"שום דבר לא בטוח בחיים חוץ ממוות ומיסים", אומר המשפט האמריקני הידוע, וקושר בכך את מה שמפחיד בני אדם יותר מכל עם אחד הדברים השנואים עליהם במיוחד. יש משהו מקומם במס: אני מבצע עבודה ומישהו משלם לי עליה, קונה דירה או אוטו או כיכר לחם בכסף שעבדתי בשבילו, והמדינה, הייצור המופשט הזה בעל העוצמה האדירה, נכנסת באמצע ולוקחת נתח.
כולנו יודעים שבסוף, המיסים האלה אמורים לשמש לטובתנו. הם מממנים את כל השירותים שהמדינה נותנת לנו, כי אנחנו לא יכולים לעשות אותם לבד: לסלול כביש ולבנות בית חולים ולהחזיק צבא. אבל זה איזה משהו כללי ומעורפל, שלא לדבר על זה שלא כל מה שהמדינה עושה עם כספי המיסים מקובל על כל אחד מאיתנו, בעוד הכנסת היד לכיס שלנו היא ברורה, אישית וכואבת.
אבל מיסים הם הרבה יותר מזה. הם כלי להשפיע על אי שוויון בין אנשים, או להשפיע על ההתנהגות שלנו, כמו למשל מס על כלים חד פעמיים או משקאות ממותקים, כי המדינה החליטה שלהילחם במשבר האקלים או למנוע השמנה זה חשוב. בעולם שלתוכו אנחנו נכנסים, למיסים תהיה השפעה גדולה מאי פעם על הדרך שבה נחיה את חיינו.
ערן יעקב הוא ראש רשות המיסים. האנשים שהוא מוביל גובים בשנה כמעט 400 מיליארד שקל, רוב המימון של תקציב המדינה. הוא היה גם הממונה על השכר ואפילו מנכ"ל זמני באוצר, אבל רוב חייו המקצועיים כפקיד בכיר בשירות המדינה היו ברשות המיסים. הוא אנרגטי, פיקח ובקי, והוא מדבר על מיסים בלהט שמעורר חשש שהוא ממש מחבב אותם.
רבים מהאנשים שקדמו לו בתפקיד עובדים היום בצד השני של המתרס, ומסייעים לאנשים וחברות לשלם פחות מס באופן חוקי, שזה כמובן לגיטימי לגמרי. אני לא יודע מה יעקב יעשה כשיסיים את תפקידו בעוד זמן לא רב; אני יודע שקשה למצוא בשירות הציבורי איש בכיר שתחום עיסוקו כל כך מרתק אותו.
השיחה שלנו לא עוסקת בדרכים להימנע מתשלום מס, ולא תמצאו פה טיפים שיעזרו לכם. אנחנו מדברים על מיסים בעולם של מטבעות קריפטו, אי שוויון מתגבר ושינויים מרחיקי לכת בעולם העבודה. בעולם שבו כוחן של מדינות, שאם תחשבו על זה שני הדברים שהופכים אותן באמת לבעלות עוצמה הם היכולת להפעיל אלימות חוקית בשם המדינה והיכולת לקחת מאיתנו כסף, הולך וקטן אל מול עוצמתן של חברות רב-לאומיות ורשתות חברתיות. מיסים הם אחד הסממנים הכי מובהקים של מדינת הלאום; לירידה בחיוניותה של המדינה הזו יש השפעה גדולה על עולם המיסים.
יש המון דברים שגם ערן יעקב לא יודע לענות עליהם. הרבה אנשים, אצלנו ובכל מקום, מרגישים שהמדינה מתרחקת מהם, ומפקפקים בהסכמים החברתיים הבסיסיים שעליהם מושתת קיומה: ההכרה בעליונות החוק, הלגיטימיות של תוצאות הבחירות. הרבה אנשים מדברים, כבר הרבה שנים, על "מרד מיסים" כדרך להתמרד נגד מדיניות בלתי נסבלת בעיניהם. מעט אנשים נורמטיביים עושים את זה, לא בגלל הכרה שמס זה חשוב אלא מתוך פחד. אבל ככל שהמדינה תתרחק מאיתנו, ככה גם נפחד ממנה פחות, ואולי גם מרד המיסים יגיע.
בתוך השינויים החברתיים הגדולים של השנים הבאות, גם עולם המס ישתנה. וכמו כל השינויים שבהם אנחנו עוסקים במסגרת הזו, הרבה מזה לא ידוע ועל מעט מדי אנחנו מדברים. וזה כולל, ממש כמו עניין המוות, גם את המיסים.
