים היו מבקשים ממנו להגיע לטורקיה, ואפילו מממנים לו כרטיס טיסה, מתוך כוונה להעביר אותו בהמשך לסוריה. היו בארץ אנשים שפתאום נעלמו מהבית. אנשים עם משפחות, מורים, רופאים, אמהות לילדים. בני המשפחות היו מגיעים אליי, והיו בטוחים שהשב"כ לקח אותם. אחרי בירורים, התברר שהם בטורקיה, או שכבר הצליחו להגיע לתוך סוריה".
לדברי קרא, "רוב מי שהגיעו לסוריה התאכזבו. חלק מהנשים הפכו לשפחות מין. אחרים ניסו לברוח, וכשתפסו אותם כרתו להם איברים ואיימו שאם ינסו לברוח שוב, יקברו אותם חיים. אני טיפלתי בעשרות מקרים כאלה".
אנחנו מדברים על תופעה שרווחה לפני שבע-שמונה שנים. איך אתה מסביר את ההתפרצות המחודשת של דאעש בישראל?
"הפוטנציאל תמיד היה קיים, הנכונות תמיד הייתה קיימת. זה שהיו עשרות, אולי מאות, שהצטרפו לדאעש לאורך השנים, זה אומר שהעניין האיסלאמיסטי מדבר אליהם, ושהוא טבוע ומושרש במידה כלשהי בישראל. זה כמו מחלה, שאם אתה לא מטפל בה, היא מתפתחת".
אחד הגורמים שהקשו על השב"כ לאבחן את ה"מחלה", היה העובדה שלתומכי דאעש בישראל לא היה מכנה משותף. משיחות שניהלנו עם גורמי ביטחון, ועם שורה של סנגורים שייצגו תומכי דאעש בעבר, לא ניתן לצייר גם היום פרופיל של איש דאעש קלאסי. "אם תשאל אותי, הלקוח שלי ברח מהבעיות המשפחתיות שלו, זה הסיפור", אומר אחד הסנגורים. "הוא הסתבך בזמנו עם אשתו, וניסה לברוח מכל העולם. הוא לא עמד בלחץ, ובמקום להתאבד, ניסה לחבור לדאעש. הוא לא היה דתי מובהק, סתם בחור רגיל שקם בבוקר והולך לעבודה".
"הלקוחה שלי הייתה הכבשה השחורה במשפחה", מצטרפת סנגורית, שייצגה אישה שהורשעה במגע עם סוכן של דאעש. "היא רצתה לדבר עם אנשים באינטרנט ולהיות שייכת למקום אחר, ולא משנה מה המחיר". גורם אחר שהיה בקשר עם אותה אישה, מספר ש"אנשים שלא יכולים לצאת החוצה, לא לבילוי ולא למפגש עם חברים כי המשפחות מצירות את צעדיהם, הולכים לאיבוד ברשת. וכשהולכים לאיבוד ברשת - אפשר למצוא את דאעש".
המצוקה האישית של מי שנשבו בקסמי דאעש, הצטרפה במקרים רבים למצוקה רחבה יותר. במחקר שפירסם ד"ר מוחמד אבו-נסרה מהמכללה למינהל בסוף 2016, הוא מגדיר את תומכי דאעש בישראל, "אזרחים שחווים אפליה נגדם כערבים, חשים איום או התנסו באיומים ובהשפלה מצד יהודים, ואינם שבעי רצון מחייהם במדינת ישראל". הפנייה של צעירים לדאעש, אומר אבו-נסרה השבוע, היא עוד סימפטום למדיניות המפלה והחשדנית של המדינה כלפי החברה הערבית. “התופעה הזו נובעת, בין היתר, מתחושת התסכול בשוליים החברתיים-כלכליים בישראל. ככל שמרחיבים את השוליים, דאעש נכנס לוואקום שנוצר”. ואולם, גם לדבריו, "מהמקרים הספורים של תומכי דאעש בחברה הערבית שנחשפו, לא ניתן לצייר פרופיל אחיד".
גם בלי שהתעצב פרופיל אחיד לדאעשיסט הישראלי, מנגנוני הגיוס שהפעיל הארגון – אם בתוך מחילות הארנב של האינטרנט ואם באמצעות קבוצות מחתרתיות שקמו במסגדים ברחוב הערבי – קצרו הצלחה יחסית. דאעש מעולם לא שם לו למטרה להתנחל במדינת ישראל, ומנהיגיו מיעטו להתייחס אליה בהתבטאויות שלהם, אך החל מסוף 2014, כשהמדינה האיסלאמית הלכה והתבססה, החל להגיע לשב"כ עוד ועוד מידע על תומכי דאעש מקומיים.
