לפני כחודש נסגר מוזיאון ה"מומה" בניו יורק לערב אחד כדי לארח גאלה אקסקלוסיבית של הקונגרס היהודי העולמי. היו שם כל המי והמי של הקהילה היהודית בעיר: מרון וג'ו-קרול לאודר, דרך הפילנתרופית שילה ספרא, המשך בבני משפחת רוטשילד ועד השגריר באו"ם גלעד ארדן והקונסול בניו יורק אסף זמיר. בין כל האושיות והמיליארדרים הסתובבה לה בחורה צעירה למדי עם בלונד נוצץ ומראה כללי מושלם מדי של מגישה ב"פוקס ניוז". היא כביכול לא נראתה קשורה למקום, אבל התמנגלה בנונשלנטיות עם הרוטשילדים, קשקשה עם הלאודרים, הסתחבקה עם כל אנשי השגריר והתלוצצה עם ספרא כאילו הייתה חברתה הטובה מהתיכון.
המוח הישראלי הציני ישר מתחיל לחפש הסברים לוגיים: מי זאת ואיך היא הגיעה למעמד הזה? האם היא ילדת עשירים או בתה של אשת חברה עם קשרים בהוליווד? "רד מזה, לא תמצא פה קאץ'", אמר לי מישהו. "אמילי אוסטין היא תופעת טבע. היא בנתה את עצמה לגמרי לבד, בלי עזרה, בלי קשרים. איכשהו היא מצליחה לסובב סביב האצבע הקטנה שלה את כל ראשי הקהילה והאנשים הכי חזקים בעיר".
ובכן, הכירו את המתמחה החדשה של המשלחת הישראלית לאו"ם: אמילי אוסטין בת ה-21 - אושיית רשת שהפכה לשדרית NBA עצמאית עם יותר ממיליון עוקבים בחשבון האינסטגרם שלה ו-500 אלף בטיקטוק. מספיק להתלוות ליום בחייה כדי להבין שמדובר בכוכבת בהתהוות; שילוב נדיר של רהיטות, אינטליגנציה, ביטחון עצמי בערמות והרבה אהבה לאור הזרקורים - שנראה שגם הוא מחזיר לה אהבה.
בנוסף לשידור משחקי NBA ותוכניות ספורט ברשתות החברתיות שלה (ראו להלן), היא גם שגרירת המותג "פומה", מנחה תחרויות אגרוף של סלבריטאים בטלוויזיה, נואמת מבוקשת בכנסים ואירועים, ובקרוב תנחה תוכנית של הקומיקאי טרייסי מורגן המתחקה אחר סלבריטאים שגדלו בניו יורק. בנוסף לכל זה, החל מספטמבר האחרון היא כאמור גם מתמחה במשלחת הישראלית לאו"ם שם היא מייעצת למשלחת בנושא תקשורת באנגלית. "כששואלים אותי מה אני עושה אני לא יודעת אם לספר על הספורט, על ההתמחות או על ההנחיה", היא מהרהרת בראיון ל-ynet. "זה הכול חלק ממני, אבל ההתמחות מאוד חשובה לי. לקחתי סמסטר הפסקה מלימודי התואר הראשון כדי להתמקד במיוחד בה".
- למה את צריכה את כל זה עכשיו?
"כשנכנסתי לעולם הספורט הבנתי כמה אנשים לא מבינים את הקונפליקט הישראלי. הרבה אנשים יודעים מי זאת אמילי אוסטין אבל כשאני אומרת להם שאני יהודייה זה עדיין מפתיע אותם. תמיד אומרים לי 'אבל את לא נראית כזאת'. אני שומרת כשרות, אני לא עובדת בשבת, ואנשים חושבים שיהודים כמוני הם יצורים שונים ומוזרים".
היא בתם של שני ישראלים לשעבר מלונג איילנד ולאורך ילדותה ביקרה הרבה בארץ. בבית בארה"ב הם נהגו לומר לה "סגרי את הפה", "תסתירי את המגן דוד" וכדומה, אבל לדבריה היא ואחיה התעקשו לעשות את ההיפך, כולל להקפיד על כיתובי "עם ישראל חי" על החולצה. "הבנו את הדאגה של ההורים אבל אנחנו לא רצינו לשתוק", היא אומרת. "להיפך, התחלתי דווקא להתעניין יותר ביהדות ולהיות יותר מעורבת. ענדתי חמסה בגלוי באירועים, וכמובן מגן דוד, התחלתי להעלות פוסטים של 'שבת שלום'".
