הרפורמה המשפטית הוצגה ב-4 בינואר וחלק ממנה עבר בקריאה ראשונה כעבור 48 ימים. לאורך השבועות הללו ציפיתי שלפחות אדם אחד מצמרת מערכת המשפט ירים את ידו וישאל: איפה טעינו? אני אפילו לא מדבר על טעות עובדתית, אלא רק על האופן שהביא לכך שישראלים רבים כל כך שותפים לסנטימנט השלילי כלפי המערכת. הרי אם בג"ץ תמיד פעל במקצועיות, והוציא תחת גלימתו רק פסקי דין נכונים, כיצד נוצר רושם כזה אצל ציבור כה גדול?
אחד התפקידים העיקריים של בג"ץ הוא הגנה על מיעוטים. בישראל ישנם שלושה מיעוטים עיקריים גדולים: חרדים, דתיים-לאומיים וערבים, המהווים יחד כמעט חצי מאוכלוסיית המדינה. אם הרפורמה הייתה תלויה רק בחרדים ובדתיים הלאומיים, הרפורמה מן הסתם הייתה עוברת בגרסה קיצונית יותר ממצבה הנוכחי. בנוסף, רוב האזרחים הערבים כלל לא רואים עצמם שותפים למחאה. הם ממילא לא בונים על בג"ץ ולא סומכים עליו שיגן עליהם. במילים אחרות, דווקא המיעוטים מנוכרים לבג"ץ. איך זה הגיוני? ואיך אף אחד במערכת המשפט לא שואל עצמו "למה"?
אדגים זאת באמצעות פרשה שכל כולה הייתה כוונות טובות, ואפילו התחילה מצוין, אבל מהר מאוד הבהירה שקל לשמור על זכויות מיעוט כשהמיעוט חושב כמוך. כשהוא חושב אחרת, שם מתחילה הבעיה. מעשה שהיה כך היה: ב-2009 ניתן פסק דין מוצדק ביותר (בג"ץ 1067/08 הידוע בשם "בג"ץ עמנואל") שדן באפליית תלמידות ספרדיות בבית ספר חרדי. השופטים קבעו בצדק שמדובר באפליה אסורה ופסק נגד הגופים הציבוריים המעורבים: משרד החינוך, המועצה המקומית ומפעיל בית הספר. ואז התעוררה בעיה: ההורים, שלא אהבו את פסק הדין, החליטו לשלוח את בנותיהם לבית ספר אחר. לאחר כמה אזהרות הורה בג"ץ על שליחת ההורים למאסר בגין ביזיון פסק הדין.
ייאמר מיד: התנהגות כזו אינה מצופה מאף הורה. העניין הוא שהנושא הזה נכלל בזכות היסוד הבסיסית ביותר – זכותו של אדם לנהל את חייו לפי ראות עיניו. אי אפשר להכריח אדם לקנות מחנות מסוימת, לאכול במסעדה מסוימת או ללבוש חולצה של מותג מסוים. באותה מידה אי אפשר להכריח הורה לשלוח את ילדיו לבית ספר שנוגד את השקפתו, גם אם מדובר בבית ספר התואם לכאורה את השקפתו של אדם "נאור ונורמטיבי".
בעיה נוספת שהתעוררה משליחת ההורים למאסר נוגעת לעובדה שבג"ץ דן בעתירות נגד גופי ממסד ולא נגד אנשים פרטיים. לכן, לפחות לכאורה, בית המשפט חרג כאן מסמכותו. הפרשה הזו הדהדה זמן רב בציבור החרדי, וודאי שלא הוסיפה אהדה לבג"ץ או אמון בו.
עו"ד אליהו ריכטרבימים האחרונים קשה להחמיץ מתאם בין בית המשפט לבין מנהיגי האופוזיציה כיום בכנסת. ברוב מוחלט של התיקים שבהם אני מייצג בבתי משפט אני יודע כבר בשלב מוקדם לאן נושבת הרוח ולטובת מי יינתן פסק הדין. במקרים שבהם הקייס שלי חלש יותר, אני מנסה להשיג פשרה במטרה לקבל מה שאפשר ולצמצם למינימום את הנזק ללקוח. הדבר האחרון שאעשה הוא להציב תנאים מוקדמים, כי חוץ מנזק ללקוח – לא אשיג דבר.
בהתאם, אף שברור שהקואליציה תעביר בסוף את הרפורמה בגרסה כזאת או אחרת, האופוזיציה מציבה תנאים כבר 48 יום. במקום לשאול "איפה טעינו", או לפחות לנסות לצמצם את הנזק לציבור שהצביע להם, מתעקשים ראשיה להתעקש. אבל שינוי במערכת המשפט הוא עובדה מוגמרת. שיתכבדו ויתחילו לדבר בלי תנאים מוקדמים. הגיע הזמן שיבינו שעליהם לקחת מה שאפשר.
- אליהו ריכטר הוא עו"ד העוסק בדיני משפחה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