בשלהי 2014 לכד השב"כ חוליית טרור ביפיע, לאחר שניסתה לרכוש רובי סער ואספה מודיעין על בסיס צה"ל סמוך למגדל-העמק ועל תחנת המשטרה במגדל-העמק. בין היתר תיכננו חברי החוליה להשליך בקבוק תבערה על ניידת משטרה ואף לפגוע בבתי עסק ערביים שמוכרים אלכוהול – הכל בהשראת דאעש. זמן קצר אחר כך נחשפה חוליה אחרת של תומכי דאעש, שהתלכדה סביב עו"ד עדנאן גמיל סעיד עלא-א-דין מנצרת, וגם היא הספיקה לעסוק בהכנת בקבוקי תבערה לפני שנתפסה.
בתקשורת הישראלית נטו להתייחס לחוליות הללו כמעט כאנקדוטה, ספיח מקומי וזניח לסיפור "המדינה האיסלאמית", שהסעיר אז את העולם. אבל בשב"כ המשיכו לעבוד. על פי נתוני השירות, בשנת 2015 נעצרו ונחקרו 41 חשודים בתמיכה בדאעש, ונגד מחציתם הוגשו כתבי אישום.
באותה שנה גם הצליחו 32 אזרחים ערבים להצטרף לדאעש, שבעה מהם נהרגו במהלך הקרבות. אבל סביר להניח שאותם אזרחים ספורים שהצליחו לצאת מישראל לסוריה, הטרידו את השב"כ פחות מאשר אלו שבחרו להישאר בישראל, ותיכננו לבצע פיגועים כאן. חלקם גם הצליחו.
בצהרי יום שישי, 1 בינואר 2016, הגיע נשאת מלחם, ערבי-ישראלי מוואדי ערה, לפאב הסמטה בתל-אביב, פתח באש ורצח שניים. בהמשך רצח מלחם גם נהג מונית שהסיעו מחוץ לתל־אביב. מלחם אמנם היה זאב בודד, מעין תימהוני שהקשר בינו לבין דאעש לא היה מוצק, אך חצי שנה אחר כך התרחש פיגוע נוסף בתל-אביב, והפעם הקשר לדאעש לא הוטל בספק: שני מחבלים פלסטינים תושבי הכפר יטא, פתחו באש במתחם הבילויים שרונה בתל-אביב, רצחו ארבעה ישראלים ופצעו מעל 20 נוספים. הפעם היה ברור כי השניים פעלו בהשראת דאעש ואף הצטלמו עם דגלי הארגון בימים שלפני הפיגוע.
הזליגה של פעילות דאעש מהרשתות החברתיות והמסגדים אל מתחמי הבילוי של תל-אביב, גרמה לשב"כ להעלות הילוך. הפיגועים בהשראת דאעש אכן נבלמו, אבל התמיכה בדאעש היא כמו גחלים לוחשות: אחת לכמה זמן, ניצתת בהן אש. השב"כ מנסה לשפוך עליהן מים, אבל לעולם הן לא כבות לחלוטין.
עוד לפני ההתלקחות הבאה של מדורת הטרור מבית מדרשו של דאעש, נעשה גם בשירות בתי הסוהר ניסיון מעניין לחנוק את ה"גחלים". בשנים 2014־2016, לאור ריבוי המעצרים וההרשעות של תומכי דאעש בישראל, החלו לראשונה לאכלס את בתי הכלא בכמה עשרות אסירי דאעש. "בשיא, סוף שנת 2016, היו 86 פעילי דאעש במאסר", משחזר ראש חטיבת המודיעין בשב"ס באותם ימים, תת-גונדר (בדימוס) יובל ביטון.
בהתחלה, הוכנסו אסירי דאעש אזרחי ישראל לאגפים של אסירים ביטחוניים ישראלים. "ואז התחלנו לזהות דינמיקה שבה הקבוצות של האסירים הסלפים מנסים להתגבש ולייצר מוקדי כוח באגף, לחיות בתאים משלהם ואפילו לגייס לשורותיהם אסירים שלא מזוהים עם ארגונים מסוימים. זה הגיע לכדי התנגשויות אלימות, כאשר האסירים הביטחוניים מבינים שאנשי דאעש מהווים עליהם איום", אומר ביטון. "צריך גם לזכור שהסלפים רואים בכולם כופרים. הם לא היו מוכנים לחיות גם בתאים של אנשי חמאס והג'יהאד האיסלאמי, והרצון שלהם להפיץ את התורה שלהם עורר זעם בקרב האסירים האחרים".
