לאחרונה עברה בהצבעה טרומית בכנסת הצעת חוק האוסרת צילום ופרסום תמונות חשודים מבית המשפט בשלב במעצרם. מדובר בתיקון לחוק הקיים, הקובע שאסור לצלם חשוד באולם בית משפט ללא אישור השופט. מוביל אותו ח"כ איתן גינזבורג (כחול לבן), שמתכוון - בעידוד הממשלה הנוכחית – להשלים את החקיקה בהקדם. עם כניסת החוק לתוקף יאסור בית המשפט – כברירת מחדל - לצלם חשוד טרם הוגש נגדו כתב אישום. אישור לצילום יינתן רק במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שבמסגרתם יקבע השופט ש"יש בפרסום עניין ציבורי של ממש העולה על פגיעה בכבוד החשוד".
המשמעות של התיקון פשוטה: שופטים יאסרו צילום חשודים כמעט באופן גורף. גם במקרים יוצאי הדופן שבהם יתירו פרסום, הם יהיו חייבים לנמק את ההחלטה וככל הנראה יהיו כפופים לערעור עליה מערכאה גבוה יותר. החוק יקבע שמי שיצלם ללא היתר עבר עבירה פלילית. יוזמי החוק טוענים שאחרת, "גזר דינו הציבורי של החשוד נחרץ עוד בטרם נשמעה כל טענה משפטית באוזניו של השופט".
אין מחלוקת שהארכת מעצר של חשוד היא מעמד קשה. בדרך כלל הוא מגיע נטול שינה אחרי לילה ראשון במעצר, ומיד הצלמים עטים עליו. דקה אחר כך הציבור יודע מי הוא ואיך הוא נראה. מובן לחלוטין שיש פגיעה בכבודו וכמובן שיש חשודים שבסופו של דבר לא מוגש נגדם כתב אישום. עכשיו, אחרי שהסברנו את דעת המחוקקים, בואו נדבר על כמה הצעת החוק במתכונתה הנוכחית עלולה להיות מזיקה.
חוק גורף כזה מתעלם מהצורך של פרסום תמונות חשודים לטובת הציבור. ב-99 אחוז מהמקרים, כלי התקשורת מצלמים חשודים בתיקי פשע חמורים או שחיתות ציבורית. לא מדובר בחשודים בגניבת מכונית או בעבירות קלות אחרות. אלה לא מעניינים אותם.
האם כשנעצר אדם בגין עבירת מין, כשיש נגדו חשד סביר וראיות טובות, אין חשיבות בפרסום תמונתו כדי להגיע למתלוננות פוטנציאליות נוספות? ומה לגבי חשוד אלים ומסוכן? חשוד ברצח? מחבל? מה לגבי סוחט באיומים שהטיל אימה על שורת קבלנים? מה לגבי נוכלים ורמאים שמשנים את שמם מהפרשייה הקודמת ורק זיהוי תמונתם שלהם יסייע לקורבנות נוספים להגיע למשטרה? מה לגבי גננת מתעללת שהורים ודאי יבקשו לדעת אם גם ילדיהם היו קורבנות? ומה לגבי חשוד שהוכה בחקירה או סבל מפשפשים בתאו? האם אין חשיבות עבורו שהציבור ייחשף לפגיעה בו או ליחס בלתי הולם מצד רשויות אכיפת החוק? למקרים הללו, שאינם נדירים כלל וכלל, הצעת החוק לא מתייחסת.
בנוסף, ברירת המחדל של בתי המשפט במקרים שבהם יש חשד ראשוני שמצדיק מעצר הוא להתיר את פרסום זהותם ושמם של העצורים. אלא שפרסום שם ללא תמונה בדרך כלל אינו אומר דבר לציבור. אם ייתקל אדם באותו עצור בהמשך הוא לא יידע שמדובר באדם שחשוד שרצח, שדד או אנס, ולא יישמר מפניו. תתפלאו לכמה אנשים אין פייסבוק, או אין תמונה ברשתות, או ששמם זהה לשורת אנשים שאינם קשורים לעניין.
למען הסר ספק, יש מקרים שבהם צריך להימנע מצילום תמונות חשוד. לכן, כבר בחוק הקיים ניתן לשופט שיקול דעת מלא, ולעיתים קרובות הוא אכן אוסר את צילום העצור. לכל חשוד גם יש סנגור שיכול לבקש צו איסור פרסום. למה לקחת מהשופט, האיש המקצועי באולם, את שיקול הדעת הזה?
גלעד מורג צילום: אבי מועלםהח"כים שמקדמים את התיקון לחוק נעזרו במחקר השוואתי מהעולם, שזה בסדר גמור, אבל הם לא טרחו לשמוע מומחים לתקשורת או עיתונאים פליליים שמסקרים שנים את תחום המעצרים. התקשורת, שאני חלק ממנה, אכן צריכה בעיניי להגביר את ההתחשבות בזכויות החשוד. למשל, פרסום ידיעה על זיכוי אדם היא חובה מוסרית, אם כתבת עליו וצילמת אותו בעבר בעת שהיה חשוד או נאשם. אני גם מסכים שצריך להימנע מלשאול שאלות פוגעניות ומשפילות לחשודים בעת הצילום, אלא רק לתת להם זכות להגיב.
אבל חקיקה צריכה להיות מותאמת לסיטואציה ולא גורפת. אפשר לשקול להתיר צילום של חשודים רק בעבירות מסוימות, או להתיר צילום רק אחרי שהחשד התבסס בהארכת מעצר שנייה. אפשר למצוא דרך מכבדת יותר לצלם חשודים מאשר עדר צלמים שעט עליהם, למשל על ידי צלם שיוכשר במיוחד על די הנהלת בתי המשפט או תמונות פספורט משב"ס. יש הרבה דרכים ופתרונות יצירתיים לשמירה על כבוד העצור. אך לוותר לגמרי על זכות הציבור לדעת מי הם האנשים שחשודים בפשעים חמורים הוא לא אחד מהם.
- גלעד מורג הוא כתב המשפט של ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