ההחצנה שלה את הישראליות והיהדות שלה הביאה לבסוף לפגישה עם השגריר באו"ם ארדן, ומשם, אחרי אי אילו עיכובים, היא החלה בתהליך מיון לקראת העסקתה במשלחת הישראלית. "התהליך ארך חודשים בגלל הסיווג הביטחוני", היא מספרת. "זה היה סיוט אבל הוא הסתיים בטיימינג מושלם - בדיוק בשבוע שבו המנהיגים הגיעו לנאום בעצרת האו"ם. ביום הרביעי לעבודה שלי כבר הכרתי את ראש הממשלה יאיר לפיד".
- איך אחת כמוך מסתדרת עם עבודה משרדית אפרורית כביכול?
"זה לא משעמם לרגע. הלוואי, אני רק מחכה שיבוא שבוע משעמם. האו"ם כל כך אנטישמי עד שיש כל הזמן בלגאן. וכששום דבר לא קורה יש לי הזדמנות ללמוד. אבל אני בוחנת עכשיו אפשרות לעבור לחצי משרה. יש לי כבר מתמחה משלי".
הסיפור שלי עם רון ורוברט
יום שגרתי בחייה מתחיל ב-5:00 בבוקר, עובר בפקקים של מנהטן לאולפני השידור, משם לבניין האו"ם ובערב היא ממשיכה לאירועים ומסיבות – קוקטיילים או אחרות - שמזמן לה התפקיד. אוסטין: "אני קמה מוקדם בבוקר כדי להתאמן, אחר כף עושה מייקאפ, שיער, לבוש. זה דורש המון מאמץ. אין לי עוזרים וזה לא קל או זול להיראות ייצוגית כל הזמן. אני הולכת למספרה לפחות שלוש פעמים בשבוע, עושה מניקור, מנסה לא ללבוש את אותה חליפה פעמיים".
- מה בעצם כולל התפקיד שלך?
"בימים שבהם אני לא מצלמת אני הולכת ישירות לאו"ם או למשרדי המשלחת, ומשם ממשיכה לפגישות עם דמויות יהודיות. למשל רון לאודר. אני נפגשת איתו לפחות פעם בשבוע ומעדכנת אותו על עולם המדיה החברתית. אני זו שעדכנה אותו על ההתבטאויות של קיירי אירווינג (כדורסלן ב-NBA שהסתבך באמירות אנטישמיות, אליו נחזור בהמשך, ד"א). אחרת איך הוא ידע על כל זה? אנחנו עושים הערכת מצב בפגישות האלה, מנסים לחשוב איך מתמודדים עם הסיטואציות. אני עוזרת לו והוא עוזר לי. אני לומדת ממנו המון".
- אני לא בטוח עם כמה בני 21 לאודר מתייעץ ביום ממוצע שלו, אם בכלל. איך את מגיעה לדמויות כאלה?
"היכרויות. את רון פגשתי דרך עיתונאית והוא אמר שאני מזכירה לו מאוד את שילה ספרא, אז הוא הכיר בינינו וככה זה ממשיך כמו דומינו. כולם מכירים את כולם. למשל הייתי בהאמפטונס וחבר שם הציע לי להכיר לי את רוברט קראפט (מיליארדר יהודי ובעלי כמה קבוצת ספורט בארה"ב, ד"א). אנחנו נכנסים לבית שלו ואני רואה בכניסה מזוזה ענקית. בדרך כלל אני לא מנשקת מזוזות, אבל היא הייתה פשוט כל כך עצומה עד שהרגשתי רע להתעלם ממנה. חזרתי לפתח הדלת כדי לנשק אותה ורוברט אמר לי: 'את האדם הראשון שבאמת נישק את המזוזה הזאת'. זה יצר חיבור מיידי. איכשהו אני מצליחה להתחבב על אנשים".
אחרי הפגישות האישיות, הלו"ז של אוסטין ממשיך לאירוע ערב: "זאת עבודה. אני כבר לא נהנית באירועים האלה, אני רק עושה נטוורקינג. לפעמים גם מזמינים אותי לדבר באירועים שונים ברחבי העולם. יום אחד אני יכולה להיות בלונדון ויום אחר בוושינגטון או לוס אנג'לס".
הנוכחות המאסיבית שלה ברשתות החברתיות, ומספרי העוקבים האדירים, משכנעים חברות וארגונים לעשות הרבה - ולשלם לא פחות - כדי שהיא תקדם אותם. "אני עדיין לא מיליונרית", היא אומרת, "אבל זה נכון שאני גובה הרבה כסף לפוסט באינסטגרם. אני מקפידה מאוד לברור ולבחון. אני לא אבחר בלקוחות שאני לא משתמשת במוצרים שלהם. רק במי שאני מכירה ואוהבת, כמו למשל חברות הנעלה או ויטמינים שגם ככה השתמשתי במוצרים שלהן. סירבתי לאחרונה לפרסם פוסט על מכונת לייזר להסרת שיער כי אני לא משתמשת במוצר הזה. רק כשזה נוגע לארגונים שרוצים שאבוא לדבר על יהדות - אני לא גובה כסף. זה פרו בונו. זה חסד".
