זה היה אחד המבצעים המרשימים והחשובים בתולדות מדינת ישראל. השבוע לפני 47 שנה המריאו ארבעה מטוסי הרקולס במשימה חשאית לעבר אוגנדה, כדי לשחרר עשרות בני ערובה. כך התנהל המבצע שזכה למקום של כבוד בהיכל התהילה הישראלי.
שרון כידון
"יוני נפגע, אני לוקח פיקוד" | 47 שנה למבצע אנטבה
08:41
טיסה 139 של חברת "אייר פראנס" מנתב"ג לפריז המריאה ב-27 ביוני 1976 ללא כל הפרעה, אך לא הגיעה ליעדה. מחבלים פלסטינים וגרמנים שעלו בעצירת הביניים באתונה חטפו את המטוס, על 206 הנוסעים ואנשי הצוות, והורו לטייס להנחית אותו בלוב, ואז באוגדנה.
עם הנחיתה באנטבה, הועבר המטוס, כשנשאר לו דלק לכ-20 דקות טיסה בלבד, אל הטרמינל הישן, שהיה במרחק של קילומטר וחצי מהטרמינל הפעיל. אל המחבלים ובני הערובה הגיע נשיא אוגנדה אידי אמין. עם כנפי צניחה של צה"ל על חולצתו הוא נשאל על ידידיו, כמו משה דיין, ואמר לחוטפים: "אתם ידידים ואורחים שלי".
החוטפים דרשו עוד כשהיו באוויר לשחרר עשרות מחבלים שכלואים בישראל ובמדינות נוספות באירופה. בהמשך הציבו המחבלים אולטימטום לממשלות ישראל, צרפת ומערב גרמניה – אם לא ישוחררו 53 מחבלים עד 1 ביולי ב-14:00 בצהריים הם ייתנו "עונש כבד לחטופים". בין היתר דרשו לשחרר את קוזו אוקומוטו היפני, אחד ממבצעי הטבח בנתב"ג במאי 1972, שבו נרצחו 24 בני אדם. אוקומוטו שוחרר בהמשך בעסקת ג'יבריל, למרות שנידון ל-13 מאסרי עולם.
עוד לפני תום האולטימטום הפרידו המחבלים את הנוסעים היהודים מיתר נוסעי המטוס. החוטף הגרמני היה אחראי על הסלקציה. הוא קרא רשימה של 83 יהודים במבטא גרמני כבד, והורה לכל הישראלים לקחת עמם את מזוודותיהם ולעבור לחדר הסמוך. החוטפת הגרמנייה, שתוארה כאכזרית מכל החוטפים, הזהירה: "התגובה שלנו תהיה אכזרית מאוד". חלק מבני הערובה הלא יהודים חזרו עוד באותו יום לפריז.
המבצע החשאי – ואיבוד ההפתעה
בישראל החליטו שלא להיענות לדרישות של החוטפים, ובמקום זאת לצאת לפעולה. ב-3 ביולי 1976, עוד לפני שהתוכנית אושרה סופית בישיבת ממשלה, המריאו משדה התעופה בשארם א-שייח ארבעה מטוסי "הרקולס". על המטוסים היו כ-200 לוחמים בפיקודו של קצין חי"ר וצנחנים ראשי, תת-אלוף דן שומרון, לימים הרמטכ"ל.
"המטוס הראשון נחת 7 דקות לפני האחרים. תכננו את זה ככה שמטוס אחד ינחת לבד, ואז נוכל לשמור על יתרון ההפתעה בלי להרעיש את השדה", סיפר השבוע בריאיון ל-ynet Live אל"מ במיל' מוקי בצר, מי שהיה סגנו של יוני נתניהו במבצע. "על המטוס הראשון היו 34 לוחמים על גבי מרצדס ושני לנד-רוברים, בזהות מושאלת מחופשים לאוגנדים".
3 צפייה בגלריה
המרצדס ששימשה את הכוחות. "תכננו שמטוס אחד ינחת לבד וכך נוכל לשמור על יתרון ההפתעה"
(צילום: שאול גולן)
כוח הפשיטה בפיקודו של יוני נתניהו, שהורכב בעיקר מלוחמי סיירת מטכ"ל, החל לנוע לעבר הטרמינל שבו הוחזקו החטופים. "נסענו באורות מלאים, התקרבנו והבנו שיש כעשרה מחבלים נושאי נשק, כאשר ארבעה או שישה נמצאים בטרמינל באולם הגדול ושומרים על הישראלים. יש גם מגדל פיקוח שעליו יש מחבלים או אוגנדים או ביחד".
