עמדתה העקרונית של ישראל לגבי העימות בין אוקראינה לבין רוסיה זהה לעמדה של המערב. ישראל אינה מכירה בכיבוש הרוסי של חצי האי קרים. ישראל אינה מכירה גם במחוזות הבדלנים לוהנסק ודונצק. ישראל מצביעה יחד עם המערב בעד ההחלטות נגד הכיבוש הרוסי. אבל מצד שני ישראל לא רצה קדימה – ולמשל לא הצטרפה לפלטפורמת קרים, יוזמה אוקראינית להפעיל לחץ בינלאומי על רוסיה לשחרר את חצי האי. הסיבה לכך: לישראל יש רגישויות רבות מול רוסיה והיא עושה הכול כדי לשמור על איזון. הרגישויות ברורות: נשיא רוסיה פוטין יושב על הגבול הצפוני שלנו, בעוד ישראל פועלת נגד התבססות איראן בסוריה.
הרוסים יודעים שמבחינה הצהרתית ישראל תומכת בשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה, אך גם שישראל לא פעילה מדיי בנושא, לא צועקת ומנמיכה פרופיל, בעיקר כדי שלא לעצבן את הרוסים. הרגישות הזאת מרגיזה ומאכזבת את האוקראינים, אך גם הם מבינים את המגבלות של ישראל ומבינים שאנו צריכים "ללכת על קצות האצבעות" מול מוסקבה.
האוקראינים ממשיכים ללחוץ על ישראל על מנת שתהיה יותר פעילה, אבל ישראל נותרת בעמדתה ובסך הכול הצליחה עד היום לנווט בצורה לא רעה מול שתי המדינות האלה. ניתן לומר אפילו שישראל היא כמעט המדינה המערבית היחידה, שהצליחה לשמור על יחסים טובים עם שתי המדינות. זאת אולי הסיבה שהאוקראינים ביקשו מישראל לנסות לתווך בינם לבין רוסיה. ישראל הציעה לרוסים תיווך והעניין אף עלה בפגישת בנט-פוטין בסוצ'י בחודש אוקטובר האחרון, אך הנשיא הרוסי דחה ההצעה. שר החוץ יאיר לפיד אף העלה את הנושא בשיחתו האחרונה עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב. עם כל הכבוד לישראל, כישורי התיווך שלה לא ממש מעניינים את רוסיה.
בתחום הצבאי ישראל נמנעת מלמכור נשק התקפי לאוקראינה. יש אמנם עסקאות קטנות בתחומים רכים, כגון מצלמות ומכשירי קשר. אך לא מדובר בכלי נשק בעלי יכולות התקפיות, שעלול להרגיז את הדוב הרוסי.
באוקראינה מתגוררים כ-20 אלף ישראלים ויש גם קהילה יהודית גדולה מאוד. שגרירות ישראל בקייב פרסמה סקר ביום חמישי האחרון, שבו קראה לישראלים באוקראינה להירשם באתר כדי שבמקרה הצורך יארגנו פינוי. מדובר בתוכנית מגירה לשעת חירום ובשגרירות מקווים שלא יצטרכו להפעיל אותה.
הסוכנות היהודית ומשרד החינוך שלחו חוזר לשליחים הציונים והמורים, שבו הם נקראו להיערך לפינוי מיידי בשעת הצורך. הדבר העלה קצת את מפלס החרדה, אבל בשגרירות אומרים שזה לא היה על דעתם.