שלושה שבועות לפני בחירות הבזק לנשיאות איראן, שבהן ייבחר מחליפו של איברהים ראיסי שנהרג בחודש שעבר בהתרסקות מסוק, הודיעה בצהריים (יום א') מועצת שומרי החוקה על ששת המועמדים שלהם התירה להתמודד על התפקיד. שלא במפתיע פסלה המועצה את מועמדותו של הנשיא לשעבר מחמוד אחמדינג'אד, ומנגד היא אישרה את מועמדותו של יושב ראש הפרלמנט מוחמד קליבאף, הנחשב לאיש המחנה הקיצוני ולמועמד הבולט ביותר.
6 צפייה בגלריה
יו"ר הפרלמנט קליבף. תומכיו זיהו איתות מחמינאי: הוא המועמד המועדף
(צילום: AP / Vahid Salemi)
מלבד פסילתו של אחמדינג'אד, גם הפעם לא התירה מועצת שומרי החוקה, המורכבת משופטים ואנשי דת, התמודדות של אישה או של כל אדם הקורא לשינוי מהותי של אופי המשטר האיראני. גם מועמדותו של יו"ר הפרלמנט לשעבר עלי לריג'אני, הנחשב למתון יחסית, נפסלה.
רוב מוחלט של המועמדים שאושרו לבחירות ב-28 ביוני הם אנשי המחנה השמרני המובהק, בהם ראש העיר טהרן עלירזא זקאי; ראש צוות המשא ומתן של איראן על הגרעין לשעבר סעיד ג'לילי; שר הפנים לשעבר מוסטפה פורמוחמדי; ואמיר-חוסיין גזיזאדה האשמי. המועמד היחיד הנחשב רפורמיסטי הוא מסעוד פזשכיאן, חבר פרלמנט שכיהן בעבר כשר הבריאות.
המועמדים הפוטנציאליים טרם פירטו את מצעם, אבל כולם הבטיחו לשפר את מצבה הכלכלי של איראן, הסובלת מהסנקציות שהטילו עליה ארה"ב ומדינות אחרות במערב בשל תוכנית הגרעין שלה, שהעשרת האורניום בה מתקרבת מאוד כעת לרמה המתאימה לייצור נשק גרעיני.
6 צפייה בגלריה
הנשיא שנהרג ראיסי וזירת ההתרסקות. בחירות בזק למציאת מחליף
(צילום: Stringer/WANA via REUTERS, AFP)
המועמד הבולט ביותר במרוץ הוא כאמור מוחמד קליבף בן ה-62, ראש העיר טהרן לשעבר ובעל קשרים הדוקים עם משמרות המהפכה. מתנגדיו של קליבף צפויים להזכיר לאיראנים את החלק שמילא כגנרל במשמרות המהפכה בדיכוי האלים של מחאת סטודנטים ב-1999. לפי דיווחים הוא גם נתן הוראה לירות אש חיה על סטודנטים ב-2003, כשכיהן כמפקד משטרת איראן.
קליבאף כבר התמודד על נשיאות איראן בשנים 2005 ו-2013, ובשנת 2017 התמודד תחילה אבל אז פרש והעביר את תמיכתו לראיסי, שהפסיד במערכת הבחירות ההיא לנשיא המכהן חסן רוחאני. ראיסי המתין עוד ארבע שנים עד לבחירתו לנשיא ב-2021, אז סומן כמועמד המועדף על-ידי המנהיג העליון עלי חמינאי, אחרי שכל יריב משמעותי שלו נפסל על-ידי מועצת שומרי החוקה. בשבוע שעבר נשא חמינאי נאום שתומכי קליבף פירשו כאיתות מצדו לכך שהוא תומך במינויו של קליבף לנשיא.
בלי לומר מילה: הפסילה השלישית של אחמדינג'אד
פסילתו של אחמדינג'אד היא הפעם השלישית ברציפות שבה מועצת שומרי החוקה מונעת ממנו להתמודד על הנשיאות. אחמדינג'אד, נזכיר, כיהן בעבר שמונה שנים כנשיא איראן, ובמהלכן הוא נחשב ל"פנים" של תוכנית הגרעין האיראנית ושל ההתרסה של טהרן מול המערב. הוא הרבה לאיים בהשמדת ישראל ולנפק הערות אנטישמיות, נודע כמכחיש שואה חסר בושה – וגם השמיע שלל הצהרות ששמו ללעג את ארצו במערב, בין השאר כשבבואו לכינוס העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק הגיע לנאום באוניברסיטת קולומביה וטען שבאיראן אין הומואים.
כשאחמדינג'אד נבחר ב-2009 לכהונה שנייה הואשם המשטר האיראני בזיוף התוצאות לטובתו, והמונים יצאו לרחובות איראן כדי להפגין בדרישה להפיל את משטר האייתוללות, במה שנודע כ"תנועה הירוקה". המחאה העממית ההיא הפכה למרחץ דמים בהובלת כוחות המשטר, שבו נהרגו עשרות בני אדם ומאות נכלאו. זו הייתה המחאה הגדולה ביותר נגד המשטר האיסלאמיסטי למן עלייתו לשלטון ב-1979 ועד אז.
אחמדינג'אד סיים את תפקידו ב-2013 כנשיא שצמרת המשטר רואה בו אדם שיותר מזיק לאיראן בזירה הבינלאומית מאשר מועיל לה, אבל הוא נותר פופולרי למדי בקרב בני השכבות העניות במדינה הודות לתוכניות הבינוי והדיור שקידם. מאז שסיים את תפקידו כנשיא הוא הפך פעיל ברשתות החברתיות ושלח למנהיגים בעולם שלל מכתבים שזכו לפרסום נרחב. הוא גם מתח בפומבי ביקורת על השחיתות של הממשלה, אף שממשלתו שלו התמודדה עם טענות דומות לשחיתות ושניים מסגניו אף נשלחו לכלא.
חוקת איראן אוסרת על נשיא לרוץ לכהונה שלישית ברציפות, אבל מאפשרת לו לשוב ולהתמודד על התפקיד אחרי הפסקה בת ארבע שנים. בשנת 2017, לאחר הפוגה כזו, החליט אחמדינג'אד להגיש את מועמדותו אף שהמנהיג העליון חמינאי הפציר בו שלא לעשות זאת, בטענה שמועמדות שלו תזיק למדינה, ולבסוף אסרה עליו מועצת שומרי החוקה להתמודד. כשאחמדינג'אד הגיש את מועמדותו לנשיאות שוב, ב-2021, לא אמר חמינאי דבר, אבל גם הפעם מועצת שומרי החוקה פסלה אותו.
בשנים שאחרי עזיבתו את השלטון הביע אחמדינג'אד תמיכה מפורשת בהגבלת כוחו של חמינאי, וב-2018, בהצהרה נדירה, כתב למנהיג העליון וקרא לו לאפשר בחירות "חופשיות".
