ארז קלדרון בן ה-12, שנחטף מקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר ושוחרר בעסקת החטופים עם אחותו סהר בת ה-17, שיתף ברשתות החברתיות "את הסיוט שאני עובר מאז שחטפו אותי לעזה". ארז, שציין את יום הולדתו ה-12 בעודו בשבי חמאס, תיאר את רגעי החטיפה, הזוועות שראה לנגד עיניו, הפחדים, הרגע שבו שמע את אימו ברדיו בשבי - והכמיהה לאביו, עופר, שעדיין מוחזק בשבי. סבתו של ארז כרמלה ובת דודתו נויה נרצחו בטבח.
"קשה לי לדבר מול המצלמה, אבל אם זה יגיע לאבא שלי - זה שווה הכול", אמר ארז בפתח הסרטון ששיתף, כשברקע נראה ההרס בביתו לאחר הטבח ותמונות שלו ושל אביו. "אני ארז קלדרון, אבא שלי עדיין בשבי בעזה - והוא חייב לחזור". הוא הוסיף: "באותו לילה ב-6 באוקטובר הייתה לי תחושת בטן שמשהו לא טוב. ב-6 בבוקר עברתי למיטה של אבא שלי, ב-6:30 התחילו מטחים. שמענו יריות, חשבנו שזה צה"ל - ואז הכול התחיל".
הוא תיאר את הרגע שבו מחבלים חדרו לביתם, כשברקע של הסרטון נשמעים קריאות בערבית וקולות ירי, ואמר כי "הם פשוט שברו את הידית ונכנסו, אבא שלי מהר רץ לממ"ד, צעק לסהר אחותי לפתוח את החלון ואני קפצתי ראשון. הוא אמר לא להסתכל לצדדים ופשוט לרוץ. בזמן שגררו גופות ראינו הכול.
"מחבל אחד ראה אותנו, ואז הוא לקח אותי לאופנוע שלו", סיפר ארז, כשבסרטון מוקרן רגע החטיפה שלו. "אני מסתכל הצידה ורואה את אבא שלי על הברכיים שתוך כדי מחבלים מרביצים לו מכות - וזאת הפעם האחרונה שראיתי אותו".
הוא סיפר על הרגע שבו הגיעו לתוך רצועת עזה, ואמר: "אני לבד, במקום שאני לא מכיר, ואני מתחיל לפחד. פחדתי שאני אמות, שיתעללו בי, שלא יהיה אוכל או מים - ושיקרה משהו למשפחה שלי. אחרי שהשתחררתי מהשבי גיליתי שאבא שלי עדיין חטוף בעזה. בעזה חגגתי יום הולדת 12 ובעוד חודשיים יש לי בר מצווה. איך אני אמור לחגוג בר מצווה כשאבא שלי בעזה?
"יש לי מטרה מאוד ברורה בחיים - שהוא יחזור", הוסיף ארז. "בבקשה תשתפו את הסרטון הזה - תעזרו לי להציל את אבא משבי חמאס. אבא אני אוהב אותך - כולנו מחכים שתחזור".
בתיאור שכתב מתחת לסרטון פירט ארז את השתלשלות האירועים ב-7 באוקטובר - ואת התחושות שמלוות אותו מאז. "ב-7 באוקטובר, כמה ימים לפני יום ההולדת ה-12 שלי, נחטפתי לעזה. מחבלים התנפלו עליי וגררו אותי בכוח, בלי נעליים ובלי בכלל להבין מה קורה מסביבי. לקחו אותי מהמשפחה שלי. ניסיתי לחפש את אבא שלי, אבל כל מה שראיתי היו מחבלים עם נשקים וגופות זרוקות על הרצפה.
"תארו לכם איך הרגשתי שהפרידו אותי מאבא שלי - כשכולו מכוסה בדם מהמכות שהמחבלים הכו אותו. זה רגע שלא עוזב אותי", כתב. "אני זוכר את המבט שלו כשכל הגוף שלו היה פצוע ומדמם, ורואה איך לוקחים אותי ממנו. הוא הסתכל לי בעיניים ולא יכל לעשות כלום. אני לא יכול לשכוח את הפחד. כל מה שרציתי זה לצעוק 'אבא, תציל אותי!' אבל אפילו את זה לא יכולתי. הרגשתי שאני רוצה לצעוק ולא יכול. רק לחשתי לעצמי 'אבא, אבא' והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף".
דבריה של סהר קלדרון בוועדת החוקה של הכנסת
(צילום: ערוץ כנסת)
הוא תיאר איך היו סביבו "מחבלים עם נשקים", והוסיף: "הם לא הסכימו לי לצעוק, לא לבכות, רק לשתוק. כשהגענו לעזה, המון אנשים התנפלו עליי. הרגשתי שהם רוצים להרוג אותי. לא הבנתי איך זה קרה לי, מה ילד בגילי אמור לעשות? כשהייתי בשבי, שמעתי ברדיו את אמא שלי בוכה ואומרת כמה היא מתגעגעת אליי. רציתי לבכות אבל היה אסור לי, רציתי לחבק אותה, אבל לא יכולתי. הקול שלה נתן לי קצת כוח להמשיך, לדעת שלא שכחו אותי.
"אחרי 52 ימים בשבי אני ואחותי סהר שוחררנו - אבל אבא שלי עדיין בעזה", כתב. "אני לא מפסיק לחשוב עליו. אם הוא שם לבד כמו שאני הייתי? אם הוא יודע שאנחנו כל יום נלחמים עליו. אתמול שמעתי שמחבלים רצחו שישה חטופים. אני לא יכול להפסיק לחשוב, אני לא רוצה שאבא שלי יהיה הבא בתור".
לדבריו, "עוד חודשיים יש לי בר מצווה, והחלום שלי הוא שאבא יעמוד לידי ויחבק אותי. אני לא יכול לדמיין חיים בלי אבא. אני רועד מפחד שיגידו לי שקרה לו משהו, שאני אאבד אותו. אני לא יכול לחשוב על החיים שלי בלי אבא. אני לא רוצה לגדול יתום. רגע לפני שלקחו אותי ממנו הוא אמר לי 'ארז אני אוהב אותך אל תדאג יהיה בסדר'".
הוא ביקש מהציבור לשתף את דבריו, ומסר כי "אולי זה יגיע לאבא שלי, כמו שהקול של אמא הגיע אליי כשהייתי בשבי. אולי זה יעזור להציל אותו ולהחזיר אותו הביתה. אני רק ילד שרוצה את אבא לידו, אני לא מבקש הרבה – רק את אבא חזרה. בבקשה, תשתפו. למעני, למען כל הילדים שרוצים את ההורים שלהם בחזרה, למען כל המשפחות שמחכות שכולם יחזרו. אני מבטיח לעדכן כאן את כל העוקבים כשאבא יחזור 🙏💔".