דאנק בפנים של מגפת הקורונה
הסיפור שלה עם סיקור ה-NBA הוא ייחודי, שלא לומר מעורר תימהון. ליגת הכדורסל המקצוענית האמריקנית היא מהגופים המסוקרים ביותר בארה"ב, כזה שרשתות טלוויזיה מקומיות ואזוריות, כמו גם הרשתות החברתיות, נלחמות זו בזו על כל פיסת זכויות שידור וכל תוכנית פרשנות או ניתוח. אוסטין הצליחה להשתחל פנימה באופן עצמאי באמצעות יוזמה חריגה.
"הגעתי לכדורסל לגמרי במקרה", היא משחזרת. "כילדה הייתי בכלל פריקית של טניס, ובשלב מסוים לקחו אותי לשחק בפלורידה. באותה שנה מיאמי היט לקחו את אליפות ה-NBA. לא הבנתי בכלל מה זה כדורסל, אבל אהבתי לראות איך פלורידה כולה חוגגת את הניצחון. אז התחלתי לצפות לאט לאט. כשחזרתי לניו יורק כבר הייתי אוהדת כדורסל שרופה שהולכת לכל משחק של הניקס. נהייתי ממש פנים מוכרות ביציע".
אוסטין חלמה להיות רופאה וגם התחילה ללמוד, אבל מהר מאוד הבינה שזה לא בשבילה. זו הייתה תקופה של צומת דרכים עבורה, ואז נחתה על העולם מגפת הקורונה והחיים הושבתו. אימא שלה זרקה לה: "את כל היום צופה בכדורסל, למה שלא תעשי משהו בעניין בעצמך?". אוסטין: "המשחקים הפסיקו, כך גם האולפנים, ואני, שכבר הכרתי שחקנים כי ישבתי מטר מהם על הפרקט במדיסון סקוור גארדן, שאלתי אותם אם הם רוצים לבוא לדבר אצלי באינסטגרם לייב. לאט לאט התחילו להתארח אצלי שחקנים מהניקס, מבוסטון סלטיקס ומהלייקרס. כשיותר ויותר אנשים צפו בזה, עוד ועוד שחקנים רצו גם לבוא לדבר".
הגידול במספר הצופים בתוכניות שלה היה אדיר, ולו משום שלחובבי כדורסל פשוט לא היה תוכן אחר לצרוך. "זכיתי מההפקר בגלל קוביד", היא אומרת. "היו לי כבר לא מעט עוקבים, כי כשהייתי בת 17 התמודדתי בתחרות מיס ניו יורק, ואף שלא הייתי אפילו קרובה להיבחר, בכל זאת נותרו לי כמה מעריצים מהתקופה. אבל זה בכלל לא השתווה לתגובות שקיבלתי על כדורסל. התחלתי לשדר פעם בשבוע באופן קבוע. שאלתי את העוקבים מה הם היו רוצים לשאול את השחקנים וזה התחיל להיות מאוד אינטראקטיבי".
מסתובבת עם מאבטח
משם החלה הנסיקה. אוסטין קיבלה תוכנית מוזיקה ב-MTV, הנחתה תוכנית אגרוף של סלבריטאים, אספה עוד ועוד עוקבים ברשת וזכתה לחוזי פרסום אישיים. אבל לצד זאת החלו להגיע גם תגובות נאצה. "בכל פעם שהעליתי פוסט שקשור ליהדות קיבלתי המון הודעות על זה שכביכול הפכתי פתאום לציונית", היא מסבירה. "גולשים ממש כתבו לי מאסות. את הכל דאגתי לקרוא, לצלם ולשמור. התחלתי להבין שהקול שלי משמעותי ושלצערי אני די לבד במערכה. אני מסתכלת סביבי, כל כך הרבה בכירים יהודים, ואני שואלת - היי, איפה אתם? הפלסטינים רוצחים אותי בפוסטים, אבל אנשים מפחדים לדבר. יש המון אקטיביסטים יהודים שמדברים רק לקהל יהודי ומשכנעים את המשוכנע".
מקרה הבוחן המרכזי שלה הגיע באוקטובר האחרון ושילב שני תחומים שאוסטין עוסקת בהם: ה-NBA ואנטישמיות. כוכב ברוקלין נטס, הכדורסלן קיירי אירווינג, שיתף ברשת סרטון בעל תכנים אנטישמיים ועורר סערה בארה"ב כולה. "פגשתי פעם את קיירי והוא כל כך נחמד, לכן העניין היה מפתיע", היא מסבירה. "אני בטוחה הוא לא התכוון להישמע אנטישמי אבל העובדה שהוא לא באמת התנצל מראה שלא אכפת לו, וזה גרוע בערך כמו להיות אנטישמי אמיתי. יש לו יותר עוקבים ממספר היהודים בעולם וכל מילה שהוא אומר משפיעה".
