כשסיים את תפקידו בבית הלבן אמר נשיא ארה"ב הארי טרומן: "אני מקווה שבעתיד תיבדק תרומתן של נשות הנשיאים לעבודת בעליהן, כדי להעריך את המשא שמוטל על כתפיהן וסיוען לעבודת הנשיא". חוקרי התקשורת האמריקנים שהביאו את הציטוט הזה הזכירו שלמרות התרומה של בס טרומן, זה לא סייע לבעלה בפריימריז לקראת בחירות 1952, שבהן הובס בידי אסטס קפובר והחליט לפרוש מן המרוץ.
מדוע בכל זאת הציבור מתעניין בנשות הנשיאים? ההיסטוריונית הנשיאותית ברברה פרי כתבה ש"אמריקנים רואים בנשיאים דמויות אב ובני משפחה. זה הופך את הגברות הראשונות לדמויות אימהיות וסוג של האימהות של ארצנו. אם הן צעירות יותר, כמו ג'קלין קנדי שהייתה רק בת 31 כשהפכה לגברת הראשונה... אז הם רואים בה אחות גדולה או דודה זוהרת".
גם כשלגברת הראשונה התפתח דימוי שלילי זה לא פגע בסיכויי הבחירה של בעלה. הילרי קלינטון מונתה על ידי בעלה ביל להוביל את כוח המשימה שלו לרפורמה לאומית בתחום הבריאות, כאשר החל את כהונתו כנשיא ב-1993. התגובה הציבורית הייתה עוינת והיא שללה את הרעיון שאשת הנשיא צריכה לעסוק בנושא ממלכתי. תוכנית הרפורמה הוקפאה ואף לא הובאה להצבעה בקונגרס. למרות זאת, ביל קלינטון נבחר לכהונה שנייה כנשיא.
דוד בן גוריון כתב לרחל ינאית, אשתו של הנשיא יצחק בן צבי, שנאמה לצד בעלה בטקס בעיריית ירושלים: "אין את שותפה לנשיאות, העם בוחר רק בנשיא אחד"
ג'יימס רוזבוש, ראש הסגל לשעבר של ננסי רייגן, אשת הנשיא רונלד רייגן, חיבר את הספר "גבירות ראשונות", וכתב בו: "ההיסטוריה הוכיחה שלציבור נוח יותר עם גברת ראשונה שתופסת מקום ברקע. סקרים הראו לאורך השנים שאפילו נשות המועמדים הפופולריות ביותר (כמו ברברה בוש) לא תרמו למוניטין של בעליהן. גם נשים לא-פופולריות בדרך כלל (כמו ננסי רייגן) – לא הזיקו במיוחד".
גם בישראל ישנה הסתייגות מהצבת נשות מנהיגים בקדמת הבמה הציבורית. חוקר התקשורת רפי מן מצא התכתבות מ-1952 בין ראש הממשלה דוד בן גוריון לבין רחל ינאית, אשתו של הנשיא יצחק בן צבי, שנאמה לצד בעלה בטקס בעיריית ירושלים. בן גוריון כתב: "אין את שותפה לנשיאות, העם בוחר רק בנשיא אחד, ולא עלייך לבטא הסמל הזה". אחר כך הביא דוגמה מביתו שלו: "פולה אינה שותפה לשליחות הזאת. היא לא מתערבת בדברים האלה... כי יש רק ראש ממשלה, ותפקיד זה אינו משפחתי".
ביל בר על תפקיד הגברת הראשונה:
אכן, מרבית העיסוק בנשות מנהיגים בישראל לא היה במעשיהן הפומביים, אלא בהשפעתן על בעליהן. הסוציולוג ד"ר אילן בן עמי כתב ספר על נשות ראשי ממשלה בישראל בשם: "האישה שאיתו". אחת הדוגמאות שהביא היא זו של מרים אשכול, רעייתו של לוי אשכול. היא הייתה בת 34 כאשר נישאה למנהיג בן ה-68 והשמועות שנפוצו דיברו על כך שמרים שולטת על מעשי בעלה. הוא הכחישה את הטענות האלו לאחר מותו וציטטה אמירה שלו: "טול עצה מאשתך, ועשה את היפוכה".
המקרה של שרה נתניהו העלה מדרגה את הדיון בשאלת השפעת אשת ראש הממשלה על המוניטין של בעלה. הפרסומים על שרה החלו כבר בתקופת כהונתו הראשונה בשנות ה-90 ונמשכים עד היום - מבזבוז כספי מדינה, דרך התעמרות בעוזרות בית שקיבלו אישור של בתי משפט ועד מעורבות במינויים והחלטות של בנימין נתניהו. הטענות כלפי בעלה, כפי שעולות מהעדויות בתיקי האלפים, הן שהוא היה מודע למעשים האלה ואף שותף לחלקם.
בסקר של "גלובס" מינואר 2017 נמצא ש-51% מן הנשאלים הסכימו שהתקשורת רודפת את נתניהו מסיבות לא ענייניות. 49% לא הסכימו. גם הפרסומים על שרה נתניהו יכולים להיכלל בקטגוריה זו: העובדה שהוא נבחר ארבע פעמים לתפקיד ראש הממשלה מלמדת שלא הייתה להם השפעה מכריעה על מעמדו הפוליטי.
ד"ר ברוך לשםהאם ההתעלמות של גילת בנט מ"המלצות" בעלה שלא לנסוע לחו"ל יכולות לגרוע ממעמדו כראש הממשלה? הרושם הראשוני הוא שיש פה פגיעה ממשית מאחר שהיא הולמת בבטן הרכה של התדמית של נפתלי בנט. הליכוד תוקף אותו כי אינו ראש ממשלה לגיטימי, הן בשל מספר המנדטים הזעום שקיבל והן בשל חולשתו בתוך הקואליציה, וההתנהלות של רעייתו מאוששת לכאורה את הטענה הזו, ולו באופן סמלי.
בפועל, בנט לא צריך להתרגש יותר מדי מן האירוע הזה. גם מפני שכאמור נראה ש"השפעת הרעייה" אינה דרמטית, ובעיקר משום שממילא לא נותרו בקופה הפוליטית מנדטים מיותרים שהוא יכול להגיע אליהם.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
