ענבל רון, מנכ"לית "דרור בתי חינוך", רגילה להקים בתי ספר במסגרת עבודתה – אבל שום דבר לא הכין אותה לאתגר שיצרה המלחמה: תוך 48 שעות בלבד היא הצליחה להרים מחדש לא פחות משישה גני ילדים עבור ילדי קיבוץ בארי בבית מלון "דיוויד ים המלח", שם שוהים כ־700 מפונים מהקיבוץ שחווה תופת ואבידות בלתי נתפסות בשבת הארורה של 7 באוקטובר.
"אחותי מתגוררת בבארי, ויש לה שני ילדים בגילי שנתיים וחצי וחמש וחצי", מספרת ענבל. "כל מה שראיתי לנגד עיניי זה את ההורים שאין להם שנייה לעכל את מה שהם חוו, את הטראומה הנוראית, כי הם כל הזמן צריכים לטפל בילדים שלהם". כבר באותו היום עלה במוחה הרעיון. היא פתחה חמ"ל יחד עם עמותת "דרור בתי חינוך", במטרה לפתוח מחדש את גני הילדים כפי שהיו בבארי עבור 120 ילדים מגיל אפס ועד שש. היא מסבירה: "ברגע שהבנתי שהמלחמה הזו לא הולכת להיגמר בקרוב, ושהמשפחות והילדים הולכים לשהות כאן תקופה ארוכה, הבנתי שהילדים, ובעיקר ההורים, צריכים את תחושת הביטחון והיציבות, יצאתי לדרך וגייסתי גננות מקצועיות שישהו כאן במשך חודש. בנוסף, יש צוות ליווי פסיכולוגי שמלווה את הגננות, הודות לעמותת Early Starters Internaitional". יש לציין כי פעילות הגנים מתבצעת בתמיכת ג'וינט אשלים.
איך מצליחים להביא לים המלח גננות לכזו תקופה?
"יש סך הכל 14 גננות שמאיישות את ששת הגנים. שלחתי הודעה בקבוצת ווטסאפ, ותוך שעה הוצפתי בהודעות מגננות שרצו להגיע. אנחנו נותנים להן דמי קיום במהלך השהות. אני זוכרת שאמרתי לעצמי – קודם כל גננות ואחר כך מיקום, ואז קניתי אוהלים מכספי העמותה, רכשתי מזגנים ניידים והקמנו את כל הגנים המקוריים: עופרים, תמר, אמנון, כלנית, ארזים, חצב".
וכך, בשבוע האחרון זוכים ילדי בארי ללכת מדי בוקר אל הגן ולחזור לסוג של שגרה. "זה לא נתפס", מודה ענבל, "אני רגילה להקים בתי ספר, אבל זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי. יש אנחת רווחה מאוד גדולה מצד ההורים, הם מלאי הכרת תודה. צריך לזכור שמדובר באנשים מהעוטף שעברו גיהינום".
איך את מסבירה את ההתגייסות בעם ורוח ההתנדבות?
"הסיבה היא שמעולם לא קרה דבר כזה. אני עוסקת בחינוך ואני מאמינה בטוב שבאדם, וזה לא מפתיע אותי. ידעתי שיבואו אנשים ברגע שאני אבקש. כל הודעה שאני שולחת בקבוצות ווטסאפ – אני מקבלת מענה באותו רגע".
לפניות ותרומות: inbal-r@drornet.org.il
