לוחמי יחידת יהל"ם נלחמו ברחבי עוטף עזה ב-7 באוקטובר. הם פינו, חילצו והצילו מאות ישראלים - בהם אזרחים שיצאו לקמפינג במועצה האזורית אשכול.
באותה השבת בילתה אושרה פרידמן מתל אביב עם חבריה בקמפינג בחוות "אל היען" באשכול. בשבת בבוקר הם התעוררו לקולות ירי רקטות וצרורות כדורים, והבינו שהם תחת מתקפה. מסביבם היו עשרות מחבלים, אך אלה לא הבחינו באושרה וחבריה, שהתחבאו במיגונית סמוכה.
אושרה פרידמן וחבריה חולצו על ידי יחידת יהל"ם
(צילום: אושרה פרידמן)
אושרה הצליחה להגיע לרס"ן א' מיחידת הקומנדו המיוחדת יהל"ם. א', שמתגורר בדרום ובכלל עזב את היחידה לטובת לימודים, שמע את הירי והבין שהמצב חמור. "אני יודע איך זה מרגיש כשחיל האוויר תוקף בעזה, הקרוואן רועד וההדף מגיע עד אלינו. אמרתי שזה לא רגיל. התקשרתי למישהו מהיחידה והבנתי שאני פשוט צריך לנסוע לשם", הוא מספר. "כשהגעתי ליחידה היה כאוס רציני, לא רק אצלנו, אלא בכל הצבא. אמרתי לקצין האג"ם שאני נוסע לעוטף, אאסוף כמה לוחמים מהיחידה, אקח ציוד ואעזור איפה שצריך". בשיירה שלו היו ארבעה רכבים ופרמדיק.
"יצאנו דרומה, ושניה לפני שיצאנו קצין האג"ם נתן לי את המספר של אושרה", אומר א' על השיחה עם מי שהייתה עם חבריה בחווה באשכול. "התקשרתי אליה ואמרתי: 'תקשיבי זה א' מיהל"ם, אמרו לי שאתם צריכים חילוץ, אנחנו בדרך אליכם'. היא נשמעה מפוחדת. היא צילמה את המחבלים, ובנס הם לא מצאו אותם. הם התחבאו, ובאזור הייתה לחימה של צה"ל. היה ירי, הם שמעו הכל. זה היה בשבילם כמו נצח עד שהגענו אליהם. היו אנשים שהתעלפו מהפחד כמה פעמים".
א' החליט שהוא ואנשיו יגיעו לצומת גילת לתדלק את הרכבים, ומשם הם ימשיכו לחווה. "כשהגעתי לשם נפל לי האסימון: תחנת הדלק הייתה שבורה. נפלה שם רקטה ואי אפשר היה לתדלק. דיברתי עם השוטרים וגם הם היו בהלם, ואמרו לי בהצלחה. התחושה הייתה שלא בטוח שנחזור. היינו עם הרכבים הפרטיים כי זה מה שהיה, וראינו טנקים נוסעים על הכבישים לכיוון שדרות".
א' בחר שלא לספר לאושרה שפרצה מלחמה, "שלא תילחץ עוד יותר". הוא ושאר הלוחמים התחילו לנסוע על כביש 241 לכיוון אופקים, כביש שבו נרצחו ישראלים רבים במארבים של החמאס. "ראינו את המצב בעיניים. ניידות הפוכות, טנדרים של חמאס הפוכים, אופנועים וגופות. למזלנו לא הייתה לנו היתקלות, אבל הייתה לחימה. החלטנו לנסוע דרך השטח כדי שלא יעשו עלינו מארב. כאשר הגענו לחווה שבה היו האזרחים הבחנו במסוקים שיורים. חיילים שפגשנו באזור אמרו לנו שנהיה זהירים".
