סמוך לחצות ליל 3 במרץ 1957 ירו שלושה צעירים ברחוב עמנואל הרומי בתל אביב שלוש יריות ששמו קץ לחייו של אחת הדמויות הטראגיות ביותר בישראל – ד"ר ישראל קסטנר. קסטנר, מהאישים השנויים ביותר במחלוקת בראשית שנות המדינה, נפצע אנושות וכעבור מספר ימים מת בבית החולים מפצעיו.
היו שראו בקסטנר בוגד ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן כיבוש הונגריה באביב 1944, והיו רבים אחרים שחבו לו את חייהם והחשיבו אותו לאחד האנשים שהצילו יהודים בתקופת השואה. בדיוק 65 שנים לאחר הרצח, חושפת הספרייה הלאומית מכתב קצר ששמור בארכיון השופט ד"ר בנימין הלוי, מי שניהל את משפט הדיבה המתוקשר באותן שנים, אותו משפט שלאחריו נרצח קסטנר.
ד"ר הלוי כתב בפסק הדין את המשפט שעליו, כפי שמעידים כתביו בארכיון, הצטער כל חייו: "קסטנר מכר את נפשו לשטן". בפסק הדין כתב הלוי שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים ועם אדולף אייכמן בכך שבתמורה להוצאת רכבת שעליה היו 1,685 יהודים שניצלו מגורל המשלוחים לאושוויץ, הוא פעל להסתיר מהם את מה שמתחולל במחנות ההשמדה ובכך השקיט אותם ואולי מנע מהם להתמרד נגד הנאצים. לכך נוספה גם האשמה שקסטנר נתן בסיום המלחמה עדות אופי שסייעה לפושע נאצי לחמוק מעונש.
המכתב נשלח אליו בדואר רשום בערב ראש השנה 1957, באופן אנונימי ללא חתימה וללא כתובת מוען. במכתב שכתוב בכתב יד, ניכר כי מי שכתב אותו הינו עולה חדש בשל מעט שגיאות כתיב ובלי סימני פיסוק. "השופט הלוי אתה שגרמת לרצח בני הי"ד היקר החף מפשע. מי ייתן ואלוהים ישלם לך כגמולך לשנה החדשה ולבך תשתית (כך במקור) דם כמו שלי ונשמתך השטנית אף פעם לא תמצה (הטעות במקור) את מנוחתה".
מנהל הארכיונים והאוספים המיוחדים בספרייה הלאומית מתן ברזלי מספר כי במשך תקופה ארוכה תהו בספרייה כיצד ייתכן שאמו של קסטנר - הלן, יכלה לכתוב את המכתב, שהרי היא לא ידעה עברית. בשיחה עם אחיינו של קסטנר, ד"ר יצחק קציר בן ה-88, נפתרה התעלומה. קציר הוא בנו של האח האמצעי במשפחת קסטנר – יהושע, שעלה לארץ כבר בשנות ה-20.
לישראל, הבן הצעיר, וליהושע היה אח גדול - אברהם - שהגיע לארץ ביחד עם אמו, לאחר ששניהם היו על רכבת ההצלה. לדברי אחיינו, אברהם הוא זה שכתב את המכתב בשם אמו לשופט הלוי.
ברזלי אומר שהעובדה שהשופט הלוי שמר את המכתב כל השנים, משנת 1957 ועד מותו ב-1996 מעידה על התחושות הקשות שליוו אותו כל חייו. "כשהראינו את המכתב ליצחק קציר, שמעולם לא ראה אותו לפני כן, הוא היה קצת מסופק. מצד אחד ברור שרק אמא של קסטנר הייתה יכולה לכתוב את המכתב, אבל מצד שני היא לא ידעה עברית, אלא רק הונגרית וגרמנית".
"לאחר בדיקה ומחשבה נוספת יצחק סבור שאמא של קסטנר, הלן, הכתיבה את התוכן לבנה הגדול אברהם, והוא תרגם את דבריה לעברית ושלח אל הלוי. העברית של אברהם הייתה מספיק טובה בשביל לנסח את המכתב בעברית, עם מילים כואבות ורמיזה ברורה לפסק של הלוי, אבל הכתב הוא כתב של עולה חדש", מסביר ברזלי.
הלוי, כך עולה ממסמכים נוספים בארכיונו, התייסר ולמעשה המשיך לעסוק במשפט גם שנים ארוכות לאחר סיומו. מחשבותיו ולבטיו לגבי צדקת פסק הדין שנתן גברו עוד יותר כאשר שנתיים אחר כך הפך בית המשפט העליון את החלטתו וזיכה את קסטנר. שופט בית המשפט העליון בדימוס, ד"ר שמעון אגרנט, קבע כי את מעשיו של קסטנר, שפעל להציל יהודים בתנאים בלתי אפשריים, לא יכולים לשפוט בתי משפט. "רק ההיסטוריה תשפוט את מעשיו", פסק אגרנט.
האזינו להסכת "הספרנים" של הספרייה הלאומית, שבו מספר מתן ברזלי למגישה ורד ליון-ירושלמי על פעולותיו של קסטנר בהונגריה בשנות המלחמה, על מעשיו אחרי המלחמה ועל המשפט.
