ד"ר מירלה סידרר מאשקלון, הרופאה שנפצעה מפגיעת רקטה ששוגרה על העיר במאי 2008, נפטרה אמש לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן. סידרר נפצעה לאחר שרקטה נורתה מעזה ופגעה בקניון חוצות באשקלון. מהרקטה נפצעו 15 אנשים, בהם ד"ר סידרר, שעברה בעקבות הפציעות הקשות מספר רב של ניתוחים.
בהמשך, העידה בפני ועדת גולדסטון שחקרה את מבצע "עופרת יצוקה", אך נדהמה לגלות שלמרות העדות המפורטת שלה על הפגיעה באזרחים ובמרפאה שבה עבדה, היא כמעט ולא זכתה להתייחסות.
"אני לא מבינה למה לא התייחסתם לסיפור שלי? במיוחד אתה השופט גולדסטון, ציפיתי ממך לכך, במיוחד לאחר שקיבלתי ממך את המכתב שבו הערכת את העדות שלי" - כך הטיחה ד"ר סידרר, בשופט שעמד בראש הוועדה החוקרת במהלך דיון בדו"ח במועצת זכויות האדם של האו"ם בז'נבה שנערך בספטמבר 2009. היה לי חשוב שכל הנציגים באו"ם ישמעו הפעם את מה שיש לי לומר, ולא רק השופט גולדסטון וחבריו לוועדה, שאת דעותיהם כבר הספקתי להכיר. כשקיבלתי את הדו"ח, חיפשתי את העדות שלי ומצאתי בעמוד 460 שתיים-שלוש שורות בהן מוזכר שמי. כתוב שם שנורתה רקטה ללא התראה למרכז קניות ובו נפגעתי. אני לא מבינה למה לא התייחסתם לסיפור שלי?"
סידרר המשיכה ותקפה את גולדסטון וחברי הוועדה, ושאלה מדוע לא אמרו לה כי חלק מהשופטים כבר גיבשו דעה אותה פרסמו לפני התכנסותם. "כאשר העדתי בפניכם, אמרתם וגם כתבתם בדו"ח שהייתם בהלם ממה שראיתם בעזה. האם מה שקרה לי במרפאה שלי לא הותיר אתכם בהלם?".
סידרר הקפידה כל העת לדבר אל השופט גולדסטון, אך בו בזמן גם הביטה אל הנציגים האחרים באולם. בתום דבריה לא המתינה סידרר לתשובתו של גולדסטון ויצאה החוצה מהאולם. "התגובה שלו לא הייתה רלבנטית, כי אני לא חושבת שממילא הייתי מצליחה לשכנע אותו. לי היה חשוב לבוא ולומר את הדברים בעיקר לנציגי המדינות שישבו באולם, אולי הם יבינו שהדו"ח הזה מוטה לחלוטין. כשיצאתי מהאולם ניגשו אליי נציגים של מדינות רבות ולחצו לי את היד. אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר", אמרה ד"ר סידרר בתום הדיון.
