מוחמד בן סלמאן, השליט בפועל של סעודיה, נשאל פעם למה הוא מוציא מאות מיליוני דולרים על דברים שאין לו בהם שימוש. "כי אני יכול", השיב. בנסיך הכתר הסעודי ומקומו בחלומותיו של בנימין נתניהו אדון בהמשך. דחוף יותר להבין איך חבורה של פוליטיקאים קיצוניים, תלושים ממציאות חייהם של רוב הישראלים, השתלטה על סדר היום של הממשלה שתקום. התשובה פשוטה: כי הם יכולים.
ההסכמים הקואליציוניים כוללים שורה של חוקים מהפכניים, שינויים במבנה הממשלה, הבטחות תקציביות מושחתות והתחייבויות לעתיד שיהפכו את המדינה על פיה. בשורה רודפת בשורה. נדמה שאיש השנה האמיתי בישראל, המנצח הגדול, איננו נתניהו, גם לא איתמר בן-גביר או בצלאל סמוטריץ'. איש השנה הוא מאיר כהנא. 32 שנה לאחר מותו הוא שב אלינו. לא, כהנא לא צדק. אבל הכהניזם מנצח.
קחו, רק כדוגמית, את התשובות שנתנו אתמול השרה המיועדת אורית סטרוק וראש ועדת החוקה חוק ומשפט המיועד שמחה רוטמן לשאלה איך ימומש התיקון לחוק שמתיר למנוע שירותים מאדם על רקע אמונה דתית. לשיטתם, אם ההלכה הדתית פוסלת יחסים הומוסקסואליים, מנהל בית מלון יכול לסלק להט"ב (ח"כ אמיר אוחנה, למשל) משטח המלון שלו; לשיטתם, רופא יכול לסלק מניתוח רופא או אח או חולה שהוא מתנגד לנטיותיו המיניות. לא מדובר רק בלהט"בים: זה נכון גם לגבי היחס לנשים ולערבים. ההלכה פנים רבות לה.
מה עושה מול הזרם הרעיל הזה אחד, בנימין נתניהו? התשובה מעניינת. הוא שכנע את עצמו שברגע שיכבוש מחדש את לשכת ראש הממשלה תפציע השמש בזוהר קרניה והכל יירגע. השותפים יטבעו איש איש במשרדו. יריב לוין יסדיר את העניין המשפטי - זה הנושא היחיד שעליו יש קונצנזוס בגוש, שותפות אינטרסים ושותפות מטרה. הדרישות הקיצוניות האחרות יתפזרו - חלק יעברו, חלק יתכווצו וחלק ימותו בזכות המאבק האישי בין השרים, התנגדות הפקידים או בג"ץ.
הוא בונה על ממשל ביידן, על האיחוד האירופי ועל הנסיך הסעודי. כרגע הוא ממוקם בקצה האגף השמאלי של ממשלתו. זה מצב לא נוח. אם אני מפרש נכון את מה שהוא רומז לזרים בשיחות סגורות הוא מייעד לאמריקנים ולאירופים תפקיד בממשלתו. הם יהיו הסמן השמאלי, הגורם המאזן. כשיבקרו את המהלכים החד-צדדיים שהתחייב לחולל בגדה הם יצילו אותו ממילוי הבטחותיו לסמוטריץ', סטרוק, בן-גביר והאחרים.
כפי שכתבתי ביום שישי ב"ידיעות אחרונות", הסיכוי להסכם נורמליזציה עם סעודיה קטן. הנסיך דורש מישראל לסדר לו הנחות בממשל האמריקני שמנוגדות קוטבית לסדר היום של ג'ו ביידן והמפלגה הדמוקרטית ומנוגדות לאינטרסים הביטחוניים של ישראל. אבל גם הסכם שלא יהיה יכול להביא תועלת: נתניהו יוכל לנופף בו כאמצעי נוסף לריסון הסמוטריצ'ים בממשלתו. או-טו-טו, הוא יאמר להם, ויחזור ויאמר. בשבוע הבא, לכל המאוחר בעוד שבועיים, יהיה לנו הסכם היסטורי. אל תדפקו לי אותו. והוא יאמין לכל מילה.
זה המשחק. עד גבול מסוים, האמריקנים יסכימו לעזור לו, יבקרו את נתניהו בנימוס ויספגו בשקט את כל הגינויים שיחטפו, משותפיו וממנו. בניגוד למה שחושבים כאן, ישראל לא במרכז עולמם. ידיהם מלאות בנושאים דוחקים אחרים, בבית ובחוץ. הם מתמודדים עם מיתון כלכלי, מלחמה יקרה באוקראינה, רוסיה, סין, קורונה, דילמות בדרך לבחירות לנשיאות. כל מה שהם רוצים מנתניהו הוא שלא יבעיר להם את המזרח התיכון, כולל איראן.
נתניהו בפודקאסט של פיטר רובינסון
(מתוך הפודקאסט של פיטר רובינסון)
עד גבול מסוים גם מוחמד בן סלמן ישחק את המשחק. מה שצריך להדאיג אותנו באמת הוא לא ההסכם עם סעודיה אלא הדמיון הגובר והולך בין המשטר שם למשטר כאן. קנאות דתית היא מחלה מידבקת; גם שחיתות מוסדית. יש דברים שאי אפשר להתגבר עליהם באמצעות שטיפות מוח ברשת החברתית.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזינתניהו משלה את עצמו שיצליח לתמרן את השרים שלו ולאלף אותם. זה יעבוד אולי בליכוד, אבל לא בחבורה שמכנה את עצמה ציונות דתית ולא בחבורה שמכנה את עצמה עוצמה יהודית. האופי שלהם אחר; האינטרסים הפוליטיים אחרים. בסדר, הוא אומר לעצמו. אם הם ישתוללו אפטר אותם - גם בעבר פיטרתי שרים סוררים. הם יכולים - גם אני יכול. העיקר שאמשיך לשבת בבלפור כראש ממשלת מעבר, עד הבחירות הבאות או עד קץ כל הימים.
אלא שנתניהו איננו חזות הכל - לא עוד. ייקרו כאן דברים: חוקים יאושרו, תקציבים יעברו, בג"ץ יסורס, חפים מפשע ייהרגו, היחסים בין חילונים לחרדים ובין יהודים לערבים יידרדרו, השקעות זרות יברחו. למה? כי הם יכולים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