כשהלוחמים נכנסו לחווה הם חיפשו את האזרחים הלכודים, ובדרך הבחינו ברכבי ביטחון שנורו. "חסמנו את הכניסה, שלא יגיע אליהם טנדר או אופנוע של מחבלים. אמרתי לאושרה בדיוק עם איזה רכב נגיע, כי היה לנו טנדר לבן. אמרתי לה שאם היא לא מזהה את הרכב שלא תצא, ושימשיכו להתחבא".
פרידמן וחבריה הגיעו לעוטף כדי לחגוג יום הולדת. "בבוקר התעוררנו לקול היירוטים. העברנו את השעות הראשונות במיגונית, בלי ידיעה ברורה מה קורה שם, אבל כל הזמן שמענו ירי בלתי פוסק של מקלעים. הכל מהכל", אומרת אושרה. "הבנו שאנחנו מוקפים ונמצאים בבעיה. התקשרנו להורים שלנו לעדכן אותם, ובסביבות שתיים הצלחנו להגיע ליחידת יהל"ם דרך 'אחים לנשק'. דיברתי עם א', שאפילו לא ידעתי איך קוראים לו בהתחלה. הוא אמר לי 'אנחנו בדרך אליכם - שלחי לי מיקום'. שלחתי בחשש די גדול".
"רק אחרי שבוע הבנו שיצאנו מזה בנס"
בשעות שבהן הסתתרה עם חבריה במיגונית המשיכה פרידמן לשמור על קשר עם א'. "הוא אמר לי באיכפתיות אינסופית שהם בדרך ומתעכבים, 'תמתינו ונחלץ אתכם'. התעדכנו על המסיבה ברעים. שמענו אותה לפנות בוקר עד אלינו והבנו שהמחבלים ממש קרובים. אבל לא ידענו באמת מה קורה סביבנו. בחמש בערב א' אמר 'תיכנסו לרכבים, אנחנו בשער ומביאים אתכם'. שלושים לוחמים חילצו אותנו, והם ליוו אותנו עד מושב פטיש. בדרך ראינו רכבים בצידי הדרך. הבנו שלא היינו יכולים לצאת מהאירוע הזה לבד. רק שבוע אחר כך התחלנו לעכל את מה שקרה ושיצאנו מזה בנס".
רס"ן א' ואנשיו הורו לאזרחים להסתדר בשורה עם הרכבים שלהם. "הם ראו את הרכבים של המחבלים באזור והם פשוט לא מצאו אותם. הם היו מפוחדים מאוד, בטראומה. הלוחמים שלי חסמו את הצירים, כדי שהחבר'ה שלי ימשיכו להגן עליהם במקרה והמחבלים יזהו אותנו. מסביב היה הרבה ירי. כל רכב עצר לשנייה ואמר לנו תודה. אני רק רציתי שייסעו משם כמה שיותר מהר. הם ראו את הגופות על הכביש, ואני חששתי משיירת הרכבים. אמרתי לעצמי שזה הזמן לירות עלינו RPG".
פרידמן וחבריה שרדו, ורס"ן א' ואנשיו המשיכו לאופקים ומשם לאוגדת עזה. "התחלנו לנקות את הש"ג כי היה שם אמל"ח שהיה צריך לנטרל. שם הייתה לנו היתקלות עם מחבלים שהיו בדרך לאוגדה, במטע זיתים. הכוונו כוח של חיל האוויר שירה עליהם. היינו באוגדה עד הבוקר ומשם נסענו לכפר עזה, שם כבר היו הרבה כוחות והמון משפחות". א' ואנשיו לקחו חלק בפינוי התושבים צפונה. "בצומת אשקלון היו מחבלים, שישר עצרו. הם הרימו ידיים כי לא נשארה להם תחמושת. אזקנו אותם והמשטרה לקחה אותם. עשינו עוד ועוד נגלות. חלק מהאזרחים היו מבוהלים וחלק אמרו תודה".
"היחידה שלנו מחכה לעשות מה שיגידו לה. המורל של כולם גבוה. אנחנו ננצח", סיכם א' מיחידת יהל"ם.