- הפרשה שלו הגיעה במקביל להתבטאויות האנטישמיות של המוזיקאי קניה ווסט, גם הוא גיבור תרבות שחור עם השפעה בכל העולם.
"זה סיפור שונה לגמרי. קניה ווסט פשוט נמצא במצב נפשי מסוים והוא הצהיר שהפסיק לקחת כדורים. קיירי התנהג בטיפשות וזה כל ההבדל. קניה באמת שונא יהודים. יש לו בעיות נפשיות ברורות והוא מאשים בהן את היהודים. במקרה של קיירי אני לא חושבת שהיה לו מניע זדוני. הוא פשוט לא שם זין, וזה עדיין חמור. בגלל שיהודים תוקפים אותו, כל מי שאוהב אותו שונא את היהודים, וזה יוצר מעגל נוראי כי זה מחזק את האמונה שמושרשת פה גם ככה ש'אתם היהודים שולטים בתקשורת'. אין ספק שיש לקיירי ולקניה השפעה אדירה ויש קשר ישיר בין האמירות שלהם לבין העלייה בתקריות האנטישמיות בארה"ב".
את הרוחות הרעות הללו מרגישה אוסטין על בשרה, לאירוע שבו נפגשתי איתה לאחרונה היא הגיעה בליווי שומר ראש. "התגובות לפוסטים שלי באינסטגרם זה 'קניה צודק'", היא אומרת. "כותבים לי: 'אני אבוא לאירוע שבו את מדברת ואהרוג אותך'. אני לא מאמינה שזה באמת יקרה, אבל אנשים שעוקבים אחרי באינסטגרם מן הסתם גם יודעים בדיוק איפה אני הולכת לדבר ואני מרגישה מאוימת. אני לובשת את מגן הדוד שלי בגאווה ולא מתכוונת להחביא אותו, אבל קרו לי כבר כמה פעמים לאחרונה שאנשים התקרבו אליי ללא סיבה, הסתכלו לי על מגן הדוד מקרוב, וזה בהחלט לא נעים".
ישראלים לא יודעים ללחוש
בסיום היום העמוס שבמהלכו ליוויתי אותה נכנסה אוסטין למכונית שלה בדרך הביתה ממנהטן. היא מרגישה מותשת, וגם, היא מודה, קצת בודדה. "דייטים זה דבר מורכב במצבי", היא אומרת, "העבודה אצלי קודמת לכל ואם מישהו לא שם אותה באותו סדר עדיפויות כמוני הוא לא יבין. דבר שני, יש את עניין האגו. יש לי הרבה עוקבים וזה יכול להיות עניין לא קל לעיכול. אני מאוד פלפלית, עקשנית. אני יכולה לנסות להיות מישהי שאני לא, אבל זה לא יהיה אמיתי. אני גם יהודייה וישראלית - זה עניין שמאוד חשוב לי וגם זה מצמצם את האפשרויות שם בחוץ".
היא מסרבת להתייחס לרומן ממושך עם שחקן ה-NBA הטורקי אנס קאנטר פרידום. "אין לי טייפקאסט ולא אכפת לי אם זה יהיה שחקן NBA או עורך דין, או רופא, אבל השכלה כן מאוד חשובה לי", היא מסבירה. "הוא גם לא חייב להיות יהודי, אבל הוא כן חייב להבין כמה זה חשוב לי וכמה זה חלק מרכזי בחיים שלי. כמו שאני מכבדת אחרים - מוסלמים, נוצרים או בני כל אמונה אחרת - אני רוצה שגם יכבדו אותי. מה שכן - אתאיסטים אני לא מסוגלת להבין. בחיים לא אוכל לצאת עם אתאיסט. אני לא יכולה לדמיין חיים בלי אמונה באלוהים. זה נראה לי מוזר".
- מה עם גבר ישראלי?
"למדתי בעבודה שישראלים מאוד קולניים ומאוד ישרים ואומרים תמיד מה שיש להם להגיד. זה טוב וזה גם רע. הם לא יודעים ללחוש. זה לרוב דבר חיובי, תלוי כמובן במה הם אומרים. האמת שהייתי עושה עלייה אבל רק אם גלעד ארדן היה רץ לראשות הממשלה. אני מאוד תומכת בישראל מרחוק, אבל קשה לי לדמיין את עצמי חיה שם".