מה עשיתם?
"אנחנו ראינו באירוע הזה סכנה, כי זיהינו שיש פה קבוצה מאוד קיצונית שלא מוכנה להישמע לכללים שאנחנו מכתיבים בכלא. אז חילקנו אותם לשלוש קבוצות עיקריות. את הגרעין הקשה של הפעילים בעלי הכריזמה, בסך הכל שלושה־ארבעה אסירים, שמנו בהפרדה. ניתקנו אותם לחלוטין מכלואים אחרים. את הקבוצה השנייה, שהיא מאוד אידיאולוגית אבל לא בעלת תכונות מנהיגות, שמנו באגפי חמאס. למה? משום שהם דתיים אדוקים, שאין סיכוי לנתק אותם מהזיקה לדאעש, ולכן שמנו אותם באגף שהוא גם כן דתי, כדי שייאבקו ויתישו זה את זה. במקום שיתעסקו איתנו, שיתעסקו בעצמם. שמנו אסיר אחד מדאעש בכל אגף, כדי שלא תהיה לו יכולת לעשות משהו, הוא מנוטרל".
הקבוצה השלישית, שהיוותה את רוב האסירים של דאעש וכללה בעיקר כאלו שנסחפו אחרי מכונת התעמולה המשומנת של הארגון ברשתות החברתיות, הוכנסה לאגפים של אסירים פלסטינים מפתח. "שמנו אותם באגף חילוני שלא פועל לגייס אנשים בתוך הכלא, להבדיל מחמאס", מסביר ביטון. "עקבנו אחריהם, ובאמת ראינו שמרביתם התנתקו מהזיקה לדאעש. אם לא היינו עושים את ההפרדות האלה, הייתה נוצרת חממה בכלא. אותם 86 היו יוצאים הרבה יותר מוסתים. היינו מייצרים תאי טרור בתוך הכלא".
שיטת ההפרד ומשול שהגה השב"ס הוכיחה את עצמה, אך הייתה לה נקודת תורפה. "בכלא הרבה יותר קל לעקוב מודיעינית אחרי אנשים", מסביר ביטון. "אנחנו יודעים בכל רגע מה הם עושים, ואנחנו גם יודעים להפעיל עליהם אמצעים ואת האסירים האחרים, שינתקו אותם מהזיקה לדאעש. אבל ברגע שהם משתחררים ואנחנו מעבירים את המקל לשב"כ, זה כבר סיפור אחר. בחוץ, הרבה יותר קשה לנטר מישהו מודיעינית. ובעיקר, אתה לא יכול לזהות את אותו רגע שבו הבן אדם מחליט לקחת סכין וללכת לדקור אזרחים".
וזה בדיוק מה שקרה ב־22 במרץ עם מוחמד אבו־אלקיעאן, המפגע מבאר־שבע, האיש שהצית את גל הטרור האחרון. הגחלת הלוחשת שהבעירה את הלהבה.
בעוד המדינה האיסלאמית הולכת ומתבססת בסוריה, היה מוחמד אבו-אלקיעאן מורה בבית ספר יסודי בחורה. מעת לעת, היה מגיע למסגד ח'מזה ביישוב, שם נשא דרשות בימי שישי. החל מסוף 2013 השתתף אבו-אלקיעאן באסיפות של תומכי דאעש, שנערכו ליד המסגד. בקיץ 2014 כבר שימש כ"מורה רוחני" של חוליה מחתרתית, שערכה במסגד ובבית הספר בחורה מפגשים חשאיים קבועים, במהלכם צפו חבריה בסרטונים של דאעש ותיכננו להצטרף לאנשי הארגון בסוריה. חברי החוליה אף הוציאו דרכונים במשרד הפנים בבאר־שבע, במטרה לצאת מישראל לכיוון סעודיה באמתלה של ביקור דתי, ולהסתנן משם לסוריה. המזימה סוכלה בשל מעצרם של ששת חברי החוליה בידי שב"כ.
7 צפייה בגלריה
אבו-אלקיעאן, המחבל שביצע את הפיגוע בבאר שבע. ''אף אחד לא ידע להגיד שהדבר הזה עומד לקרות''
(צילום: חיים הורנשטיין)
אבו־אלקיעאן הועמד לדין, הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לפעילות בארגון טרור, ונידון לארבע שנות מאסר. כיום העונש הזה נראה קל, אך באותם ימים היה מדובר בהחלטה תקדימית של בית המשפט. "מדובר בגזר דין מין המחמירים בגין עבירות שלא כללו מעשים, אלא דיבורים ומחשבות", טענה דוברות הרשות השופטת, בהודעה שהוציאה לאחר שהתגלה כי אבו־אלקיעאן הוא המפגע מבאר־שבע.
