אף קו אדום לא נחצה בשבת בצפון. שום דבר מיוחד לא קרה. שום דבר שלא קרה בשבת שקדמה לה או במהלך תשעת החודשים האחרונים. למען האמת, זה היה עוד יום שגרתי להפליא בצפון. הוא החל כרגיל ב-7:48 כשנורו הרקטות הראשונות לכיוון תל חי וקריית שמונה והסתיים ב-18:57 עם חדירת כטב"ם לשמי נאות מרדכי ולהבות הבשן. כמדי שבת וכבכל יום אחר בשבוע, עשרות הרקטות והכטב"מים הביאו לפריצת שריפות ולהרס בתים פה ושם. שגרה. שום דבר שצריך לפתוח גל שידורים מיוחדים בעטיו או לקטוע את שידור "האח הגדול" ו"רוקדים עם כוכבים". סתם עוד יום רגיל עם הבדל אחד ויחיד: הפעם המזל לא שיחק לנו ואחת הרקטות פגעה במגרש משחקים והביאה לרצח נורא של 12 ילדים ולפציעת עשרות אחרים.
שלא אובן לא נכון: זה הבדל איום ונורא. כל אחד מהנרצחים והפצועים הוא עולם ומלואו אבל דווקא משום כך בלתי נסבל היה לשמוע מאז קרות הטבח שרים ומפקדים בכירים מדברים על כך שהפעם אנשי חיזבאללה חצו את הרוביקון. לא ייאמן. הפעם? רק הפעם? לא ב-8 באוקטובר עם הרקטה הראשונה ששיגר נסראללה בלי שום התגרות מצידנו? רק הפעם? לא במהלך כל החודשים שחלפו מאז כשהצפון התרוקן מאנשיו, בתיו הופצצו ונחרבו, שדותיו עלו באש, והחיילים שהפקדנו על הגבול נפצעו ונפלו במסגרת "חילופי המהלומות" (עוד מונח מכובס שחייב לצאת מהלקסיקון הציבורי) שניהלה המדינה עם הטרוריסטים מצפון מתוך חוסר רצון (המובן כשלעצמו) לפתוח חזית נוספת על זו שבדרום.
איך יכול להיות שדובר צה"ל מעז לומר ש"איש לא חשב שארגון טרור רצחני יירה למגרש כדורגל שבו מבלים נערים ונערות", איש לא דמיין דבר כזה? אשמח להכיר ולו אדם אחד שלא דמיין זאת. אחד. הרי כבר נחתו רקטות בגני משחקים ובאולמות בתי-ספר. ומה בדיוק הייתה הציפייה עד שנחצה "קו פרשת המים" הזה מ"ארגון טרור רצחני", כדברי הגרי? שהוא ישגר יונים צחורות עם עלה של זית מעבר לגבול? לא למדנו דבר ממה שקרה ב-7 באוקטובר בדרום ומאז 8 באוקטובר בצפון?
ההיתממות של ההנהגה המדינית והצבאית מקוממת כי אסור שמבחן התוצאה ישפיע על מבחן האחריות של מבקשי רעתנו. רק מעשיהם וכוונותיהם משנים - משום שרק הם נשלטים על-ידם
ההיתממות של ההנהגה המדינית והצבאית מקוממת כי אסור שמבחן התוצאה ישפיע על מבחן האחריות של מבקשי רעתנו. רק מעשיהם וכוונותיהם משנים - משום שרק הם נשלטים על-ידם. התוצאות הרי נקבעות לא פעם לפי נסיבות שהעושה לא יכול לשלוט בהן למרות כוונתו ורצונו, ולכן לא ייתכן שהאחריות שתושת עליו תהא שונה רק בשל אלמנט המזל. אין הבדל בין מי שהעז לירות רקטה לעבר שטחנו והיא פוצצה באוויר על-ידי כוחותינו, פגעה בבית ריק או הביאה לקטל הנורא של ילדים וצעירים בשבת במג'דל שמס. המבחנים היחידים שצריכים לקבוע הם מבחן המעשה ומבחן הכוונה. לא מבחן התוצאה. מדינה שקובעת את תגובותיה לפי התוצאה בשטח, קרי לפי "המזל", מזמינה רק עוד ועוד ניסיונות לפגוע בה מהצד השני עד ש"המזל" יאיר פניו אליו והוא יצליח במזימתו השטנית. בדיוק כפי שקרה לנו למרבה הזוועה השבת.
מאיר שלו כתב בספר "בביתו במדבר" ש"דבר אחד הוא, לקבל את מדקרות הגורל, ואפילו לכוף את הראש לפניו, ודבר אחר הוא להשאיר לו את האור דולק בחוץ, לפתוח לו את הדלת ולהזמין אותו פנימה". למרבה הצער זה בדיוק מה שעשתה ישראל בצפון מאז 8 באוקטובר, מאז חצתה הרקטה הראשונה את הקו האדום של גבולנו.
