קידום הקמתו של היישוב הקהילתי החדש חנון הוא צעד מבורך להתיישבות בעוטף עזה בכלל ולמועצה האזורית שדות נגב בפרט, אולם התבוננות מעמיקה על המהלך שהוביל לאישורו מלמדת על אוזלת יד של המדינה להתמודד עם אתגר שכולו בירוקרטי.
עם קום המדינה התמלא העוטף במושבי עולים חקלאיים במטרה ליישם את מדיניות פיזור האוכלוסין. אלה התפתחו למרות ומתוך האתגרים הקשים שעמם התמודדו. אולם במשך שנים רבות, עד לעשור השני של שנות האלפיים, הם סבלו מהגירה שלילית של ילדים שהעדיפו להגר לערים הגדולות באזור. לפני כ-15 שנה, במטרה להתמודד עם התופעה ועם העזובה במושבים, עודדה הממשלה בשיתוף תנועת "אור" הגעה של קבוצות מתיישבים מהמרכז. מושבים כמו שוקדה, שובה, זמרת ויושיביה התמלאו בצעירים שהתגוררו בקרוואנים שייבאה עבורם החטיבה להתיישבות. מוסדות התרבות והחינוך התמלאו מחדש והאזור החל לפרוח. עשרות מגרשים נרכשו ומשפחות רבות נוספות הגיעו להתגורר בהם בשכירות.
ודווקא אז החליטו ועדי המושבים לעצור את הפיתוח המבורך הזה: הם הפסיקו לשווק מגרשים לתושבי חוץ, עיכבו תוכניות הרחבה שעמדו על הפרק, ניתקו את התמיכה של החטיבה להתיישבות במתחמי הקרוואנים, לא שיתפו פעולה עם מיזמי התפתחות קהילתית ולא הקצו משאבים לפעילויות תרבות וחינוך של הקהילות המתחדשות.
המניע שלהם הוא בעיקר כלכלי: העצמת כוחה של האגודה החקלאית, העלאת שווי המגרשים ושמירת הנכסים לדור הבא של בני המושב. כל זאת גם במחיר של השארת שטחי ענק בלתי מעובדים, הזנחת מבני ציבור והעמקת השקיעה הקהילתית. כך נקלעו קהילות צעירות במושבים למשבר דמוגרפי ולמצב שבמסגרתו שוכרים המבקשים לקנות בתי קבע לא יכולים לעשות זאת.
בידי הוועדים החקלאיים נתון כוח פוליטי רב והם שולטים במושבים ביד רמה. המדינה בוחרת שלא להתעמת איתם ולא להכתיב כיצד ולמי לשווק את ההרחבות. כתוצאה מכך התבסס בעוטף עזה מצב אבסורדי: יש אתגר ביטחוני, יש קהילות מצוינות המבקשות להשתקע, יש תשתיות ויש שטחים ציבוריים עצומים בלתי מיושבים. במקביל יש גני ילדים שמתרוקנים והולכים ויש מגרשים בלתי בנויים ומשקים הנתונים בסכסוכי ירושה העומדים בשיממונם. ועדיין, אין שיתוף פעולה מצד האגודות החקלאיות המנהלות את המושבים. מדוע בחרה הממשלה להקים יישוב חדש? כי קשה לה עד בלתי אפשרי להוביל מדיניות שתסתור את האינטרסים של האגודות החקלאיות.
ד"ר אילה שקלאראבל אסור לה לוותר. היא חייבת למצוא דרך שתתמרץ את הוועדים להקצות שטחים רבים להרחבות עבור הקהילות המשימתיות שכבר גרות במושבים, רוב חבריהם בשכירות מייגעת וארוכת שנים. קהילות בעוטף עזה עומדות בפני פירוק ועזיבה של המוני זוגות צעירים. יש חובה לאומית לקדם שינוי חקיקתי שיאפשר לחברי גרעיני התיישבות חלוציים לרכוש באזור מגרשים במחירים סבירים, ויתעדף את הצרכים הקהילתיים ולא רק את הרווחים הכלכליים.
כל זה יותר אקולוגי, יותר ציוני, ודאי יעיל יותר לעוטף, בהשוואה להקמת יישוב חדש. אבל זה דורש מהממשלה להפשיל שרוולים ולהיכנס להובלת שינוי בלתי פשוט. זה אולי יתפוס פחות כותרות בעיתונים, אבל יהיה זול יותר, יעיל ומיידי הרבה יותר לפיתוח ההתיישבות בשדות נגב בפרט ובעוטף עזה בכלל.
- ד"ר אילה שקלאר היא חוקרת תולדות ההתיישבות בראשית המדינה, תושבת מושב שובה ובוגרת תוכנית מנדל למנהיגות אזורית בעוטף עזה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