"התכנון היה כזה – אנחנו מגיעים, יהיה כוח שאנחנו נציב אותו מיד שיפגע עם RPG בחוליה שעל מגדל הפיקוח, והכוח שתחת פיקודי, שמנה חמש חוליות, יפרוץ במקביל בכל הפתחים, במטרה לחסל במכה אחת את המחבלים", שחזר השבוע בצר.
3 צפייה בגלריה
צילום שדה התעופה באנטבה. "אף אחד לא חשב על מבצע צבאי, בטח לא החיילים האוגנדים"
(צילום: תומריקו)
כשהלוחמים התקרבו לטרמינל הישן הם ראו פתאום עשרות חיילים אוגנדים, שלא היו כל כך דרוכים. "אף אחד לא חשב על מבצע צבאי, בטח לא הם. שניים עמדו בחזית – אחד נפל ואחד נשאר. הוא הרים את הנשק וצעק 'advance', שזה כמו לצעוק 'סיסמה'. הייתי באוגנדה, אימנתי צנחנים, היו עושים לי את זה כל יום.
"ואז יוני קיבל החלטה לפגוע באותו חייל, בניגוד לדעתי. אני אמרתי 'יוני, עזוב, זו תרגולת', אבל הוא היסס רגע והם ירו בו עם משתיק קול". החייל נפל, וכשחזר לעמוד נפתחה לעברו אש על ידי הלוחמים. "איבדנו את יתרון ההפתעה", סיכם בצר.
"יוני נפגע, אני נוטל את הפיקוד"
הירי בחייל האוגנדי לא היה הבלת"ם היחיד שאיתו התמודדו הלוחמים. "ירדנו במקום הלא נכון, קצת מוקדם לפי התכנון. רצנו כולנו לפתחים, קצת הסתבכנו אחד עם השני, ופרצנו פנימה. אמיר פרץ ראשון, אמנון שני, אני באמצע. הוא מחסל את המחבל מימין, אמנון ואני מחסלים את הגרמני והגרמנייה, ויש לנו רמקול שכורז בעברית ובאנגלית 'לא לקום, צה"ל הגיע'".
"פתאום מתוך בני הערובה צץ מחבל ומרים את הנשק, לפני שהוא יורה עמוס ואני מחסלים אותו כדור כדור – והוא נהרג", שחזר בצר. "באותו רגע קם מישהו מבני הערובה בזהירות, מישהו שהכרתי אותו, ואמר 'פה חיסלתם את כולם, השאר ב-VIP'. שנייה אחרי זה אמר לי גיורא זוסמן 'מוקי, המשימה בוצעה'".
בצר מחליט לעדכן את מפקד הסיירת, יוני נתניהו, שהמחבלים חוסלו. "התקשרתי ליוני שעמד בחוץ על החפ"ק וקראתי לו דרך מכשיר הקשר והוא לא עונה לי. פעם שנייה אני אומר 'יוני, המשימה בוצעה', הוא לא עונה לי. בפעם השלישית, תמיר פרדו, שהיה קצין קשר ולימים ראש המוסד, צעק לי בקשר 'יוני נפגע, יוני נפגע'".
"יצאתי החוצה, ראיתי את יוני שרוע על הרצפה עם כדור שחטף ממגדל הפיקוח בחזה העליון. הוא היה ללא הכרה. מיד הודעתי לכל הכוחות 'יוני נפגע, אני נוטל את הפיקוד'".
"הם חזרו הביתה"
בני הערובה המופתעים הועלו במהירות על סיפון מטוסי חיל האוויר. 51 דקות ערכה כל הפעילות בשטח אוגנדה. הפעולה הנועזת והיחידה מסוגה, שכמותה – כך נדמה – לא בוצעה מעולם ובשום ארץ אחרת, היכתה בתדהמה את שלטונות אוגדנה. ביום השחרור דווח כי האוגנדים לא ידעו דבר על המתרחש מתחת לאפם עוד זמן רב לאחר הפעולה.
