בית המשפט לענייני משפחה, הגוף שאמור לייצג את טובת הילד ולהגן עליו מפני עוולות, הוכיח הבוקר עד כמה הוא רחוק מהבנת המציאות הרגשית והפסיכולוגית של ילדים. בהחלטה שקשה להגדירה אלא כלא אנושית, הוחלט לנתק את סופיה, ילדה בת שנתיים, ממשפחתה, מהוריה שטיפחו, גידלו ואהבו אותה מהרגע הראשון ולהעבירה להוריה הביולוגיים, שמלבד תרומת הזרע והביצית, אין להם חלק בעולמה.
הקשר בין ילד להורה הוא הרבה מעבר לביולוגיה. תינוק אינו מכיר דנ”א, ואינו מודע להסכמים משפטיים. ברגע שהוא מגיח לעולם עיניו מחפשות את הפנים המוכרות של האם שסחבה אותו ברחמה, אוזניו שומעות את הקול שליווה אותו ברחם, וגופו נרגע ממגע שמוכר לו עוד לפני שנולד. סופיה לא יוצאת דופן. היא קשורה לאמה המגדלת בקשר עמוק, שמתחיל ברחם ונבנה יום אחר יום. מדובר בזכות בסיסית של כל ילד – לגדול לצד ההורים שמעניקים לו יציבות רגשית, אהבה ודאגה יומיומית.
אני פונה גם להורים הביולוגיים. אתם אולי ניצחתם בקרב המשפטי, אבל איזו מלחמה אתם מנהלים? הילדה הזו, שעדיין תלויה רגשית בהוריה המגדלים, תישאר קשורה אליהם בלב ובנפש גם אם תניחו את ידכם עליה
האם השופטים בבית המשפט מבינים את עוצמת הקשר הזה? האם הם מבינים שילדה בת שנתיים, שמרגישה בטוחה רק בזרועות האם שהניקה אותה, תלויה לא רק במזון הפיזי אלא גם במזון הרגשי הזה? ארגון הבריאות העולמי ממליץ להניק לפחות עד גיל שנתיים, בדיוק בשל התועלת הרגשית, הפסיכולוגית והפיזית שטמונה בכך. איך אפשר להצדיק את העקירה הזו? את התלישה של סופיה מהאדם שהיא מזהה כעוגן היחיד שלה בעולם?
לכאורה, מערכת המשפט פועלת מתוך שאיפה להגן על "טובת הילד". אבל מה בין טובת הילד לבין העברת ילדה רכה בשנים לזרועותיהם של אנשים זרים לה? סופיה לא מכירה את הוריה הביולוגיים, ומבחינתה הם זרים לחלוטין. במקום להגן עליה, מערכת המשפט בחרה להקריב אותה על מזבח הביולוגיה הקרה והפורמליסטיקה המשפטית.
ומה לגבי ההורים המגדלים? אלה שעמלו, טיפחו, אהבו ודאגו? האם אפשר בכלל לשער את גודל הכאב של אמא שסחבה את סופיה ברחמה, שהאכילה אותה מליבה, שלא נרדמה לילות שלמים כדי להרגיע את בכייה? מה מרגיש אב שראה את צעדיה הראשונים, שחיבק אותה כשהייתה חולה, שסיפר לה סיפורים לפני השינה? בית המשפט גזר עליהם ייסורי נפש שאי-אפשר לתאר.
נינה פוקס אני פונה גם להורים הביולוגיים. אתם אולי ניצחתם בקרב המשפטי, אבל איזו מלחמה אתם מנהלים? הילדה הזו, שעדיין תלויה רגשית בהוריה המגדלים, תישאר קשורה אליהם בלב ובנפש גם אם תניחו את ידכם עליה. איזו “הורות” אתם מנסים לכונן? במקום לשים את טובת סופיה מעל הכל, אתם מתעקשים על הגשמת זכויותיכם הביולוגיות במחיר בלתי נסבל עבור הילדה.
ההחלטה הזו היא לא רק טעות משפטית – היא בגידה בילדים ובמשמעות העמוקה של המונח “טובת הילד”. מערכת משפט שאינה מסוגלת להבין את הצרכים הרגשיים, הפסיכולוגיים והאנושיים של ילדים, אינה ראויה להכריע בגורלם. החלטת בית המשפט לא רק מנתקת את סופיה ממשפחתה אלא גם מצביעה על כשל עמוק ועמוק בתפיסת הילדות של המערכת כולה.