בכלא זוהה אבו־אלקיעאן כבעל אידיאולוגיה סלפית עמוקה. לכן הוא שולב באגף של אנשי חמאס בכלא הדרים, כחלק מאותה שיטת "הפרד ומשול" של שב"ס. אבל אחרי שריצה את עונשו, לא היה דבר שימנע את שחרורו ב-2019. שלוש שנים אחר כך, ביצע אבו-אלקיעאן את הפיגוע בבאר-שבע. הפעם השב"כ לא הצליח למנוע זאת ממנו. "גם אחרי כל החקירות, המעצרים שנערכו בעקבות הפיגוע, תשאולים של בני המשפחה וכו' – אף אחד לא ידע להגיד מבעוד מועד שהדבר הזה עומד לקרות", מוסר גורם הבקיא בפרטי הפעולות שביצע שב"כ בעקבות הפיגוע בבאר־שבע. "חקירת הפיגוע לא זיהתה אינדיקציות שהיו יכולות להעיד על כוונה ממשית לבצע פיגוע".
הפיגוע בבאר־שבע הגיע בהפתעה לא רק בגלל מחסור במודיעין, אלא בשל התחושה הכללית שדאעש הפך לנחלת העבר, להיסטוריה. מאז תבוסת המדינה האיסלאמית בסוריה ולאחר חיסול אבו בכר אל-בגדאדי ב-2019 בידי האמריקאים, היה נדמה שהקיץ הקץ על הארגון שהקים. אלא שדאעש שרד כרעיון. וברעיון, הרבה יותר קשה להילחם.
"דעאש לא התמוסס", אומר יורם שוייצר מהמכון למחקרי ביטחון לאומי. "'המדינה האיסלאמית' כישות בעלת טריטוריה הובסה צבאית, אבל דאעש חי וקיים. בכל שנה יש מאות פיגועי טרור שמיוחסים לדאעש באפריקה, באפגניסטן, בדרום־מזרח אסיה, וכמובן באזור שלנו".
למעשה, העובדה שלדאעש כבר אין טריטוריה, דווקא מעודדת את תומכי הארגון לפעול במדינות המוצא שלהם. "המדינה האיסלאמית, כבר כשהייתה בשלב שהיא התקשתה לקלוט אנשים, דרשה מהם לבצע טרור מטעם עצמם", אומר שוייצר. "הדובר של הארגון ממש נשא נאום כזה ב־2016. הם הפסיקו את ה'עלייה לרגל' לסוריה ואמרו, 'תעשו טרור במדינות שלכם'. מאז ועד היום, דאעש לא הפך את המאבק בישראל או בתוך ישראל לדגל מרכזי שלו. צריכות להיות נסיבות חריגות כדי שזה יקרה, כמו ניסיון לפוצץ את מסגד אל-אקצא. עד אז, נמשיך לראות את דאעש בישראל בקנה מידה קטן יחסית. כדי למנוע פיגועים נוספים, צריך לאתר את הקינים של תומכי דאעש ולמגר אותם".
"הנזק של דאעש בישראל הוא בעיקר תודעתי", אומר גורם ביטחוני. "אנשים מפחדים, ובצדק, אבל אפשר לנצח את זה. כמו שזה נגדע ב-2016, זה ייגדע גם עכשיו".
איך לנצח? למאיר בן שבת יש גם כמה הצעות אופרטיביות, חריפות במיוחד, שהוא חושב שצריך ליישם גם לגבי מחבלים אזרחי ישראל. "השילוב בין קלות ביצוע הפיגועים, חומרת הנזק שלהם ונכונות המחבל למות כדי להרוג, מחייב לנקוט צעדים שירתיעו מחבלים פוטנציאליים", הוא אומר. "אחד מהם הוא הריסת בתי המחבלים ובמקרים כאלה זהו צעד נדרש, כורח בל יגונה, כדי להרתיע. בנוסף לכך צריך להחרים את נכסי המחבלים ולשלול מהמשפחות שלהם כל הטבה סוציאלית, כדי להחדיר גם את זאת לשיקוליו של מי שחושב לבצע פיגוע".
האם זה מה שיעצור את תומך דאעש הבא מלצאת לפיגוע? אולי. אבל הגחלים, כולם מסכימים, ימשיכו ללחוש.