מהדורת הצהריים של "ידיעות אחרונות" דיווחה ב-4 ביולי: "במבצע מזהיר חילץ צה"ל מאוגנדה את 106 חטופי המטוס". בכותרת המשנה נכתב: כוח צה"ל נחת בלילה במטוסים בנמל התעופה של אנטבה – מרחק של 3,800 ק"מ מישראל. הכוח השתלט על הטרמינל תוך קרב. מחבלים מחוטפי המטוס וחיילים אוגנדים נהרגו בקרב והכוח והנוסעים בדרכו לארץ".
המהדורה השנייה שהוצאה באותו יום הייתה שמחה יותר – "הם חזרו הביתה", בישרה הכותרת הראשית. אחד החטופים ששוחררו סיפר לכתב העיתון: "חייל ישראלי פרץ וקרא 'חבר'ה, אחרי!'. הלכנו אחריו וזה היה כמו חלום".
רחבת המחנה הצבאי שליד נתב"ג הפכה לרחבת ריקודם ענקית, שבה נעו שיכורים משמחה וזולגי דמעות קרוביהם של בני הערובה שהמתינו לנחיתת ההרקולסים. מעגלי ריקודים של מאות אנשים מיוזעים ונרגשים נעו במרכז הרחבה, מניפים את דגלי הלאום. הם לא ידעו את נפשם מרוב שמחה. זקנים הונפו על גב צעירים רוקדים, תוך שהם תוקעים בשופרות ושרים "עם ישראל חי" ו"דוד מלך ישראל".
בהמשך נישאו על כפיים החיילים שהשתתפו במבצע לסעודה חגיגית לכבודם. שטיח אדום נפרש והנוכחים קיבלו אותם בתשואות. "זה היה כמו חלום", סיכם קצין צעיר. ראש הממשלה דאז יצחק רבין תיאר את המצב: "כל ישראלי נמצא היום במהלכו של קרב. גם כשהוא נוסע לחו"ל הוא בעצם חייל במערכה נגד הטרור, אולי מבלי שהוא יודע זאת".
"אחד המעולים שבבני ישראל"
במבצע החילוץ נהרגו שלושה אזרחים – אידה בורוכוביץ שספגה את אש המחבלים, פסקו כהן שנהרג במהלך חילופי האש, וז'אן ז'אק מימוני שנורה בטעות על ידי חיילי צה"ל. דורה בלוך, שחשה ברע מספר ימים לפני השחרור, פונתה לבית חולים באוגנדה – שם גם נרצחה. גופתה הושבה לישראל רק ביוני 1979. בפעולה נפצע קשה לוחם צה"ל, סורין הרשקו, שנותר משותק.
הידיעה על נפילתו של יוני נתניהו, מפקד הסיירת הנערץ, פורסמה רק למחרת המבצע מכיוון שהוריו היו אז בארה"ב. ב"ידיעות אחרונות" הזכירו כי אביו, פרופ' בן-ציון נתניהו, היה מראשי התנועה הרוויזיוניסטית ומעוזריו הקרובים של זאב ז'בוטינסקי. עוד נכתב שגם שני אחיו הקטנים של יוני נתניהו, עידו ובנימין, התגייסו כמו אחיהם הגדול ליחידות קרביות.
יוני נתניהו הובא למנוחות בהר הרצל. בין המלווים הרבים היו ראש הממשלה רבין, שהכתיר אותו לקצונה בצה"ל, ושר הביטחון שמעון פרס, שהתיר את יציאתו מהארץ בגיל 16, לאחר שהבטיח שיחזור. "צר לי עליך אחי יונתן, נעמת לי מאוד. נפלאה אהבתך", ספד לו פרס.
פרס הדגיש שמבצע אנטבה הוא מיוחד במינו בהיסטוריה הצבאית, והוכיח שישראל מסוגלת לקיים לא רק גבולות בני הגנה, אלא גם זקיפות קומה בת הגנה מול שיא של טרור. "הרגע הקשה ביותר היה כשהגיעה הידיעה על מותו של אחד המעולים שבבני ישראל, אחד האמיצים שבלוחמי ישראל, אחד המבטיחים ביותר שבמפקדי צה"ל".
בהכנת הכתבה השתתף שמואל מוניץ
